כדאי שמשרד התחבורה יחשב מסלול מחדש

לאחרונה התרחשה עוד סערה בדיון בוועדת הכלכלה בעקבות חקיקת בזק למניעת שכחת ילדים ברכב שקידם משרד התחבורה, שנראה שאין בה צורך, אך תעלה לכולנו מאות מיליונים

שרת התחבורה מירי רגב / צילום: אוהד צויגנברג ידיעות אחרונות
שרת התחבורה מירי רגב / צילום: אוהד צויגנברג ידיעות אחרונות

"כשאני אחזור למשרד התחבורה, זה יהיה הדבר הראשון שאני אבטל", כך הכריז שר התחבורה לשעבר, ח"כ בצלאל סמוטריץ', בתום ישיבה קצרה וסוערת בוועדת הכלכלה בשבוע שעבר, בנושא חובת התקנת מערכות למניעת שכחת ילדים ברכב.

התקנות, אותן קידם משרד התחבורה במרץ רב בתקופה האחרונה, קובעות שכל אדם המסיע ברכב ילד מתחת לגיל 4 מחויב להתקין מערכת ייעודית שתמנע את שכחתו. קידום החקיקה נעשה בצורה מואצת, והתקנות עתידות להיכנס לתוקף כבר בחודש אוגוסט השנה. סמוטריץ' אמנם הגיש בקשה ל-"רביזיה" (דיון מחודש) כדי לבטל את רוע הגזרה, אך בתוך פחות מרבע שעה, הישיבה ננעלה, הרביזיה נדחתה, וסמוטריץ' הצהיר את שהצהיר.

השאלה המתבקשת היא למה הנושא כה חשוב ל סמוטריץ'. התשובה במקרה הזה היא פשוטה, התקנות נעשו בלי תהליך עבודה מקדים ראוי, והן פשוט לא טובות. בהערכה שמרנית, עלות התקנות למשק תהיה מאות מיליוני שקלים.

מתבקש היה להגיד שמדובר בהצלת חיים אבל כשבודקים את הנושא לעומק רואים ששכחת ילדים ברכב לא נפוצה כלל (בשנה מתים ממנה כשני ילדים), אבל מעבר לזה - כלל לא ברור שהתקנות תצמצמנה את מספר מקרי המוות.

עוד אין מספיק ניסיון לגבי טיב המערכות ויעילותן, מקרי השכחה המועטים קוראים ברובם במגזר הערבי ובעשירונים הנמוכים של המגזר היהודי ובהחלט יתכן שצעדים אחרים כמו הסברה או פתרונות זולים ופשוטים הקיימים כבר היום בשוק, היו משיגים טוב יותר את המטרה, ולא הופכים את אותן קבוצות לעברייניות.

חשוב לציין, שהנוסח המקורי של התקנות היה גרוע בהרבה ואם היה עובר היה מטיל נטל גבוה עוד יותר על ההורים, אך בסיכומו של דבר לזכותה של ועדת הכלכלה יאמר, כי היא הייתה קשובה להערותינו ואימצה שינויים רבים שביקשנו.

השינויים כללו אימוץ של התקן האיטלקי המקל בהרבה מזה הישראלי, ויתור על הצורך במכון התקנים הישראלי (שדרש בין היתר דרישות הזויות כמו עמידת המערכת במינוס 20 מעלות צלזיוס - טמפרטורה שלא נצפתה בישראל ב-120 השנים האחרונות, ועלות הבדיקה בו הייתה אמורה להגיע לכ-100,000 שקל לבדיקות מעבדה מכל יצרן מערכת), קביעה כי התקנות תהיינה תקפות רק לשנתיים, דרישה להגשת דוח מלא של נתונים לפני ביצוע האכיפה של התקנות, והסכמה להכיר אוטומטית גם במערכות שאושרו בחו"ל.

אבל למרות השיפור העצום עדיין צריכה להישאל השאלה - איך תקנות כה גרועות, שלא מבוססות כלל על מסד נתונים אמין, מוצאות דרכן לשולחן הכנסת, ולבסוף לחיי כולנו. כל גורמי המקצוע, בכל משרדי הממשלה מסכימים שהתקנות מיותרות ואף מזיקות. הגדיל לעשות אף משרד האוצר שיצא במכתב פומבי בנושא, אבל בסוף לצערנו נראה שההכרעה הייתה פוליטית והרצון של שרת התחבורה מירי רגב להצטייר כמי שדואגת לביטחון ילדינו הוא הסיבה האמיתית לרגולציה הזאת.

כמי שבוחנים את כל תהליכי הרגולציה במדינת ישראל נעצבנו לראות כי התקנות המדוברות הן רק חוליה אחת בשרשרת של רגולציות תמוהות המקודמות כיום במשרד התחבורה. ניתן לראות שהחוט השוזר את החוליות הוא שנראה שהן רגולציות "הדואגות לחלש" - לילדים, להולכי רגל, ליבואנים קטנים. ניתוח מעמיק של הרגולציות יראה שהן דווקא פוגעות באותן האוכלוסיות.

מבדיקה שערכנו בעמותת רווח נקי עולה שבחמש משמונה הרגולציות האחרונות שקידם משרד התחבורה, קוצר הזמן המוקצה לתגובות הציבור, ללא כל הסבר. מניסיוננו, קיצור זמן זה מעיד לעיתים קרובות על לחץ של הדרג הפוליטי על גורמי המקצוע לזרז הליכים, והרבה פעמים דורש אף מאנשי המקצוע לסמן את המטרה מסביב לחץ.

אם חפצים אנו בחקיקה המיטיבה עם הציבור, חובה על גורמי המקצוע לעמוד על ביצוע תהליך מקצועי בהתאם להחלטת הממשלה בנושא, וחובה על הכנסת לברר שאכן תהליך ראוי כזה נעשה בפועל. כל שנותר לנו לקוות הוא כי בין אם סמוטריץ' יהיה שר התחבורה הבא ובין אם לאו, הפעולה הראשונה שיבצע השר החדש היא ביטולן של התקנות האלו.

הכותב הוא הרכז הכלכלי בעמותת רווח נקי - הפועלת לקידום תחרות, יעילות ורגולציה חכמה, במגזר הציבורי