כל אירוע המוני בישראל נדרש לעמוד בשורה ארוכה של אישורים. למעט אחד

האסון הכבד בסוף השבוע במירון מעלה מחדש את סוגיית ההסדרה של אירועים המוניים. בהילולה במירון נכחו עשרות אלפי אנשים, בשלבים מסויימים בצפיפות גדולה מאוד, שהובילה בסופו של דבר לתוצאות הטרגיות - 45 הרוגים ועשרות רבות של פצועים.
מדוע אם כן, אירוע כזה כלל לא נדרש להסדרה כמו אירוע המוני אחר, דוגמת משחק כדורגל, הופעת רוק בפארק וכו’. מדוע, למשל, הופעה של עומר אדם בפארק הירקון הייתה נדרשת לכמות עצומה של אישורים, סיורים מקדימים בשטח, ולא הייתה יכולה להגיע לדוחק ולאובדן שליטה כפי שהתרחש ביום חמישי בלילה.

בדיקת גלובס מראה את הפערים הקיימים בדרישות המוקדמות לקיום אירוע בעל אופי דתי לבין אירוע שאינו דתי, ומתי נולד הפער הזה.

נתחיל בהיסטוריה. עד האסון שהתרחש בפסטיבל ערד ביולי 1995 לא היו תקנות מוסדרות לאירועים המוניים. ולמרות שאירועים גדולים דרשו אישורי בטיחות, לקציני הרישוי המקומיים במשטרה היה חופש פעולה רב במתן אישורים והם התנהלו באופן עצמאי יחסית. אסון ערד, שבו נהרגו שלושה צעירים לאחר שאלפי בני נוער צבאו על שער אחד שקרס, הוביל להחלטה של הממשלה על הוצאת תקן אחיד ומסודר לכלל האירועים בארץ.

זה לא קרה בן רגע. מכון התקנים החל לגבש תקן, אולם נדרשו מספר רב של חודשים ואת אסון המכביה (1997) בדרך עד שבישראל גובש חוק אירועים המוניים המגדיר עד לפרטי פרטים כיצד אמור להתקיים אירוע המוני.

אירוע המוני מוגדר לצורך החוק ככזה שבו משתתפים מעל 500 איש מתחת לכיפת השמיים, וחברות ההפקה המארגנות נדרשות לעבור דרך ארוכה כדי לקבל אישור להוצאתם לפועל.

אירוע "רגיל": חובת חתימה של המשטרה

לדברי בכיר בתעשיית האירועים והמופעים, "תקן האירועים של המשטרה מוגדר בחוברת של עשרות עמודים שבה לכל דבר יש דרישה. צריך להיות איש מקצוע ברמה גבוהה כדי להבין איך קוראים את זה לפני שמדברים בכלל על לבצע את זה. למשל, קיימת חובה להעמיד יציאה על כל אלף איש ברוחב 2.20 (אם יש 2,000 איש - שתי יציאות). נדרשים מסלולים ותיאור מדויק איך כל מסלול נבנה מבחינת מעקות ומדרגות, באיזה גובה ורוחב כל אחד מהאלמנטים".

 האירוע במירון. ללא צורך באישור / צילום: Reuters

 משחק באצטדיון בלומפילד. אישורים בלי סוף / צילום: בר לביא

וכך זה נמשך - לכל אלמנט באירוע יש תקן שאליו הוא נדרש. למשל, כמות האנשים למטר. עד הקורונה היה מותר להכניס אדם אחד לכל מטר מרובע, ומאז הקורונה עומד התקן למטר וחצי מרובע לאדם.

את ההליך לקבלת אישורים יש להגיש מינימום 45 יום מראש, למנות בעלי תפקידים - אחראי בטיחות, אבטחה, מהנדסים מסוגים רבים. "מדובר בסיוט שנמשך שבועות שלמים של ישיבות אינסופיות עם אינסוף קצינים ומפקחים עד שמאשרים את התוכנית, ואז יש בקרה של קציני משטרה על קיום התוכניות כפי שהוגשו", אומר אותו בכיר. "הייתי עד למקרים שקצין רישוי לא נתן לפתוח אירוע כי משהו לא תאם לתוכניות".

הפערים: תוצאה של לחץ פוליטי

באופן פרדוקסלי, הילולת מירון על כל עשרות אלפי המשתתפים שבה איננה נחשבת לאירוע המוני. הסיבה: בלחץ פוליטיקאים ובהחלטת ממשלה הוחרגו הטקסים הדתיים מחוק האירועים, ולכן טישים ותפילות המוניות לא מחויבות בתקן האירועים של המדינה. ההגדרה הרשמית של אירועים מסוג זה הם "עצרת עם", שעל פי החוק נכללים בהם הפגנות או פולחן דתי, ואלו אינם חייבים ברישיון אירוע ועמידה בתקני הבטיחות כמוגדר בחוק לאירועים המוניים.

בתחום ההפקות האירועים והקד"מ לא רבים ממהרים להתבטא לייחוס כנגד הצעדים שנקטו גורמים ממשלתיים - אחרי הכל המדינה נחשבת לאחד המעסיקים הגדולים בתחום האירועים ואף אחד לא רוצה להסתכן באובדן מכרזים בהיקפים שנאמדים בעשרות מיליוני שקלים בשנה. אבל שלא לייחוס איש ממי שעובד בשוק לא הופתע ממה שקרה. "הועלו 45 אנשים לעולה על מזבח פוליטי", אומר בכיר בתעשייה. "כי אין שום הצדקה או אפשרות חוקית וטכנית לקיום אירוע כזה. זה לא מתחם שמתאים לאירוע המוני. המקום הזה לא עומד בשום תקנת רישוי עסקים או תקנות אירועים, וגם לא בתקנות הקורונה".

אותו בכיר אומר כי "אנחנו כגופים פרטיים אזרחיים לא היינו לעולם מקבלים אישור למשהו שקרוב לזה. מעבר לזה, זה היה אירוע לא מכורטס - והיום בעידן הקורונה אין דבר כזה אירוע לא מבוקר שמאפשר לא להנפיק כרטיסים שהמשטרה חותמת עליהם".

לדברי גלית חזז מנכ"ל חברת הקד"מ אינטלקט, "אם אני כגורם פרטי הייתי מבקשת לקיים במירון אירוע לכזאת כמות של אנשים ובמתווה שזה התקיים - הייתי מקבלת סירוב. או שהיו מבקשים ממני לחצוב את ההר מחדש. אבל באירוע הזה לא התקיימו הדברים הכי בסיסיים שדורשים אפילו מאירוע קטן של 1,000 איש. מינו את המשטרה להיות מפיקת האירוע, המפקחת והאחראית על הסדר".

חזז מוסיפה כי "מפיק זה מקצוע, ולהרים אירוע המוני זה משהו שעובדים עליו במשך חודשים. לא הגיוני שאותו גוף גם יפקח וגם יבצע - שזה מה שקרה הפעם. זה לא היה עובר באף תכנית מסודרת של גורם אזרחי".

לדבריה, הדברים הכי בסיסיים באירוע המוני לא התקיימו במירון. "הדבר הראשון שעליו חושבים באירוע המוני הוא איך קולטים אנשים ואיך מוציאים אותם. כמה אנשים יכולים לעבור בכל פתח. למדו מאירוע ערד לעבוד עם חסימות ומחסומים משוחררים, ואפשר בקלות לאוורר ולא ליצור דוחק. לא צריך הרבה ניסיון בהפקת אירועים כדי להבין שלא היה שם תהליך של ויסות תנועה וניהול קהל".

מהצד השני, באירוע "רגיל" חייבת להיות הגדרה של כמות אנשים בכל זמן נתון. כיום, גם באירועי חינם משתמשים בהרשמה מוקדמת כדי לייצר ויסות קהל. בנוסף, לכל אירוע שפועל תחת רישוי קיים נוהל שמחייב את המארגנים לעצור את זרימת האנשים במידה שהכמות גבוהה מהמתוכנן או שמתחיל להיווצר עומס.

אירוע דתי: גמישות משטרתית

למה בעצם נדרשים בעת הוצאה לפועל של אירוע בעל אופי דתי בישראל - יהודי, נוצרי או מוסלמי או של כל דת אחרת? בדומה לאירועים כלליים, ראשית ההליך של קיום אירועים דתיים הוא מול העירייה. מי שמעוניין לקיים אירוע מברר את תחילה זמינות המקום המבוקש, אך מאותה נקודה ואילך הדרישות עצמן הופכות גמישות יותר. אירועים דתיים וטקסים אינם טעונים רישיון עסק, בדומה להפגנות, והאחריות עצמה היא על המשטרה - המעמידה דרישות ומשמשת גוף אחראי מאשר.

בניגוד לאירועים מסחריים או אחרים, הדרישות באירועים דתיים עצמן נגזרות גם ממידת הסיכון בשטח ומאופי האירוע. אם יש "בעל בית" לאירוע, הוא יפנה למשטרה לשם הוצאת אישור לאחר פנייתו לעירייה, ואז יכולה המשטרה לבוא בדרישות שונות לאישורים - אישורי מהנדס, שירותי כבאות והצלה וכדומה. הסמכות בחוק למתן היתרים היא של מפקד המחוז.

אלא שבפועל האישור של המשטרה לא בהכרח ניתן. מפיק אירועים בציבור החרדי מספר לגלובס, שהמשטרה לעתים משלימה עם קיום אירוע ומלווה אותו, אך מסירה ידיה מאחריות בפועל מאחר ש"היא אינה יכולה לחתום על האירוע שמתקיים ללא עמידה בדרישות הסף". למשל, באחד האירועים שביקש לקיים, הציגה המשטרה חוות דעת נגדית של מהנדס אזרחי שטען שלא ניתן לקיים את האירוע בתוואי השטח המבוקש.
לדברי המפיק, "לא אישרו את האירוע וכולו היה באחריותי בלבד, אבל כן ליוו אותו עם תוכניות פריסת כוחות ובדקו את האבטחה, ובמהלך האירוע היו המפקדים בפנים שהשגיחו שהכל עובד כמו בכל אירוע מאושר, רק לא לקחו אחריות בפועל ולא חתמו על קיומו, למרות שבדקו קיומם של תנאים כמו באירוע רגיל". במלים אחרות: מאפשרים קיומם של אירועים ללא אישור, ואף מלווים אותם בפועל.

בכירים לשעבר במשטרה מסבירים כי "יש הבדל גדול בין מפיק אירוע אזרחי שאתה יכול לומר לו לא, ובין אירוע דתי שמרווח התמרון בו מאוד מצומצם. באירוע דתי המשטרה לוקחת בחשבון שהאירועים יתקיימו גם אם התנאים לא ימולאו וגם ללא אישורה, ועושה מאמצים גדולים יותר מהצד שלה. ובניגוד לאירועים ממוסדים יותר או מסחריים, לא יפזרו במהרה אירוע דתי". כך למשל, במקרה של מירון - שטח שהסכנות לגביו היו ידועות לאורך שנים, מפקד המחוז הביא מהנדס מטעמו לאישור השטח לאירוע.

הבעיה העיקרית בהילולה השנתית במירון היא מחסור ב"בעל בית" שמולו יכולה המשטרה לשאת ולתת. להר, בניגוד לכותל, אין מנהלת שניתן לשאת ולתת מולה, ולמשטרה אין גורם להפנות כלפיו דרישות. יש ארבעה הקדשים (חצרות דת) שנותנים את הטון במקום, וגם אם סוגרים תנאים מסוימים עם אחד מהם אז בשטח אחר ייתכן כי תוותר פרצה.

יתר על כן, גם אם היו מחסומים וגם אילו הייתה המשטרה מטילה מגבלות על כניסת קהל - בסבירות גבוהה שהיא הייתה מתקשה לאכוף את ההגבלות בשטח בשל נחישותו של הציבור להגיע אליו. 

דרישות לכל אירוע פתוח

> אישור רשות מקומית
> אישור משטרה
> אישור כיבוי אש
> אישור מד"א
> אישורי מהנדסים מהנדס בטיחות, מהנדס קונסטרוקציה, מהנדס חשמל

אירועי "עצרת עם"

אירועים בהם הפגנות או פולחן דתי
> סטטוס: אינם חייבים ברישיון אירוע
> מתקיים או לא: כן, גם ללא אישור משטרה
> הדרך: הגמשת התנאים של המשטרה לקיום האירוע

אירוע "רגיל"

כל אירוע בשטח פתוח מעל 500 איש 
> סטטוס: חייבים ברישיון אירוע
> מתקיים או לא: רק לאחר חתימת המשטרה והעירייה
> הדרך: חובה לעמוד בכל הדרישות, אין גמישות