חוקי ההמלצות: מפרקים את המיתוסים לקראת מצעד הסיעות אל הנשיא

כשתשקע השמש בערבו של יום, אחרי יותר מעשר שעות התייעצויות בין הנשיא ריבלין ל-13 נציגי סיעות, עדיין לא נדע מיהו המועמד שיזכה בניסיון הראשון להרכיב קואליציה. אבל שורה של פוליטיקאים, במיוחד בליכוד, מתאמצים מאז השבוע שעבר לשכנע אותנו איך חייב ריבלין להכריע לפי ההמלצות שיקבל. כהכנה ליום הארוך ניסינו להפריד בשבילכם בין עובדות למיתוסים.

מה קובע החוק לגבי ההמלצות? כלום. חוק יסוד הממשלה קובע רק שהנשיא יבחר מועמד להרכבת הממשלה "לאחר שהתייעץ עם נציגי הסיעות בכנסת", וכמו שהסבירו בשבוע שעבר בבית הנשיא, השיקול המרכזי הוא "סיכוייו להרכיב ממשלה שתזכה לאמון הכנסת". ההמלצות הן נוהג שנועד לסייע לנשיא להעריך כמה ח"כים יתמכו בכל מועמד, אבל אין להן מעמד רשמי.

מותר להמליץ על מי שרוצים? מותר, אבל הנשיא יכול להטיל את הרכבת הממשלה רק על ח"כ. לכן כשנציגי העבודה התעקשו, אחרי התפטרות אהוד אולמרט ב-2008, להמליץ דווקא על אהוד ברק, ההמלצה הייתה ריקה.

אבל בפועל ראש הסיעה הגדולה תמיד זוכה במנדט, לא? לא. אחרי הבחירות הקודמות ב-2020 המנדט הראשון ניתן לבני גנץ, אף שלליכוד היו שלושה מנדטים יותר מלכחול לבן. ובספטמבר 2019 להיפך: נתניהו קיבל מנדט ראשון, אף שכחול לבן הובילה במנדט אחד. גם ב-2009 נתניהו קיבל את המנדט אף שקדימה של ציפי לבני הייתה גדולה יותר. ויש תקדימים היסטוריים רחוקים יותר. המקרה הראשון היה ב-1983: המנדט ניתן ליצחק שמיר, אף על פי שלשמעון פרס - ראש סיעה משותפת של המערך ורצ - היו ארבעה מנדטים יותר מלליכוד. בכל המקרים האלה הרכבת הממשלה הוטלה על המועמד שקיבל יותר המלצות.

  

אף על פי כן, גודל המפלגה יכול לעזור לנשיא להחליט. ב-1984 הרצוג בחר לתת את המנדט לפרס ולא לשמיר אף שהיו לו 60 ממליצים בלבד, שישה מהם מרק"ח ומהרשימה המתקדמת לשלום שלא התכוונו לשבת בממשלתו. הוא הסביר שיתרון הגודל של המערך תרם להחלטתו.

אז מספר הממליצים תמיד קובע? כן ולא. כשהנשיא נמנע מלדבר על המלצות בהודעתו ביום רביעי, בליכוד הגיבו כי "מאז הקמת המדינה כל נשיאי ישראל נתנו את ההזדמנות הראשונה להרכבת הממשלה למועמד שקיבל את מספר הממליצים הגדול ביותר". בדיקת המשרוקית מראה שכך אכן היה ב-40 השנים האחרונות. אבל החוק, כאמור, לא מחייב לספור המלצות, ובליכוד ידעו ב-1984 לנצל את העובדה הזאת. במפלגה תבעו להטיל את הרכבת הממשלה על יצחק שמיר ולא על שמעון פרס, בנימוק שסיכויי ההצלחה שלו גבוהים יותר. פרס, שצבר יותר ממליצים, קיבל בסוף את המנדט והקים ממשלת רוטציה עם שמיר.

נשיאים כבר הבהירו בעבר שהם בוחרים מועמד על פי אומדן של סיכויי ההצלחה שלו, בלי להזכיר ספירה מכאנית של המלצות. ריבלין אמר זאת בספטמבר 2019, כשלא גנץ ולא נתניהו השיגו 61 המלצות; וכמוהו יצחק נבון, 38 שנים לפניו, כשנתן את המנדט למנחם בגין שהשיג "לפחות 61 ממליצים".

מה קורה כשיש תיקו? הנשיא נאלץ לשקול שיקולים נוספים. כאשר ממשלת האחדות התפרקה ב-1990 ופרס ושמיר גייסו 60 ממליצים כל אחד, מה שהיטה את הכרעתו של הרצוג לטובת פרס היה יתרון הגודל של מפלגת העבודה.

האם קרה שמי שהיו לו יותר ממליצים לא הצליח להקים ממשלה? לבני נכשלה ב-2009, אבל היו לה רק 38 ממליצים. פשוט לא עמד מולה מועמד אפשרי אחר. נתניהו הפך באפריל 2019 לראשון שלא הצליח להרכיב ממשלה למרות שרוב חברי הכנסת המליצו עליו.

האם אפשר להתחרט על ההמלצה? כמובן. מצד אחד, סיעה יכולה לתמוך ולשבת בממשלה של מועמד שלא המליצה עליו. לדוגמה, המערך נכנסה ב-1988 לממשלת שמיר והעבודה נכנסה ב-2009 לממשלת נתניהו. מצד שני, סיעה יכולה לא להיכנס ולא לתמוך בממשלה של מועמד אחרי שהמליצה עליו. כך עשתה ישראל ביתנו ב-2015 ושוב ב-2019, ולכן נתניהו לא הצליח להקים מממשלה.

תחקיר: אוריה בר-מאיר