פורטפוליו | פיצ'ר

הכירו את היזם שעזב את ההייטק כדי להיות ראש מועצה

אופיר ליבשטיין, ראש מועצת שער הנגב, על המעבר מהסטארט-אפ למסחר מקוון לחיים הציבוריים: "20 שנה אני חי תחת רקטות, אנחנו מותשים. אבל האסטרטגיה היא להמשיך ולפתח את העוטף"

אופיר ליבשטיין, ראש מועצת שער הנגב / צילום: איל יצהר
אופיר ליבשטיין, ראש מועצת שער הנגב / צילום: איל יצהר

אישי: בן 47, נשוי ואב לארבעה, גר בכפר עזה

מקצועי: ראש מועצת שער הנגב

אני: יזם בנשמה, איש קהילה שמאמין בכוח שלה.

משפחה: הצד של אבא מהונגריה. סבא וסבתא עלו לארץ לפני מלחמת העולם השנייה, הגיעו לכפר נטר והפכו לפרדסנים. אמא היא דור תשיעי של משפחת מזרחי בירושלים, שומרי מסורת. ההורים הכירו בצבא, כשאבא שירת בחיל הים, התחתנו ובנו את ביתם בכפר נטר.

אבא המשיך בשירות קבע בחיל הים והמשפחה עברה בעקבותיו ממקום למקום, אני נולדתי כשהיינו באילת. כשמלאו לי 4 חזרנו לכפר נטר. אמא עבדה במעון לנכים סיעודיים בנתניה וכשאבא יצא לפנסיה הוא התנדב שם בתיקון כיסאות גלגלים, הפך למומחה בתחום ופתח עסק לבניית כיסאות גלגלים ממונעים בהזמנה אישית לאנשים עם מוגבלויות, עם כפתורי הפעלה מיוחדים.

ילדות: כפר נטר. למדתי ב"הדסים" כתלמיד חוץ והחברים הכי טובים שלי הם מהפנימייה. תמיד הייתי יזם. כשדוד שלי הפעיל את הקיוסק בכפר, פתחתי שלוחה בבית הספר, ובגיל 17 ריכזתי קייטנה של מאות ילדים.

קריירה: אחרי שירות צבאי כחובש וכמדריך בחיל הרפואה עבדתי בעסק כיסאות הגלגלים של אבא והקמתי עם קרוב משפחה עסק של ציוד משרדי. היינו קניינים באאוט-סורסינג של לקוחות גדולים כמו עיתונים ומוזיאונים. אחי, שעבד במיקרוסופט, חיבר אותי למישהו באינטרנט זהב כדי שיקנה מאיתנו ציוד משרדי. הוא הציע לי לעשות איקומרס, וכך הקמתי את אתר "פי אלף" שבו היו שותפים חוץ מאינטרנט זהב גם בנק הפועלים וסופרפארם.

אחרי 5 שנים עסקתי ביזמויות, וכשאחי מונה לנהל יחידה עסקית במיקרוסופט אירופה ועסק במקביל בקאוצ'ינג, הקמנו יחד את קאוצ'ינג אינטראקטיב - שמביא את עולם האימון לאונליין. יצרנו שת"פ עם דיפאק צ'ופרה וביירון קייטי, ומאז שנבחרתי למועצה אחי מנהל אותו לבד. המשכתי להיות עם רגל אחת בעסקים והשנייה בפעילות חברתית כשנבחרתי למנכ"ל איגוד התעשייה הקיבוצית, שכולל 250 מפעלים. הייתי יו"ר תערוכת אגריטך, מרכז ג'ו אלון וקיבוץ חולית שעמד לפני פירוק ועשינו בו מהפך. בנוסף, ישבתי בדירקטוריונים של סטארט-אפים ושל קבוצת כפרית.

ורד: אשתי, בת שער הנגב, בעלת תואר שני במנהל עסקים. עד לאחרונה ניהלה את מרכז הטיפולים במים בקיבוץ והיום לומדת לתואר שני במשפטים. הכרנו בצבא כשהייתה משק"ית ח"ן ובאה אליי לכפר נטר כשביקשתי חופשה חקלאית כדי לעזור במשק. אנחנו גרים בכפר עזה, ליד ההורים של אשתי עם ארבעת ילדינו.

דרום אדום: לפני 16 שנים ורד ואני החלטנו לתרום יום בשבוע לפעילות חברתית במסגרת פורום יזמות, ולמנף את שטחי הכלניות כדי לשנות את השיח על האזור. במקום אסוציאציות של חמאס וירי רצינו משהו להתגאות בו וכך קם פסטיבל דרום אדום. הפרויקט, ששייך לקק"ל, רט"ג, התיירנים והקהילה - גדל משנה לשנה. ההכנסות הן של התיירנים והיזמים הפרטיים וגם בתקופות הכי מתוחות לא ויתרנו עליו.

ראשות מועצה: 10 שנים הייתי נציג הקיבוץ במליאת מועצת שער הנגב וכשאלון שוסטר (שר החקלאות, וראש המועצה האזורית שער הנגב לשעבר) פרש, היה טבעי לי ולשאר התושבים שהוא יעביר לי את המקל במרוץ השליחים שלנו. הגדרנו 5 מנועי צמיחה באזור: אנרגיה סולארית, חקלאות, תיירות, אזורי תעשייה - אחד מהם יהיה משותף למעבר ארז, וחממות טכנולוגיות - אגריטק וביטחון. מבחינתנו שדרות היא בירת הנגב המערבי, ובמקום לריב על העוגה, אנחנו מגדילים אותה. חתמנו על הסכם גבולות שבו נתנו לה שטחים כדי שתוכל להכפיל את גודלה ואנחנו שותפים באזור התעשייה ספירים.

רקטות: הרקטה הראשונה שחוויתי נורתה לפני 20 שנים לכיוון שדרות. קראנו להן "צינורות מעופפים", עד 2008, כשבשישי בצהריים ג'ימי קדושים נהרג מפגיעה ישירה של פצמ"ר בכפר עזה. פתאום הבנו שזה בכל האזור וזה הורג.

הייתי שותף לפעילות של "מדינת הנגב המערבי" - פורום שיזם הפגנות ואסף כסף לעתירה לבג"ץ למימון הממ"דים - שגרמה למשרד הביטחון לבקש למשוך אותה ולתת לנו מענה. חשוב לתת מקום להתמודדות השונה של כל אחד מהתושבים: אלה שרוצים להפגין, אלה שטוענים שצריך להמשיך הלאה ולא להראות פחד ואלה שמתכנסים בתוך המשפחה והבית.

כשהצד השני רואה את הפריחה אצלנו, הוא מתוסכל וחלק מהאסטרטגיה היא להמשיך ולפתח את העוטף, והעובדה שאין תקציב לא מאפשרת את יישום החלטות הממשלה ל-2021 בהקשר שלנו וזה מתסכל. אני תומך במדיניות של אלוף הפיקוד לא להגיב על כל ירי ולייצר סבבי כתישה, כמו אלה שחווינו 12-13 פעמים בשנה, והתישו אותנו, אלא לרכז את הכוח בפעם אחת ולטפל בטרוריסטים בצורה משמעותית. אני כועס שבתקופות הרגיעה לא נעשה דבר כדי לייצר מציאות כלכלית אחרת בעזה, שתגרום לה לפחד להפסיד אותה.

פנאי: השנתיים וחצי האחרונות בתפקיד מאתגרות, ולפניהן היינו יוצאים לטיול קרוואנים של חודש בארה"ב. לזה לא הספקתי לחזור.

תפיסת עתיד: באתי לתקופה מוגדרת של שתי קדנציות, 10 שנים. אחריהן אני רוצה להקים ארגון שיחזק קהילות קטנות בעולם, אבל יש עוד זמן לזה.