הכירו את החקלאים שהחליטו לעקור את מטעי הכותנה למען אבוקדו

בשנים האחרונות משהו עובר על האבוקדו. כן, הפרי הירוק, זה שכולנו מכירים כבר שנים, הוא עכשיו לא סתם עוד פרי, אחד מיני רבים על המדף בסופר, אלא ממש להיט. שדות משנים את ייעודם והופכים למטעים למענו, פרדסים נעקרים כדי לפנות מקום לעצים המיוחסים, המחירים בעולם מרקיעים שחקים.

זה לא תמיד היה ככה. "בשנות ה-90 הענף חווה ירידה בגלל מחירים לא טובים, בעיות של איכות מים וגם 'בעיות נדל"ן' במרכז הארץ, שם היו עיקר הגידולים", מספר בר חפץ, מגדל אבוקדו ותיק מקיבוץ נירים בעוטף עזה. בתחילת שנות האלפיים, הוא אומר, כבר חזרו לשתול, "אבל בחמש-שש השנים האחרונות מה שנהיה זה כבר טירוף גמור".

הנה כמה מספרים. האבוקדו מהווה בשנים האחרונות כשליש מהנטיעות החקלאיות החדשות בישראל: 13 אלף דונם מתוך כ-37 אלף דונם שניטעו בשנים 2019/20. בין 2016 ל-2020 זינק ייצור הפרי בישראל ב-40%. זה עדיין פחות מתפוזים, אבל הרבה יותר מתוצרת תפוחי העץ, הענבים, המנגו או האפרסקים בישראל. וזו לא רק תופעה ישראלית, לפי נתוני ארגון המזון והחקלאות הבינ"ל כמות האבוקדו שמגדלים בעולם זינקה מ-3.7 מיליון טונות ב-2010 לרמה של 7.2 מיליון טונות ב-2019 - עלייה של כמעט 90%.

 nbsp&

את ההשלכות אפשר היה לראות החודש גם בדיווחיה של חברת מהדרין, שנסחרת בבורסה בתל אביב. מהדרין מציינת בדוחותיה כי היא "כמעט וחדלה מנטיעות חדשות של פרדסים" וכי כרגע היא "נוטעת בעיקר זני אבוקדו". ואם זה לא מספיק, לפני כשבועיים היא דיווחה כי לא תסתפק עוד בגידול אבוקדו בישראל, וחתמה על הסכם עם חברה במרוקו כדי לגדל שם את הפרי על פני לפחות 5,000 דונם.

לא עסק לרומנטיקנים

האבוקדו אינו פרי מקומי. מקורו במרכז אמריקה, ומקסיקו היא עדיין המגדלת והיצואנית המובילה בעולם של הפרי. לישראל הוא עלה עוד בתחילת המאה ה-20, אבל את הקפיצה הגדולה עשה כמה עשורים מאוחר יותר יחד עם פירות סוב-טרופיים אחרים כמו הבננה או הליצ'י.

כיום השוק המקומי נשלט על ידי שני תאגידים קיבוציים גדולים, מילואות וגרנות, שמחזיקים יחד בכ-60% ממנו. היתר מגיע ממגדלים עצמאים, בעיקר קיבוצים שלא שייכים לתאגידים הללו. מחצית מהתוצרת הולכת ליצוא, בדרך כלל לאירופה. תחילת העונה היא באוגוסט-ספטמבר, ומה שנותר בסופה מנותב בדרך כלל לשוק המקומי.
חקלאות, בטח בימינו, היא כבר מזמן לא עניין רומנטי או עסק שמבוסס על נטיית ליבו של החקלאי. הבחירה באילו גידולים להתמקד מבוססת על פרמטריים כלכליים וניהול סיכונים, ולהחליף גידול מסוים בגידול אחר, גם אם על פניו הוא כעת רווחי יותר, זה עסק מסובך ועתיר דילמות.

"לשתול מטע, כולל להכין את השטח ולקנות שתילים, זה משהו כמו 6,000 שקל לדונם", מסביר חפץ. "ואז יש עוד כשלוש שנים שהעץ לא נותן פרי שבהן אתה מוציא כ-2,000 שקל לדונם בשנה. כלומר עד שמתחילים בכלל לראות כסף אתה מוציא 11-12 אלף שקל לדונם. צריך לזכור" הוא מוסיף, "שבשנתיים הראשונות העץ נותן מעט פירות. כלומר אתה מחזיר את ההשקעה אחרי כשמונה שנים, אולי שש אם יצאה לך שנה מאוד טובה". במילים אחרות, "אתה צריך כסף בשביל לעשות מהלך כזה או למצוא מישהו שיממן את זה".

 nbsp&

הרחק צפונה מקיבוץ נירים, בקיבוץ יגור למרגלות הכרמל, מספר לנו עמית גרונדמן שזה בדיוק המהלך שעליו החליטו ללכת אצלם, שם המירו את השדות במטעי אבוקדו. "היסטורית היינו בענף של גידולי שדה (גד"ש), כמו תירס, כותנה וירקות לשוק כמו בצל, שום ועגבניות. בעשר השנים האחרונות אנחנו רואים שחיקה של הגידולים האלה: כוח האדם יקר, ההוצאות מתייקרות, ומצד שני המחירים של התוצרת נשארים באותן רמות".

ובאבוקדו?
"בעשור האחרון יש פריחה בכל נושא המטעים - בעיקר מטעי אבוקדו. התחלנו על שטחי גידולי שדה - צמצמנו אותם ועליהם נטענו עצי אבוקדו. תהליך שהתחיל לפני שלוש שנים".

גרונדמן מספר כי בינתיים הקיבוץ ויתר על גידולים כמו זיתים, כותנה ותירס, ומקדיש כ-10% משטחי החקלאות שלו למטעי אבוקדו. "יש לנו 6,500 דונם ומהם כ-650 דונם של אבוקדו, ואנחנו מתכננים להמשיך ולגדול. כרגע יש עלייה בשטחי הנטיעה של אבוקדו גם בישראל אבל גם בחו"ל: בדרום אמריקה, במרוקו. אלא שבמקביל", הוא מציין, "הצריכה העולמית גדלה בצורה עקבית כי הפרי נחשב ל'סופר פוד'. גם במדינות שבהן לא הייתה מודעות לאבוקדו גילו אותו והביקוש עולה".

אבל לא הכל ורוד, או ירוק, בכל מה שנוגע לגידול האבוקדו, שהוא פרי די תובעני מבחינת החקלאי. "הכל ידני בטיפול באבוקדו", מסביר גרונדמן, "וזה מייקר את העבודה". חפץ מוסיף שמדובר בגידול שדורש יחידות שטח גדולות, וזה אגב, ההסבר לכך שהתחום נשלט על ידי קיבוצים.

 קטיף אבוקדו / צילום: איל יצהר

לדבריו, בסך הכול דווקא מדובר בגידול די נוח, שיש בו יחסית מעט ימי עבודה לדונם. "בשביל לשלוט ב-1,000 דונם צריך משהו כמו 8-10 עובדים", הוא אומר, "אם תשווה את זה לחממות שיש במושבים, למשל, שם צריך את אותו מספר עובדים על 100 דונם. אז זה מאוד נוח לקיבוצים כי זה בלי הרבה עבודה, אבל מדובר בעץ מפונק: יש לו בעיות של עודף או חוסר מים, גיזום בזמן, אתה צריך להיות קודם כל חקלאי טוב לא במובן התפעולי אלא המקצועי - יותר אגרונום".

אבל בשורה התחתונה, מה שחשוב כאן הוא פוטנציאל הרווח, וזה, כמו שמסביר גרונדמן, הוא גבוה. "כשמצליחים למכור קילו ב-8-9 שקלים אפשר לעמוד בהוצאות", הוא אומר (מבדיקה באתרי השוואות מחירים, עולה כי המחיר לצרכן עמד השבוע על בין 17 ל-25 שקלים לקילו). "ובשנה טובה אפשר להגיע להכנסות של 15 אלף שקל לדונם. בכותנה, למשל, ההכנסה מאותו שטח היא כ-2,400 שקל, אז תעשה לבד את החשבון. זה נכון שיש יותר הוצאות באבוקדו, אבל לא באותו יחס. אם מצליחים בשנה נתונה לקבל גם יבולים טובים וגם מחירים טובים, פוטנציאל הרווח הוא גדול מאוד", הוא מסכם.

"שילוב של כמה טרנדים"

אלא שגידולים חקלאיים הם לעיתים הימור עסקי. האופנות בעולם משתנות, והיכולת של החקלאיים לשנות כיוון בהתאם לכיוון הרוח היא מוגבלת וכרוכה, כפי שהסברנו, בעלויות לא מבוטלות. האם יש חשש שאופנת האבוקדו תחלוף והחקלאים ייכנסו לבעיה? "זאת השאלה", אומר גרונדמן, "אתה הולך ונוטע ומכוון את הפעילות העסקית שלך לחמש-שש שנים קדימה. זה לא כמו עגבניות, ששנה אחת אתה עושה ושנה הבאה, אם אין מחיר, אז אתה לא מגדל".

חפץ מסביר כי "בכל גידול חדש, ויחסית בעולם האבוקדו הוא גידול חדש, יש גרף ביקוש שעולה עד שמגיעה התייצבות". לדבריו, "האבוקדו כנראה נמצא כרגע באמצע העלייה". ואכן, בינתיים כל הסימנים מראים שאופנת האבוקדו לא עומדת לעצור. ארגון המזון העולמי ציין בדוח מנובמבר 2020 כי האבוקדו והבננות הפגינו עמידות מיוחדת בתקופת הקורונה מפני שינויים בצריכה. מחקרים של הארגון ושל חברות ייעוץ בתחום כוללים הערכות שלפיהן המרוץ אחר מזון בריא, התגברות מגמת הטבעונות, ועליית המעמד הבינוני במדינות רבות בעולם, רק יביאו לגידול בביקושים.

 אבוקדו בדרך לבית האריזה / צילום: איל יצהר

"יש פה שילוב של כמה טרנדים", אומר חפץ. "הראשון הוא טבעונות, טרנד שהאבוקדו מאוד מסתדר איתו. זה נחשב ל'סופר פוד', וזה גם פרי שלא מרססים אז הוא נחשב בריא יחסית. בנוסף, הוא מאוד תפס ברשתות החברתיות". 

שם את הסופר בסופר פוד
למה האבוקדו הוא כמעט מושלם מבחינה תזונתית, ואיזה צד אפל יש בו

בעידן של שגעונות אכילה, אופנות תזונה, ושמות קוד מאגיים כמו "סופר-פוד", האבוקדו עולה וצומח תרתי משמע. אבל האם הוא אכן מקיים את ההבטחה? לפי סיגל בלצר, דיאטנית קלינית מוסמכת M.Sc, שלא מסתירה את אהבתה לפרי, נראה שכן. "יש בו שילוב מנצח" היא אומרת. "הוא כולל שומנים חד-בלתי רווויים, שהם כמו שמן זית. מאוד בריאים לשיפור כולסטרול ואחד השומנים הטובים לשלב בתזונה; יש בו סיבים שעוזרים לסדר את מערכת העיכול; והוא גם טוב לוויסות הסוכר ולטיפול ברמות כולסטרול גבוהות. אז אחוז הסיבים הוא גבוה ויש בו חלבון ושומנים - שלושת המרכיבים האלה נותנים תחושת שובע".

רוצים עוד? לפי בלצר, יש באבוקדו יותר אשלגן מבננה וזה עשוי לתרום ללחץ דם תקין וטוב לתפקוד השרירים ולבריאות העצם. "יש בו גם הרבה מגנזיום יחסית; הרבה נוגדי חמצון שלוכדים את הרדיקלים החופשיים - זה טוב להפחתת סיכונים למחלות לב, כלי דם, קרישי דם וסרטן; וישנם גם ויטמינים - E למשל או קבוצת הוויטמינים B, בהם B6, שחשוב לשמירה על רמות סרוטונין תקינות שטובות למניעת התפתחות דיכאון". וגם זו רק רשימה חלקית.

ואילו חסרונות יש בכל זאת בפרי? "אבוקדו קטן זה כ-250 קלוריות, גדול יכול להגיע ל-400 קלוריות, אז ההמלצה היא לא לאכול יותר מרבע אבוקדו ליום למי שנמצא בתהליך הרזייה", היא אומרת. "אבל אני משלבת את זה גם בדיאטת הרזייה, כי זה נותן את תחושת שובע. הקלוריות זה החיסרון היחידי".

 אבוקדו לפני קטיף / צילום: איל יצהר

ובכל זאת, לא כולם נופלים שדודים למרגלות האבוקדו. במסעדה הטבעונית המוערכת אופא, למשל, דווקא לא תמצאו אותו. "אני לא משתמש באבוקדו במסעדה שלי, כי אני משתדלת להתרחק מדברים שהם ברורים מאליהם", מסבירה השפית שיראל ברגר. "זה פרי שמאז ומתמיד היה פופולרי, לעיתים, במקומות כמו ארה"ב, פופולרי מדי, ונכון שזה נורא טעים ומושלם אבל זה מוצר שמשתמשים בו הרבה ואני משתדלת לא להיות במקומות האלה".

ואם זה נשמע לכם שרירותי, ברגר מוספיה גם נקודה מהותית בגנות הפרי. "הצריכה המוגברת של אבוקדו בארה"ב פוגעת באנשים רבים", היא מציינת ומפנה, למשל, לסדרה התעודית Rotten בנטפליקס, שהציגה את פגעי התעשייה במקסיקו ואת המעורבות של קרטלי הסמים המקומיים בתחום שמשגשג לאור הביקושים הגבוהים. בכתבה אחרת, שפורסמה בלוס אנג'לס טיימס, תוארה מלחמת הכנופיות האכזרית שמתנהלת סביב שטחי הגידול העיקריים של הפרי במדינה. יש גם צד אפל ללהיט החדש של שוק החקלאות העולמי.