בתקופה האחרונה ניטש ויכוח בין משרדי האוצר ואיכות הסביבה על היעד הלאומי לייצור חשמל מאנרגיה מתחדשת. משרד האוצר מדבר על 30% ייצור עד 2030, ואילו במשרד לאיכות הסביבה טוענים בלהט שהיעד הזה אינו מממש את פוטנציאל בישראל עם הרוח והשמש שבה, על כן היעד עד ל-2030 צריך לעמוד על 40%.
אלא שבדרך ליעד השאפתני והחשוב הזה, המדינה "מחפשת בנרות" פתרונות יקרים ומסובכים, במקום לחפש "מתחת לפנס", תרתי משמע. בדרך לחיפוש הפתרונות לשימוש והטמעת אנרגיה ממקורות מתחדשים, המדינה אינה לוקחת בחשבון את הפוטנציאל האנרגטי של המגזר העסקי והפרטי בישראל.
נכון להיום, המדינה מעודדת הקמת תחנות אנרגיה מתחדשת במקומות מרוחקים תוך השקעה גדולה בשינוע באמצעות רשת החשמל הארצית במקום להשקיע ולעודד אגירת אנרגיה פרטית מכל מקום בארץ, שיטה שהוכחה כיעילה לעמידה ביעדים המדוברים של ייצור חשמל מאנרגיה ממקורות מתחדשים. נכון להיום, הטכנולוגיה המובילה לאגירת חשמל, הנה סוללות ליתיום איון ובקרוב יהיו פתרונות מגוונים וירוקים כמו אגירה טרמית, אגירה מבוססת מימן ואגירה בלחץ אוויר העשויים לסייע לכולנו להשתמש בטכנולוגיות ירוקות.
בממשלה מודעים למגבלות רשת החשמל לקליטת הספק אנרגיה מתחדשת שמצריכה עלות השקעה גבוהה. לעומת זאת, הוספת אנרגיה סולארית אגורה זולה יותר מהשקעה ברשת ההולכה הארצית שתוביל אנרגיות ממקורות מתחדשים מהפריפריה הגיאוגרפית למרכז הארץ. לכן, לא ברור מדוע במקום לעודד ייצור או אגירה מקומית, עוסקת המדינה בפתרונות שינוע יקרים של אנרגיה ממקומות מרוחקים. במקום לחשב ולתכנן כיצד להוליך אנרגיה מתחדשת מתחנה סולארית בערבה או מתחנות רוח ברמת הגולן למרכז הארץ, יש ליצור קרבה גיאוגרפית של מקור האנרגיה לכל צרכן.
הוזלה משמעותית
אגירה פרטית של הצרכנים תוזיל משמעותית את ההוצאות הכלכליות. בחצי שנה האחרונה העניקה המדינה רישיונות ליזמים עבור הקמת תחנות כוח סולאריות בצמידות לאגירת אנרגיה בהספק כולל של שני ג'יגה-וואט. מהלך כזה דורש מהמדינה לעזור ליזמים לשייך את המתקנים הללו קרוב לצרכן ולהעלות את האנרגיה על רשת החשמל הארצית ואחר כך לצרכן.
קירוב אנרגיה ירוקה למוקדי צריכה כמו מפעלים, קהילות, ערים ומבנים שתכלול את האופציה לאגור אותה, תסייע בהורדת עומס מרשת הולכת החשמל הארצית. נכון להיום, הטכנולוגיות שמאפשרות לייצר ולאגור אנרגיות, קיימות ונגישות ובעזרת השקעה לא גדולה יחסית, ניתן לייצר ולאגור את כל מקורות האנרגיה שלנו ולהתקינם קרוב אלינו לבית, לעסק או למשרד ולהביא ליעד של 100% ייצור ושמירת האנרגיה שלנו, כך שכל אחד מ"יצרני החשמל" הפרטיים יוכל לתרום את עודפי ייצור שלו לרשת החשמל הארצית. עיר אחת תשלח עודפי ייצור אנרגיה לעיר הסמוכה, קהילה לקהילה ומשפחה לשכנתה. מהלך כזה של עידוד אזורים וערים גדולות לייצר חשמל ירוק בתחומן, ייצור בבוא הזמן מציאות שתהפוך את הדרך הארוכה והעקלקלה של הגעת חשמל לבתינו לחסכונית וירוקה.
החזון שבו רשתות החשמל יהיו מקומיות ויזרימו חשמל מנקודה לנקודה בדרך הקצרה והיעילה ביותר בין מקור ייצור אנרגיה לצרכן שלו, זמין ואפשרי. לכן, בכל פעם שדנים בשאלת יעדי ייצור חשמל מאנרגיות ממקורות מתחדשים, לא מומלץ להרחיק לכת, אלא "לחשוב קרוב" ולהשקיע משאבים שישלבו את כל אזרחי המדינה במאמץ. זו הדרך להגיע במהירות לעתיד ירוק ולאפשר לכלל הציבור ליהנות מאנרגיה נקייה, זולה וזמינה.
הכותבת היא בעלים ומנכ"לית של חברת אנג'יס, העוסקת ביישום טכנולוגיות לייצור אנרגיה עצמית ואגירת אנרגיה
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
