ההחמרה בפקקים דורשת ניהול חדש

חייבים להשקיע בחינוך כדי לייצר תרבות בה הפרט יתעדף צורת ניידות השמה בראש את טובת הכלל • האחריות למיגור הפקקים קודם כל חלה על הנהגים עצמם

פקקי תנועה באיילון/ צילום: איל יצהר
פקקי תנועה באיילון/ צילום: איל יצהר

כבישי ישראל פקוקים וטרם התקבלה החלטה אסטרטגית לאומית חותכת לשחרר את הגודש בדרכים ולכבד את זמני הנוסעים. פקקי התנועה הם רק ביטוי חלקי לרצף של משברים המלווים בלחצי פיתוח בתחומי הניידות, המגורים, החינוך, הבריאות, התקשורת, האנרגיה, הסביבה ועוד, ולא רק בישראל. אולם במדינה צומחת, בה הביקושים מפוזרים באופן בלתי אחיד על פני המרחב מרכיב ניהול-משאב-הדרך הוא הכרחי. עובדתית, בכלים הקיימים קשה לנהל נפחי תנועה גדולים וגדלים, ומסובך פי כמה למגרם כליל אך בין מצב קיצוני של ניהול סגר ללא פקקים למצב קיצוני של חופש תנועה מלא המתבטא בגודש ישנן כמה מעלות שמאפשרות ניהול מדייק.

עוד בסדרהלכל הכתבות

הצג עוד

במרבית הערים דרכים וחניות הם עדיין משאב ציבורי חופשי שאינו מנוהל או מתומחר. ככאלו הם הופכים במהרה למלכודת חברתית המוכרת כ'טרגדיית נחלת הכלל', מונח שהגה הכלכלן הבריטי ויליאם פוסטר. לפי תפישה זו נוצר קונפליקט בין הפרטים ובין טובת הכלל בעת ניצול משאבים על ידי אותם פרטים. הפרטים הם אנחנו - הנהגים האנוכיים. כל אחד שואף להגיע ליעדו בזמן, למשל למקום העבודה. הכלל - הוא אוסף משתמשי הדרך בכללותם שטובתם נפגעת כתוצאה מפעולה אנוכית של כל אחד מאיתנו לחוד. התוצאה היא שביחד, אנחנו עומדים בפקקים.

אז מה בכל זאת ניתן לעשות? בנוסף לקידום מהלכים לגיוון אמצעי התנועה, התאמת התשתית וגיבוש מדיניות, כדאי להשקיע בחינוך, בשאיפה לייצר כאן תרבות בה הפרט יתעדף במודעות בחירות ניידות השמות בראשן את טובת הכלל מסיבות בריאותיות, סביבתיות, חברתיות וכלכליות. כדאי להבין שהאחריות למיגור הפקקים קודם כל חלה על הנהגים עצמם. בכדי למגר את פקקי התנועה, כל אחד מאיתנו צריך לחשוב מה הוא יכול לעשות אחרת בשביל לא לקחת חלק ביצירת הגודש. היום אנחנו יודעים שניתן לעבוד מהבית, שלא צריך לנסוע לצד השני של גוש דן בכדי לבלות יחד, שאפשר גם ללכת ברגל ושעדיף להימנע מחיפוש חניה, המהווה גורם משמעותי לייצירת פקקים וזיהום אוויר.

לצד הנהגים עומד הרגולטור החולק אחריות על תופעת הפקקים ובידיו הסמכויות לנהל עבורנו את משאב הדרך ואת התנהגות המשתמשים בו. צעדים רבים שנבחנים כיום בממשלה כחלק מסל הפתרונות לגודש התנועה כמו הוספת קווי אוטובוסים, נתיבי תחבורה ציבורית, גביית אגרות ואפילו ייקור חניות הם מהלכים שאפתניים המלווים בגזרות קולקטיביות שלבדם לא יועילו לפתרון בעיית הפקקים במדינת נהגים שבויים, ואף עלולים לגרום להתייקרות. בכדי לשמור על מערך תנועה זורם ולספק יכולות ניידות מתקדמות נדרש ניהול מדייק המסוגל להשפיע על החלטות ניידות בדרך המזהה את מורכבותן ובידיעה שאין שני מתניידים בעלי צרכים ויכולות זהות - זו פרסונליזציה.

כיום אנחנו יודעים שישנה רשימה ארוכה של שיקולים המשפיעים על החלטות ניידות. לאחרונה מיפינו 64 פרמטרים כאלו - עלות כספית היא רק אחד מהם. באמצעות כוח מחשוב ניתן ללמוד מכלולי ההעדפות תוך יצירת פרופילים אישיים. מערכות מחשוב יכולות לסייע לנו לתכנן ולתזמן נסיעות באופן מסונכרן שימנע גודש תנועתי, תוך התאמת פתרונות לצרכים ספציפיים באמצעות תכנים, מוצרים, שירותים ופתיחת ערוצי תקשורת. התאמה אישית כזו נפוצה בתוכנה ובשירותי אינטרנט, בבריאות, בתקשורת ובעולם העסקי. משליחת תזכורות ליציאה מהבית, דרך שכנוע נהג רכב פרטי לתפוס שאטל שיתופי או לשנות את היעד, ועד הצבעה על אי התאמות ופערים. מחקר בדנמרק מצא למשל שמתן מידע קריטי מותאם לנהגים בזמן נכון, יכול לשנות התנהגות וגם הרגלים. היום קיימים בידנו אמצעים שלא היו בעבר להתאים, להעביר ולתזמן מידע כזה.

מהלך משולב בהסתכלות רחבה, המשלב אחריות אישית ומערכות ניהול מתקדמות הוא בעל הפוטנציאל הגבוהה ביותר לשפר את זרימת התנועה.

הכותבת היא חוקרת במעבדה לעתידים אורבניים, אוניברסיטת בר-אילן