הביטקוין הוא מטבע בעל ערך, וצריך שהרגולציה תתאים לטכנולוגיה

יש ערך למטבע הביטקוין, והסחר הולך לכיוון הדיגיטלי • הווירטואלי איננו בהכרח בועתי, וחשוב שנדע להתאים את עצמו ואת הסביבה העסקית והרגולטורית להתפתחויות הטכנולוגיות

שלט "כאן מקבלים ביטקוין" מחוץ לבית עסק / צילום: Gillian Flaccus, AFP
שלט "כאן מקבלים ביטקוין" מחוץ לבית עסק / צילום: Gillian Flaccus, AFP

באחרונה, הכלכלן פרופ' עומר מואב תקף את "חסידי הביטקוין" ולטעמי יש להתייחס לדבריו כיוון שזהו דיון חוב ועקרוני. עיקר טענתו היא שהביטקוין כשלעצמו אין לו ערך כלשהו, ובניגוד לכסף פיאט שיש ממשלה מאחוריו שנותנת לו ערך, מאחורי הביטקוין אין כלום. הביטקוין מוגבל לשימוש בעסקאות, ולכן לטענתו הביטקוין הוא בהכרח בועה, שיש לה גם נזקים היקפיים כמו סיוע לארגוני פשיעה, וגם בזבוז אנרגיה בייצורו.

הכשרתי אינה מספקת בכדי להתווכח על כל תוצאה בעייתית אפשרית של השימוש במטבעות קריפטו ככלל והביטקוין ספציפית. אינני חולקת על רוב טענותיו של פרופ' מואב, אך אני חולקת על המסקנה הסופית. לדעתי, הביטקוין כאן כדי להישאר, כי יש לו ערך, והוא מחולל שינויים חשובים בכלכלה.

בסופו של דבר אנחנו עוסקים בשימוש באמצעי תשלום שאינו מפוקח על ידי מדינה או גורם מרכזי אחר, אבל כמותו סופית. ערכם של אמצעי תשלום כאלו נקבע לפי השווי שאנחנו כחברה נותנים להם בשוק, בהיצע וביקוש.

הרי איך נקבע השווי של היהלום אם לא לפי הערך שאנחנו כחברה נותנים לו? הרי יהלום אין לו שימוש ממשי מעבר לעניין האסתטי. האם היהלום יכול להיות אמצעי תשלום עבור מוצרים אחרים? בוודאי. הוא מוכר וידוע בעולם כאמצעי תשלום מאז שהחל המסחר והחליפו מלח ובשמים במוצרים אחרים. כך גם למשל יצירת אמנות שהערך העצמי שלה הוא נמוך למדי, אך הביקוש והערך שאנחנו כחברה נותנים לה, הם שמעניקים לה את שוויה הגבוה. במה שונה היהלום מהביטקוין ברמה העקרונית? אין הבדל. רק טכנית, באחד אפשר לגעת והשני הוא רשומה במחשב, אך גם חיסכון בבנק איננו אלא רשומה במחשב בסופו של דבר.

מסקנתי היא שמדובר בנכס שערכו נקבע לפי ההסכמה בין הצדדים, כפי שבא לידי ביטוי בשערים של הביטקוין בבורסות השונות, והערך הממשי שלו איננו הדבר הקריטי בקביעת הערך. בועות מתנפחות ומתפוצצות גם בנכסים בעלי שווי עצמי ממשי, כך שעצם קיומה של בועתיות או תנודתיות, לא זה מה שיכול להפריך את השווי שנוצר לנכס, ממשי או דיגיטלי.

עוד טוען פרופ' מואב שהביטקוין הוא מטבע דיפלציוני, ולכן יגרום בסבירות גבוהה נזק לכלכלה. טיעונו זה מבוסס על שני יסודות: כמות הביטקוין מוגבל, והביטקוין יהיה אמצעי התשלום העיקרי בעולם.

שני יסודות אלה הם לדעתי תיאורטיים לחלוטין, אם יגמר הביטקוין תמיד ניתן יהיה להנפיק ביטקוין 2, איתריום, או כל מטבע נוסף חדש, בדיוק כמו הנפקת שטרות חדשים. לכל מטבע קריפטו יש את היתרונות והאיכויות שלו, מבחינה טכנולוגית ומבחינה פופולארית, כך שהנחה זו על מגבלת כמות הביטקוין שתביא למונופול שלו איננה נכונה.

גם הסיכוי שהביטקוין יהפוך לאמצעי תשלום עיקרי בעולם הוא נמוך. ניתן להסתכל על ההיסטוריה האנושית ולראות שלא היה שלב בו סוג מטבע שאינו מפוקח היה לאורך זמן מטבע עיקרי בעולם, ולכל מטבע היה את היתרונות והחסרונות שלו, והחלופות תמיד נוצרו. למטבעות המתחרים של הביטקוין יש יתרונות טכנולוגיים משלהם, כך שככל שהציבור יעבור לעשות שימוש במטבע דיגיטלי, גם היתרונות של המטבעות המתחרים יבואו לידי ביטוי.

בכל מקרה, אבל גם אם יש חשש לבעיות שייווצרו, האם נכון ככלל לבטל ולא לאפשר קיום מכשירים חדשים ואמצעי תשלום חדשניים רק בגלל סיכוי קלוש להשפעתם התאורטית על הכלכלה העולמית? לדעתי, אסור לנו לחסום שינויים רק בגלל סיכון תיאורטי.

אין ספר שהפיתוחים הטכנולוגיים מזמנים אתגרים חדשים, במיוחד בכל הקשור במניעת הונאות, מניעת אפשרות להעלמת הכנסות, ומניעת אפשרות לשכלול וייעול של סחר לא חוקי. אך לאתגרים חדשים צריך למצוא פתרונות חדשים, ואמצעי רגולציה מתקדמים שימנעו שימוש לרעה בטכנולוגיה.

בכל הקשור לסוגיות הלבנת הון והעלמות מס, רשויות המס מוצאים כלים כדי למנוע את התפשטות של תופעות אלה. כמובן, לא את הכל ניתן לפתור, ולא כל עבירה ניתן למנוע, אך בהחלט ניתן להסדיר ולייצר תשתית חוקית לשימוש בטכנולוגיה חדשה, כך שיהיה מאד לא קל ולא שימושי לבצע עבירות, ובטח שלא בהיקף רחב.

במקביל להתפתחות הטכנולוגיה תמיד חשוב לפתח ולעדכן את החוק ואת הרגולציה, שהטכנולוגיה לא תעקוף את החוק, אך גם שלא תיבלם על ידי חוק מיושן. עוד יש לנו כברת דרך לעבור, וחשוב שנעשה אותה תוך אימוץ הטכנולוגיה ולא באמצעות עצירתה.

הכותבת היא שותפה במשרד ירון-אלדר פלר שורץ ושות' ונציבת מס הכנסה לשעבר