מטיימס סקוור ועד לל"ג בעומר במירון: תקשיבו לאנשי המקצוע

ניהול אירועים מבחינת נגישות ובטיחות הוא מקצוע לכל דבר. הטענה שמתחם ההדלקה לא מוסדר רק מחזקת את העובדה שניתן היה לקיים שם אירוע - אבל בצורה מקצועית ומבוקרת, כאשר מה שקובע זה הפן המקצועי בלבד • שוב זלזלו באנשי המקצוע, וזו התוצאה הטרגית

הר מירון. הבוקר לאחר האסון / צילום: Reuters, Ilia Yefimovich
הר מירון. הבוקר לאחר האסון / צילום: Reuters, Ilia Yefimovich

בדרכי לישראל מארה"ב התגליתי לאסון הנורא שהתרחש בהר מירון ובהתעלם לרגע מאספקט האנושי הנורא, נזכרתי בביקורי האחרון בניו יורק בליל הסילבסטר האחרון לפני הקורונה שביליתי בטיימס סקוור.

קרוב למיליון איש משולהבים, רובם מלאים באלכוהול, הצטופפו ברחובות שמגיעים לכיכר המפורסמת וזה רק כדי לחזות בכדור שמתרומם מעל המגדל שם בדיוק ברגע שניו יורק עוברת לספור את השנה החדשה.

זה האירוע המרכזי של ניו יורק לקראת השנה האזרחית החדשה. אני כבר לא מתרגש מלהיות עם מיליון איש זרים בקור העז של ניו יורק ולחכות שעות כדי לראות איזה כדור קטן שקופץ מאיזה מגדל בכיכר לכמה שניות. אבל כמהנדס ומנהל זה היה בשבילי אירוע מרתק.

ניהול הנגישות, הבטיחות והשליטה במיליון איש יותר צפופים מאלו שהצטופפו במירון והפינוי שלהם מיד אחרי שהכדור המצחיק ההוא עלה לשמיים, זה היה מערך ראוי להערכה והערצה.

כל האזור שהיה רלבנטי לאירוע נסגר מראש וחולק לקטעים קטנים יותר שהופרדו אחד מהשני במתרסים שהיו סגורים פיזית ומבודדים בשליטה של שוטרים.
למרות שלא היה מחסום ויזואלי בין מתחם למתחם, לא ניתן היה לעבור מאזור לאזור פיזית.

האפשרות לצאת מאותו האזור היה רק דרך פתחים שנועדו לכך. האזורים שקראתי להם "מכלאות" התמלאו אחד אחרי השני בקיבולת המקסימלית המתוכננת, ואזור שני נפתח רק לאחר שהאזור הקודם התמלא.

בכניסה נערכו בדיקות ביטחוניות גופניות לכל מי שנכנס. בניו יורק לא שכחו כי יש מצב לאירוע מתאבדים בצפיפות קהל כזאת. וליד כל זה יצרו נתיבים ריקים לנגישות מיידית של כחות ההצלה שיוכלו להגיע לכל מקום במהירות האפשרית.

השחרור של האנשים מהמכלאות אחרי שהכדור עלה לשמיים נעשה בבקרה ובהדרגה על ידי שחרור מדורג של יציאות המכלאות כך שלא נוצר לחץ בלתי סביר של אנשים שלא יקרה אירוע כמו שקרה במירון.

זה היה מערך מתוכנן ברמה מקצועית שחשבו בו על כל פרט תוך אפשרות לשליטה מלאה במיליון איש משולהבים ככל שיהיו בכל רגע תוך רגע. על רקע הטיימס סקוור, כשאתה צופה מהצד במה שהתרחש במירון נשאלות השאלות הבאות:

1. האם המקום יכול להכין כל כמות של אנשים? גם אם היו מגיעים מיליון איש להר מירון במקום 100,000 המקום יכול להכיל אותם?

2. איזה מתודולוגיה נקטו המארגנים כדי להגדיר את התפוסה המקסימלית של המקום. כמה אנשים יכולים להיות בבטיחות בנוחות צפופה במקום?

3. ואם כן, איזה אמצעים נקטו כדי לווסת את כמות האנשים המתאימה.

4. האם נעשתה תוכנית לפינוי מווסת מהיר כמו בניו יורק. הרי במירון אנשים מיהרו לצאת לקחת את האוטובוס ולא היו בפאניקה. אם למשל היה נשמע שם איזה פיצוץ חבלני או אירוע פח"ע אחר ואנשים היו נכנסים לפאניקה, מה התרחיש לפינוי שלהם במצב כזה?

זה דומה לפרץ מים של שיטפון שצריך לעבור דרך גשר צר. או שאתה קולט את המים בבריכות ומזרים אותם בבקרה דרך הגשר או שאתה נותן לכל המים האלו לזרום לגשר למוטט אותו.

נשמעו קולות מהשוליים לכאורה שבמירון מדובר בציבור לא ממושמע שאינו מקיים כללים. טענה כזאת היא טענה חסרת בסיס. השתתפתי בתור מהנדס אורח שעובד עם הסקטור החרדי בהילולה האחרונה בסוכות בבית ויז'ניץ הענק בבני ברק שיצא לי לתכנן אותו.
כמו בניו יורק הייתי נדהם מהארגון ולשליטה של מארגני האירוע בסדר ובהתנהלות ההמונית במקום. המקום נמצא באזור צפוף, היה בשלב בנייה, והשליטה באנשים הייתה מאלפת. אין כמו הציבור החרדי שממושמע להנחיות המנהלים שלו.

לסיכום כמו תמיד, ניהול אירועים מבחינת נגישות ובטיחות זה מקצוע למקצוענים, הטענה שהמקום לא מוסדר רק מחזקת את העובדה כי כן ניתן לקיים שם אירועים אבל בצורה מקצועית ומבוקרת כאשר מה שקובע זה הצד המקצועי בלבד. זאת עוד דוגמה איך הפוליטיקאים מזלזלים באנשי המקצוע בכל תחום וגם כנראה במקרה הזה.

הכתובת היא על הקיר. ולא רק במירון. תנו לאנשי המקצוע לעבוד וגם תקשיבו להם.

הכותב הוא ממלא-מקום יושב-ראש איגוד המהנדסים לבנייה ותשתיות וסגן יושב-ראש לשכת המהנדסים והאדריכלים