האם מי שמשקיע כסף בבורסה צריך לקבל את הסכמת בן הזוג לכך?

במערכת נישואים תקינה מקובלת התפיסה שבני זוג מנהלים את משאביהם הכלכליים לטובת התא המשפחתי, גם כאשר אחד מהם מחליט להשקיע את החסכונות המשפחתיים בהשקעות כאלה ואחרות לרבות בשוק ההון, שכידוע הוא ערוץ השקעה שיכול להשיא רווחים יפים, אך גם הפסדים גדולים.

עם זאת, עולה השאלה מה קורה כאשר אחד מבני הזוג מחליט להשקיע בבורסה בהשקעות מסוכנות כספים משמעותיים מתוך העתודה הכלכלית של המשפחה, על דעת עצמו, מבלי להתייעץ או לקבל את הסכמת בן הזוג האחר. האם בן זוג שפועל על דעת עצמו רשאי לגרור עמו את הצד השני להפסדים שיצר? האם ראוי לקבוע סטנדרט התנהגות שיחייב אדם המבקש להיכנס להשקעה מסוכנת בכספים משותפים, לקבל מראש את הסכמתו המפורשת של בן הזוג?

לאחרונה ניתנו שני פסקי דין בבתי המשפט המחוזיים בסוגיה מעניינת זו, מהם עולה כי טרם הוגדר סטנדרט התנהלות ראוי בין בני זוג בנושא. באחד המקרים דובר על בן זוג שהשקיע והפסיד כ-2 מיליון שקל שהיו עיקר העתודה הכלכלית של המשפחה, בהשקעה מסוכנת באפריקה. בית המשפט לענייני משפחה קבע כי ההשקעה נעשתה בחוסר אחריות וברשלנות של ממש ובניגוד לדעתה של האישה שהתנגדה לכך, ולכן ההפסד ייוחס לבעל בלבד, והאישה איננה שותפה להפסדים.

הבעל ערער למחוזי, אשר הפך את פסק הדין וקבע כי התוצאה קשה מדי, וכי האישה הייתה צריכה לפנות לבית המשפט בזמן אמת ולטעון נגד התנהלות הבעל, ולא בחלוף מספר שנים בעת הגירושים. בית המשפט המחוזי אומנם בא לקראת האישה באופן ביצוע איזון המשאבים, אולם לא פיצה אותה על ההפסדים שיצר הבעל.

בפסק דין אחר דובר על בעל שהשקיע בשוק ההון בהשקעות ספקולטיביות והפסיד מאות אלפי שקלים מכספי התא המשפחתי, לרבות חלק מכספי הפנסיה שלו. הבעל אף הגדיל את המשכנתה על בית המגורים לצורך ההשקעות בשוק ההון. בית המשפט לענייני משפחה קבע כי הבעל פעל בתום-לב מתוך רצון להיטיב את המצב הכלכלי של התא המשפחתי, ולכן ההפסדים יוחסו גם לאישה, שכן היא נדרשה לחתום בבנק על הגדלת המשכנתה, ובית המשפט מצא כי היא ידעה על השימוש בכספים או לכל הפחות "עצמה עיניים".

ביחס להפסד הזכויות הפנסיוניות של הבעל, בית המשפט מצא כי הבעל פעל מבלי ליידע את האישה ומבלי לקבל את הסכמתה, וקבע כי כספי הפנסיה של האישה לא יאוזנו בין הצדדים וייוותרו בידה כפיצוי. בית המשפט המחוזי בחר שלא להתערב והותיר את ההכרעה בעינה.

בפסק דין אחר הובעה עמדה, לפיה כאשר מדובר בהשקעות במסגרת החוק (אף אם הן מסוכנות), ראוי לבחון את שאלת השיתוף בהפסד בהתאם להיקפה, והאם היה בה כדי לערער את יסודות התא המשפחתי, האם ההשקעה בוצעה במכוון בסתר, האם נעשתה מתוך רצון להיטיב את מצבו של התא המשפחתי או על-מנת להעלים כספים.

במרבית פסקי הדין ניתן לראות כי בתי המשפט נותנים משקל נמוך יחסית לדינמיקת היחסים המורכבת בתא המשפחתי, זאת למרות שיחסים בין בני זוג מתאפיינים פעמים רבות בפערי כוחות ובחוסר שוויון, כמו גם בחוסר יכולת להביע עמדה אסרטיבית על-ידי הצד החלש (לרוב האישה). הגישה לפיה אישה שלא פנתה לבית המשפט בזמן אמת עקב הפסדי כספים של הבעל שנעשו בניגוד לדעתה, לא תוכל לקבל פיצוי בחלוף מספר שנים בעת הגירושים, היא גישה המחמירה עם הצד החלש באופן בלתי ראוי. כך גם ייחוס האחריות לאישה בגין חתימתה על מסמכי המשכנתה, ולו ברמה של "עצימת עיניים" מצדה לפעולות הבעל, תוך נקיטת סלחנות רבה מדי כלפי הבעל שפעל ברשלנות בכספי המשפחה וללא הסכמה מפורשת מצד האישה.

ראוי לקבוע סטנדרט התנהגות גבוה יותר במערכת יחסים זוגית, כזה שמשקף התנהלות ראויה שהיינו מצפים לה ביחסי קרבה, קל וחומר בנסיבות בהן יחסי הכוחות אינם שווים. בנסיבות אלה, ראוי שכאשר נעשית השקעה חריגה ומסוכנת בכספים משותפים בהיקף משמעותי, יהא על הצד שביצע את ההשקעה להוכיח שהוא קיבל את הסכמת הצד השני על-מנת לחייבו להשתתף בהפסד. סטנדרט של הסכמה משותפת בפעולות חריגות וגדולות היקף בעתודות הכלכליות של התא המשפחתי מתחייב, אחרת הצד החלש ימשיך לשלם על הפסדיו של הצד החזק.

הכותבת היא מומחית בדיני משפחה וירושה