הזפת בחופים הכניסה את בעיית איכות הסביבה הביתה: כולנו משלמים את מחיר הזיהום

שחור בעיניים - החופים שכולנו אוהבים, פיסת הקרקע הצרה שעדיין פתוחה לכולם עם הבריזה, שכשוך הגלים ומרחבי הים האין סופי התמלאו זפת דביקה שמביאה איתה גם את התובנה שהסביבה היא בעצם בית הגידול שלנו, של אזרחי ישראל. לא רק של הצבים, הדגים והציפורים.

המושג "איכות הסביבה" נשמע אליטיסטי, לעיתים אף מתנשא. אינטרסנטים שמדברים בשם הכלכלה והפיתוח ינופפו במושגים כמו "מחבקי עצים" או "לכו תדאגו מהנישוב" כדי להציב את ה"ירוקים" כמנותקים מהווייתו של הישראלי הטרוד לפרנסתו, ואין לו את המותרות, כביכול, לדאוג לעולם הגדול.

הבעיה היא שהאינטרסנטים צודקים חלקית. הישראלי הממוצע הוא הרבה פחות "סביבתי" בדעותיו ובדפוסי החשיבה שלו מאשר רוב אזרחי העולם המערבי. "כאילו שחסרות לנו צרות", יגיד לעצמו ובצדק מר ישראלי, "שאני צריך לדאוג לצפרדעים".

זהו שלא. וכאן בדיוק הבעיה שכל העמותות הירוקות מפספסות: הסביבה היא לא על הירח ולא רק ביערות האמזון. הסביבה היא המקום שאנו וילדינו חיים בו. בעמותות יודעים לדקלם את מקרי הקצה: 2,500 איש בשנה מתים מזיהום אוויר. כאילו שאלו שמתו הם הנפגעים היחידים ואצל החיים הכל סבבה.

מוות מזיהום אוויר הוא לא מורגש כמו הקורונה כי הוא קורה רק אחרי שנים של חשיפה מצטברת. "כולם צריכים למות ממשהו", היא דרך די טובה להתעלם מהנושא. אבל האמת שחשף כתם הזפת היא שאנו חיים בתוך אקווריום מאוד מאוד מטונף.

הכל סביבנו מלא ב"נושאי סביבה" חלקם בלתי הפיכים וגורמים לכולנו נזק מצטבר. זיהום אוויר מוריד את הכושר הגופני של כל יצור נושם בישראל, לא רק צעירים וילדים המושפעים יותר וסובלים מאסתמה ואלרגיות, אלא כל אדם, תלוי במידת קרבתו לכבישים או למפעלים מזהמים נחשף ובריאותו נפגעת כמעה.

מחקרים על קהילות גדולות מראים בברור את הקשר בין זיהום אוויר לשכיחות תחלואה מסוגים שונים. מר ישראלי בבואו להעביר את הרכב טסט שנתי מבסוט שזה עובר מהר, שאיש לא התחבר למחשב הרכב למשיכת נתוני פליטת המזהמים או השחיל לאגזוז חיישן למדידת הפליטות. לחסוך זמן ועברנו טסט - זה העיקר.

בכלל הרכב שלי הרי חדש ולא מזהם אבל אותה קלות דעת (בלתי חוקית) במכוני הרישוי, או איכות הטיפול אצל מוסכים אליהם מגיעות משאיות ישנות היא היא שמאפשרת לאחוז קטן מהרכבים לפלוט כמויות עתק של עשן שחור הפוגע בנו בכל נשימה ונצמד לריאותנו לא פחות מאותה זפת בחוף.

הישראלי הממוצע גם אינו מכיר כלל מהו הקונספט של נחל נקי: בירקון יש טפילים, ביהודיה חיידקי עכברת משפכי גידול בקר, בנחל פולג זורם ביוב מסריח המביא תכופות לסגירת חוף פולג ולנחל אלכסנדר מגיעים, תרתי משמע, נהרות של דם ממשחטות בשטחים. והכל זורם לים שבו, אם ינוקו החופים מזפת, נרצה לטבול בקיץ.

מעט שפיות בעולם דחוס ועצבני

מדינת ישראל סובלת מבעיות סביבה משמעותיות, למשל: אלפי מוקדים של קרקע מזוהמת בבסיסי צה"ל (אחד הגופים הפחות מתחשבים בסביבה) מזרימים רעלים מסוכנים למי התהום. מה אנו שותים ? מי תהום או מים שהותפלו בים. מה אנו אוכלים? מלפפון שהושקה במי קולחין (שפכים מטוהרים) אשר בבדיקות נתגלו בהם שאריות תרופות והורמונים. (ישראל אלופת העולם בשימוש במים ממוחזרים לחקלאות).

הבעיה הגדולה מכולן היא כמובן הצפיפות: ככל שבונים יותר ושטחי הטבע הפתוחים מתמעטים אנו בעצם הדור שנפגע מהידרדרות באיכות הסביבה. כדי למצוא פיסת טבע בתולי אנו צריכים לנסוע רחוק יותר, לעמוד בפקק כי הרי כולם כמהים לאותו חופש שמעניק לנו הטבע.

כולנו בעצם סובלים, מבלי לתת את הדעת, שכל אלו הם "איכות הסביבה" הפוגעת כאן ועכשיו ולא בעתיד הרחוק. זה החיים שלנו, זה הבריאות שלנו וזה מה שנותן לנו מעט שפיות בעולם דחוס ועצבני.

להגן על עצמנו לפני שאנחנו מגנים על העולם

ובמקום לדאוג למצב כאן, לסביבה שלנו, מתמקדים פעילי הסביבה בנושא העולמי. מפלגות מציעות במצע סביבתי למנות "שגרירי אקלים" כאילו שיש לנו משהו ללמד את העולם בנושא.

אז בואו נשים דברים על דיוקם: מדינת ישראל פולטת רק 0.2% מגזי החממה העולמיים. גם אם נכפיל או נחתוך מחר לחצי - זה לא ישנה דבר ברמה העולמית. בניגוד לכל הרעלים והחלקיקים המסרטנים שפולטים מנועי הסולר הישנים במאות אלפי אוטובוסים ומשאיות בישראל - גזי חממה כלל אינם רעל הפוגע באלו שלידם אלא עולים לרום האטמוספירה ופגיעתם משנה את אקלים כדור הארץ כולו - אבל השפעתה של ישראל היא כמעט אפסית.

למעשה, החשמל המופק למען שרתי מערכת הביטקוין העולמית פולט יותר גזי חממה ממדינות שלמות כמו ישראל וארגנטינה. כאשר עמותות סביבתיות אצות רצות לספר לנו על נזקי הטמנת אשפה הם שוכחות לספר לנו על נזק גרוע בהרבה: השריפה הפיראטית של אשפה פולטת דיאוקסינים מסרטנים המגיעים לכל מי שמריח את העשן.

נפלא שכדי להגן על העולם צריך לצמצם הטמנה - אבל אני מעדיף את החסה שלי נטולת דיאוקסינים. אולי במקום לרוץ לבג"ץ להגן על שונית אלמוגים עשרה ק"מ מהחוף נתחיל לדאוג גם לחוף עצמו? הרי הזפת אינה הדבר היחיד שהורס אותו.

מי משאיר את הררי הזבל? אלו שסיימו זה הרגע את הפיקניק ולא טורחים לקחת איתם חזרה את כל מה שהביאו מהבית לים (כן. כולל הטיטול עם מה שעשה התינוק החמוד שלכם).

כאשר המשרד להגנת הסביבה והעמותות הירוקות מדברים גבוה גבוה על גזי החממה ושינוי אקלים העולמי - מה הפלא שאין למשרד יכולת לטפל בסביבה הקרובה. בתור מי שהיה שם אני מעיד כי התעסקות בנושאים העולמיים היא בעצם רק מסך עשן המסייע להתעלמות מהנושאים שמשפיעים עלינו ועל בריאות ילדינו. עצתי לשר/ה להגנת הסביבה הבא: אל תיתנ/י להם לבלבל אותך עם דיפלומטיית האקלים.

הכותב היה בעבר יועץ מקצועי לשר להגנת הסביבה וממקימי תנועת "ישראל יקרה לנו"