אקלים | דעה

משבר האקלים: לאזרח הקטן יש זכות על הפנסיה שלו

כאמא הדואגת לעתיד בנותיי, אינני מעוניינת בשום אופן שכספי הפנסיה שלי יהיו מושקעים בדלקים פוסיליים, שתורמים באופן משמעותי להתחממות הגלובלית, ההולכת ומחריפה • וזה כולל נפט, פחם, דלק, וגם גז

פנסיה / עיצוב: אפרת לוי, גלובס
פנסיה / עיצוב: אפרת לוי, גלובס

לאנשים שלא מעורבים בכלכלה יש לעתים תחושה כזאת, שהכסף מסובב את העולם, ולנו אין כל-כך שליטה על מה שקורה. כמישהי שמרגישה שדיבורים על כסף וכלכלה נשמעים כמו סינית, אני יכולה להעיד שבעבר, כל מה שעניין אותי זה להתפרנס בכבוד, ולחסוך לעתיד. פגישות עם יועץ הפנסיה היו בתחתית סדר העדיפויות: רק שהכסף יהיה באיזו קרן ושיעזבו אותי בשקט.

אולם, מאז שנחשפתי למצב האקלים, ולעובדה שכספי הציבור מממנים את חברות הדלקים הפוסיליים דרך הגופים המוסדיים, הגישה שלי השתנתה.

החוק בישראל מחייב כל עובדת ועובד לחסוך באמצעות קרן פנסיה. הגופים המוסדיים משקיעים את הכסף הזה עבורנו, וכך יכול להיווצר מצב שבו הכסף שלנו מושקע במטרות שאנו מתנגדים להן.

כאמא הדואגת לעתיד בנותיי, אינני מעוניינת בשום אופן שכספי הפנסיה שלי יהיו מושקעים בדלקים פוסיליים, שתורמים באופן משמעותי להתחממות הגלובלית, ההולכת ומחריפה. וזה כולל נפט, פחם, דלק, וגם גז. הגז טבעי כמו כל האחרים - וגורם לפליטות של גזי חממה אף יותר מהם, בשל דליפות גז מתאן (גז חממה פוטנטי בהרבה מפחמן דו-חמצני).

כיצד אוכל לתת יד למימון של חברות אלה, אשר עושות כל שביכולתן להתחמק מאחריות, מזהמות את הסביבה ומחפשות כל דרך להתחמק מתשלום המסים, ואף גרוע מכך - במקרים של אסונות אקולוגיים, מתחמקות מלשלם פיצויים ? אינני יודעת להשקיע בעצמי את כספי, ואני רוצה להשקיעו בחיסכון פנסיוני; אך המשמעות היא, שהכסף שלי, שהרווחתי מיגיעה רבה, ושאני חוסכת לביטחוני הכלכלי בעתיד - שורף את העתיד של בנותי היקרות, שחייהן חשובים לי לא פחות מחיי שלי.

כשפניתי ליועץ הפנסיה שלי בבקשה להשקיע במסלול שנקי מדלקים אלו, נעניתי בתשובה שאין בשום גוף מוסדי מסלול כזה, ולא ידוע על כוונה לפתוח כזה.

מצב זה זועק לשמיים אי צדק חברתי: הרגולטור, הווה אומר המדינה, ראה לנכון להתערב בחייו הפרטיים של כל אזרח, ולהכריח אותו לחסוך לקרן פנסיה. זה אמנם דבר חשוב; אולם יוצא מכך שבמצב המתקיים היום, בו יש הגבלה משמעותית על מספר המסלולים של החוסכים, הרגולציה מגבילה באופן משמעותי מדי את חופש הבחירה של אדם - ואת חירותו לבחור לא להשקיע את כספו בחברות הפוגעות בו.

ומצד שני, כאשר אותן חברות גורמות לזיהום מתמשך, שפוגע בבריאות האזרחים, למשל במפרץ חיפה - שם שיעור הסרטן גבוה בהרבה מהממוצע בארץ - היכן אותו רגולטור? היכן מוסדות האכיפה, שמהססים כל כך לקנוס ולסגור במידת הצורך מפעלים מזהמים? מדוע אין שקיפות, והאזרחים מגלים - תמיד באיחור - שלא סופרים אותם, ונאלצים לצאת למאבק מקומי מתיש?

בישראל ההפקרות חוגגת, משום שיזמים פרטיים פועלים מקומית ללא תוכנית אב כוללת, והוועדות המקומיות מקדמות פרויקטים למרות תסקירים סביבתיים שמראים את ההשפעות השליליות של הפרויקט. ואפילו לא ציינתי את המדיניות הממשלתית להטביע אותנו בנפט של מדינות המפרץ, ולכבול את ישראל לגז (שהינו דלק פוסילי לכל דבר) על חשבון האנרגיות המתחדשות.

אם כן, הרגולטור מאוד חלש מול חברות עשירות וחזקות, והתוצאה היא הפקרת זכויותיו של האזרח הקטן. ויחד עם זאת, עלינו האזרחים לזכור את זכותנו - ואחריותנו האזרחית - להתמרד.

כשהצטרפתי ל״הורים למען האקלים - ישראל״, התוודעתי לתחום של הסטת ההשקעות מדלקים פוסיליים, דרך פעולתו של פורום כסף נקי .

בכל העולם, בנקים וגופי השקעה מפסיקים בהדרגה להשקיע בדלקים. על מנת לתקן את העוול שנגרם לנו, אנו יכולים להיזכר שהפנסיות שלנו שייכות לנו, ולדרוש מהגופים המוסדיים והרגולטור לקיים את זכותנו לבחור איך משתמשים בכסף שלנו.

ככל שנהיה רבים יותר, הכוח הציבורי שלנו יהיה גדול יותר. ביכולתנו להשמיע את קולנו: לחתום על העצומה , ולכתוב לחברות הפנסיה שלנו בדרישה להסיט את השקעותיהן מדלקים פוסיליים.

הכותבת היא מתנדבת וחברה בצוות המרכז של תנועת ״הורים למען האקלים״

צרו איתנו קשר *5988