לבטל את ההתיישנות בעבירות מין חמורות

הגילויים בפרשת יהודה משי זהב הציפו שוב את הקושי המשפטי להתמודד עם עבירות לכאורה שהתרחשו מזמן בשל ההתיישנות. לפי הנטען בעדויות, משי זהב תקף לכאורה מינית ילדים, נערים, נערות ונשים במשך עשרות שנים - החל משנות ה-80 - הרבה מעבר לתקופת ההתיישנות.

היו מי שהציעו דרכים "מתוחכמות" לצלוח מחסום זה. למשל, לראות בכל התקיפות מסכת עובדתית שיטתית אחת שחלקה האחרון בר-ענישה. עם כל הכבוד לפלפולים משפטיים אלה - השאלה הנשאלת היא מדוע בכלל יש התיישנות בנושא זה בשנת 2021?

כשלמדנו את הנושא בפקולטה בראשית שנות ה-90, היה בזה עוד מעט היגיון. לימדונו שקשה לשמור ראיות ולנהל חקירה לאחר שנים רבות. אני זוכר עד היום את המרצה שהציג בפנינו נייר פקסימיליה (שנחשב בשעתו כמכשיר עתידני כמעט - אתה מכניס נייר במקום אחד, והוא יוצא במקום אחר), ואז חושף בפנינו שאותה ראיית נייר דוהה לגמרי לאחר שנים, מה שמונע לנהל משפט צדק. אלא שמאז עבר העולם אינסוף מהפכות בנושא. המדע הפורנזי מסוגל היום להביא ראיות מדויקות גם עשרות שנים לאחור, והדיגיטליזציה מאפשרת לשמור ארכיונים ענקים בכרטיס קטן יחסית אחד. אז מדוע אנו ממשיכים להתעקש על ההתיישנות הזו?

התשובה נחלקת לרוב לשלוש. האחת - עם חלוף השנים הפגיעה בקורבן קהתה, ואין צורך להעירה מחדש. השנייה - חשוב לאפשר לעבריין שמבקש לחזור בתשובה לחוש מוגן. השלישית - שהמטרה היא לעודד את הנפגע להתלונן כשהפשע טרי כדי להקל על חשיפת האמת. אלה טיעונים לא רציניים.

כבר מזמן למדנו שקורבנות לא שוכחים את זה שנעברה בהם עבירה, רק כי עבר הזמן. הלוואי שזה היה נכון. הלוואי שהזמן היה מקהה את הכאב ומשכך את הטראומה. זה הפוך. לרוב עוצמת הפגיעה בעבירות אלה רק קוברת את הכאב עמוק יותר בנפש, אבל בחלוף השנים, אין לו ברירה אלא להתעורר ולהתפרץ. וכשזה קורה, לאף גורם אין שליטה עליו - לא לשכחה המבורכת ולא למחוגי הזמן.

גם הטיעון השני, שמבקש לאפשר לעבריין להיטיב את דרכו מתוך הבנה שלא נפקוד עליו עוונות ראשונים, אינו משכנע. הבה נסיר את מחסום ההתיישנות ונדון במקרה בבית המשפט (ולא בכיכר הטוויטר). אם בית המשפט ישתכנע כי אכן העבריין שינה את דרכו במשך שנים רבות, הוא ישקלל זאת בגזר הדין. הוא שינה את דרכו, הכיר במעשיו ורוצה לצאת לדרך חדשה? משמח מאוד. כעת שיפנה למערכת אכיפת החוק, יודה בפני הקורבן, ועצם הפנייה ביוזמתו תישקל לזכותו.

ומה עם הרצון לתמרץ קורבן למהר ולהתלונן? גם זה לא רלוונטי לקורבנות עבירות מין. למדנו את זה כבר מזמן. דווקא משום עוצמת הפגיעה בנפש, הקורבן נאלם.

מה עם הקושי לאסוף ראיות לאחר שחלפו עשרות שנים? רשויות התביעה יבדקו זאת. יש קושי - לא יעמידו לדין. אין קושי - יעמידו.

אותו דבר לגבי זה שהעבריין כבר שינה את דרכו - זה ייבדק. היה וזה נכון, זה ישוקלל. אם יש תחושה שהנאשם לא יכול להתגונן במשפט בגלל חלוף השנים, הוא יזוכה בשל כך. המשפט הפלילי יודע לעסוק בכל אלה. לא צריך להמציא דבר מחדש. להכול יש כבר פתרון מוכן.

רק לדבר אחד עדיין לא מצאנו פתרון - איך לרפא נפש מרוסקת שזועקת בתוך גוף מחולל מבלי לאפשר לה לזעוק כשהיא מרגישה חזקה דיה ולאפשר לה ולנו כחברה לבוא חשבון עם בני-הבליעל שעשו זאת. ובשביל זה חובה לבטל בעבירות מין חמורות כאלה את ההתיישנות.

הכותב הוא דיקן הקמפוסים הרב-תרבותיים בקריה האקדמית אונו

*** חזקת החפות: יודגש כי יהודה משי זהב לא הורשע בביצוע עבירה, ועומדת לו חזקת החפות