חשמל | בלעדי

הרוב יודעים שפנלים סולאריים יוזילו את החשמל, אבל רק 6% התקינו אותם

לפי סקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה, שני שלישים מהציבור מודעים ליכולת לחסוך בחשבון החשמל באמצעות התקנת פנלים סולאריים, אבל נרתעים בגלל חסמים של חוסר ידע ומחיר

פנלים סולאריים. עלות ההתקנה נעה בין 40 אלף שקל ל־120 אלף שקל, ומתקזזת עם החיסכון בחשמל תוך כשבע שנים / צילום: Shutterstock
פנלים סולאריים. עלות ההתקנה נעה בין 40 אלף שקל ל־120 אלף שקל, ומתקזזת עם החיסכון בחשמל תוך כשבע שנים / צילום: Shutterstock

אחד האתגרים הגדולים והמשמעותיים ביותר שבפניהם ניצבת ישראל, הוא המעבר לאנרגיה מתחדשת, המבוססת ברובה על תשתיות סולאריות. כדי לצמצם את השימוש בשטחים הפתוחים, החלטת מנהל התכנון קובעת כי הממשלה תתבסס ככל הניתן על התקנת תשתיות סולאריות במרחב המבונה, ובתוך כך על גגות הבתים. לשם כך, נדרש שיתוף פעולה ציבורי, לצד רגולציה מתקדמת והסרת חסמים.

עבור הצרכן, התקנת פנלים סולאריים על הגג היא הזדמנות לחיסכון בחשמל, לצד תרומה למאמץ הלאומי וכך גם להפחתת זיהום האוויר. אך עד כמה מודע לכך הציבור? לפי הסקר, שבוצע בראשית פברואר ומתבסס על מדגם מייצג של 765 משיבים, כשני שלישים מהציבור (66%) יודע שניתן להוזיל את החשמל ולהפחית זיהום אוויר באמצעות התקנת פנל סולארי על הגג, אולם רק ל-6% מהמשיבים יש פנל סולארי על הגג. כשליש אינם מודעים כלל כי ניתן להוזיל כך את הוצאות החשמל.

 
  

כאשר נשאלו מהם הדברים שיגרמו להם להתקין פנלים סולאריים על גג הבית/הבניין, הגורמים אשר קיבלו את התמיכה הרחבה ביותר היו סיוע כספי/השתתפות במימון ההתקנה (51% מהמשיבים), הבנת היתרונות האישיים מן ההתקנה (37% מהמשיבים) וסיוע לוגיסטי, דוגמת נוסח חוזה מומלץ ותעריפי התקנה מומלצים (26% מהמשיבים). 13% מהמשיבים אינם מעוניינים כלל להתקין פנלים סולאריים בביתם. תשובה זו בלטה בעיקר בקרב החברה הערבית, שבה 20% אינם מעוניינים בפנלים סולאריים, לעומת 2% בחברה החרדית ו-9% באוכלוסייה היהודית ללא חרדים.

מחירי המערכות משתנות מחברה לחברה, ולפי גודל הגג ומאפייני הבית. החברות השונות מחזיקות מחשבון לצרכן, ולפיו הם יכולים לחשב את החזר ההשקעה לפי עלויות ההתקנה, התשלום שיקבלו על החשמל שייצרו, ועלויות חשבון החשמל הנוכחי. כך למשל, מערכת קטנה יכולה לעלות 40 אלף שקל, וגדולה 120 אלף שקל. החזר השקעה מוערך בכשבע שנים, ובתשואה שנתית של כ־12% ל־25 שנה. לכל גג מאפיינים שונים עבורם נתפרת "חליפה". גג דרומי, למשל, יחזיר השקעה מהר יותר.

כיצד אפשר לרתום את האזרחים לשינוי? לפי דפנה אבירם ניצן, מנהלת מרכז ממשל וכלכלה במכון הישראלי לדמוקרטיה, "תמריצים יכולים לסייע בכך. למשל, השתתפות במימון, זה במידה סמלית. אם האזרח יידע שמסבסדים לו את הריבית והוא רק משלם את ההחזרים החודשיים על ההתקנה שמתקזזים עם עלות החשמל, זה יכול לייצר תמריץ טוב.

האתגר הגדול כאן, למרות זאת, הוא הסברתי. צריך להסביר לציבור את הכדאיות".
במכון הישראלי לדמוקרטיה בדקו גם את הנכונות של הישראלים להפחית או להפסיק את השימוש ברכב פרטי. 75% מהישראלים נוהגים להתנייד ברכב פרטי, וכ-8% ברכב שבבעלות בן משפחה.

והיתר? רק 23% מתניידים שלא באמצעות רכב פרטי: 17% מתניידים באמצעות תחבורה ציבורית ורק 6% באמצעות תחבורה בת קיימא (אופניים/קורקינט/הליכה ברגל). כרבע מהמשיבים, ציינו כי אף גורם - משיפור נגישות התחבורה הציבורית לשיפור תדירותה, לא יגרום להם להפחית נסיעה ברכב הפרטי.

אחת הדרכים להפחית את השימוש בדלקים מזהמים בתחבורה ובסקטורים נוספים, היא הטלת מס פחמן. מדינות בעולם החלו להטיל מיסי פחמן, ובישראל בוחנים את הדברים לעומק. לפי הסקר, אם יוטל מס על צריכת דלקים מזהמים 30% מהציבור סבורים כי יש להפנות את מיסי הפחמן להפחתת מע"מ, וכך גם השיבו 30% לגבי השקעה ממשלתית בשיפור תשתיות התחבורה. 29% השיבו כי יש להפנות את הכסף לתמריצים למעבר לצריכת אנרגיות ירוקות יותר, ושיעור נמוך יחסית תומכים במענק כספי ושווה לכל משקי הבית (23%) ועוד פחות תומכים בחלוקת ההכנסות ממס כמענק ישיר רק לחלשים (18%).

לפי הילה שואף קולביץ’, חוקרת במכון הישראלי לדמוקרטיה, "בשוויץ, קנדה וצרפת מקובל להחזיר את הכסף חזרה לאזרחים באמצעות מענק ישיר ושווה לכל משקי הבית. חלק ניכר מהמדינות המערביות, בוודאי באירופה, מתקדמות לכיוון של תמחור פחמן, כולל צפי להטלת מכסים על סחורות מיובאות ממדינות שבהן לא מתמחרים פליטות. אם ישראל לא תטיל בארץ מיסוי דומה, נמצא את עצמנו משלמים את המס הזה לקופת המדינה של אירופה".