כשנבחרי ציבור מסרבים להיות "חיילים פשוטים"

ברצף מערכות הבחירות שהיו לנו הצליחה לקום ממשלה אחת. היא קמה בהתבסס על שלושה שהחליטו להיצמד להבטחות שלהם לבוחר או לקהילה ממנה הגיעו, ומנעו הקמת ממשלה, מה שאפשר בחוסר ברירה את הקמת ממשלת נתניהו-גנץ. אז היו אלה אורלי לוי אבוקסיס, יועז הנדל וצבי האוזר, שלמרות הלחצים שהופעלו עליהם מהצד השמאלי של המפה הפוליטית, ביקשו, כך לדבריהם, להיצמד להבטחות שלהם לבוחר, האידיאולוגיות. על פני "רק לא ביבי", העדיפו את "לא נקים ממשלה עם המשותפת".

בשבוע האחרון מתרחש לנגד עינינו שידור חוזר. מספר חמש ברשימת ימינה, ח"כ עמיחי שיקלי, נזכר בהבטחותיו לבוחר, אלו שנשלח להשמיע בתוכניות חדשות ומול תלמידי בתי ספר בשמו של נפתלי בנט במשך חודשים ארוכים: לא נשב תחת יאיר לפיד, נקים ממשלת ימין, לא נקים ממשלה עם מרצ וביקש לעמוד מאחוריהן. לאחר שניסיונותיו לקבל תשובות לגבי הממשלה המתגבשת עלו בתוהו, את השיחות שניהל תחילה בארבע עיניים עם בנט, העלה על הכתב לעיני התקשורת בטוויטר והודיע: אצביע נגד ממשלה עם מרצ והמשותפת.

ההתקפה המילולית משמאל לא איחרה לבוא. הוא הואשם בגניבת מנדט, בכך שהוא תוקע סכין בגב לבנט וכמובן לחבריו ביחידה ואלו שחינך במכינה ועוד ועוד. מדובר בכמעט מיחזור של הטענות שעלו אז נגד האוזר והנדל בשבתם כנציגי הימין בכחול לבן. רק שהפעם אי אפשר להאשים את שיקלי בעבודה בעיניים על הבוחר. הוא אכן השמיע את הבטחות הבחירות האלו למצביעי ימינה, והם שהאמינו לו, לבנט ולשקד הגיעו גם להצביע עבורם בקלפי. אז מי פה יוצא נגד רצון הבוחר? בנט או שיקלי?

גם בתוך ימינה זכה הח"כ הסורר למקלחת קרה שהגיעה עד כדי דרישות להתפטרותו מהרשימה לכנסת. שיקלי, איש המכינות החילוניות, אלמוני עד לפני רגע בפוליטיקה הישראלית הוא סימפטום לבעיה רחבה יותר: מפלגות של איש אחד. ביקורת רבה נשפכה על שיטת הפריימריז במפלגות הוותיקות, אבל מעט מדי מילים נכתבו על התופעה שבה מרכיבי הרשימות דורשים צייתנות עד נאמנות עיוורת ממי שאמורים להיות נבחרי ציבור ולא משרתי אדונים.

למי חייב הח"כ את נאמנותו?

למעשה מהרגע שבו שיקלי או כל חבר כנסת אחר נבחר, הוא נדרש לפעול בהתאם להוראות היו"ר ולא - עליו להתפטר. אין שום ערך לעצמיותו או מחשבותיו. הסדרה "מותק בול באמצע" ב"כאן" בשלל סצנות סאטיריות מתארת נאמנה את המציאות היומיומית בכנסת: היו"ר שולח הודעה על חוק שעולה ומה מצביעים וכולם מבצעים. אין שאלות. אין מקום לביקורת. בשיטה הזו, נשמע קצת מיותר החיפוש אחר "כוכבים", אנשים עם רקורד מפואר שנדרשים יום אחרי לבטל את עצמיותם ולחזור לתקופה של קדנציה לגיל 18, חיילים בפקודה.

בשיחה שקיימתי בעבר עם אחד מהיועצים לראש מפלגה בכיר בפוליטיקה הוא אמר לי: "אני לא מחפש כוכבים, אני מחפש חיילים". גם שיקלי, בדומה לחברי ימינה ומפלגות דומות נדרש להתחייב בתחילת דרכו במפלגה שיפעל בהתאם לרוח המפקד. ציוצים הועברו במשורה דרך דוברות המפלגה, כל "לייק" לא במקום עשוי להעמיד אותך בסכנת נזיפה. אנחנו נוטים למתוח ביקורת על עוצר ראיונות הנהוג במפלגות בעתות משבר, אבל מה זה לעומת הביטול העצמי היומיומי הנדרש ממי שאמורים להיות משרתי ציבור?

בינתיים בעקבות שיקלי, התאחדו לרגע האינטרסים בגוש של לפיד ובליכוד: כולם מחפשים את החולייה החלשה הבאה בימינה. אלה במטרה למנוע ממנה מלצאת בהצהרות דומות, ואלה במטרה להוביל אותה החוצה ולהרוס כל סיכוי להקמת ממשלת בנט-לפיד.

לא אתפלא אם במהלך השבת ניר אורבך או עידית סילמן ומתן כהנא (חברי ימינה) יפגשו הפגנות מחאה ספונטניות מחוץ לבתי הכנסת שלהם. לליכוד לא נשאר שום קלף בשרוול, למעט סיכול הממשלה שבדרך. אם לא יזדרזו להקים אותה, הם עוד עשויים למצוא את עצמם בלי האצבע ה-61.

גם בלי ההפרעות מימין, בגוש של לפיד ובנט מתקשים להתגבר על המחלוקות. מי שהתחייבו להקטין ממשלה בזבזנית נדרשים עכשיו לחלק תיקים לשבע מפלגות, שתיים מהן דורשות הרבה יותר תיקים מגודלן היחסי. גם במחלוקת הזו מסומנת ח"כ מימינה כעיקר הבעיה - והפעם איילת שקד. היא דורשת את תיק הפנים או המשפטים, אל מול הצעות לתיקים בינוניים בלבד.

ולא מדובר רק בשקד, גם אצל סער בעיה דומה. הוא נדרש לספק תפקידים בכירים לארבעה (כולל אותו) מבין שישה חברי הרשימה. אצל גנץ הבעיה היא אחרת, הוא דורש את תיק הביטחון ומתכוון להיאבק עליו, שכן, לו לעומת היתר אין מה להפסיד מבחירות נוספות במקרה של כישלון. להיפך, הוא עוד עלול להיות ראש ממשלה.

בליכוד עוד לא נרגעו מההצעה לבנט

בפגישה לילית, מאוחרת מאוד, שהתקיימה ביום שני בכנסת בין נפתלי בנט ליריב לוין, התבקש בנט להתחייב להקמת ממשלת ימין בלבד ואז יקבל את המלצת הליכוד בפני הנשיא. זו הייתה ההזדמנות האחרונה של נתניהו למנוע מהמנדט לעבור ללפיד ואולי אולי גם להקים ממשלת ימין בראשות בנט תחילה. אבל בנט סירב לחתום והיתר היסטוריה. הסיכוי האחרון להקמת ממשלת ימין נגוז בשל חוסר האמון שזרע נתניהו בקרב מי שעבדו לצדו עד לא מזמן.

זה היה אחרי שבאותו יום נתניהו פרסם בדף הפייסבוק שלו הצעה לבנט לכהן ברוטציה שנה לפניו. רוח הוויתורים של נתניהו הובילה לתסיסה פנימית בליכוד. כיצד נתניהו מציע את ראשות הממשלה ליו"ר מפלגה חיצוני ולא שוקל לרגע לפנות את הכיסא עבור מועמד מהליכוד? וכך, אחרי ארבע מערכות בחירות, זה קרה. כל התדרוכים שהיו לפני מטעם מפלגות אחרות באשר לרצון הפנימי להזיז את נתניהו הפכו למציאות בשבוע האחרון. מציאות שהוא יצר במחי פוסט בפייסבוק.

לגלובס נודע כי בשבוע האחרון הועברו לנתניהו פניות מקרב חברי מרכז בליכוד שדרשו ממנו לערוך בחירות בזק למועמד לראש ממשלה זמני מקרב הטוענים לכתר במפלגה. וזה על רקע תסיסה בקרב פעילי שטח שמחו באזני בכירי הליכוד שלא יכול להיות שנתניהו מציע את התפקיד לבנט ומוציא את השלטון כלאחר יד מהמפלגה לטובת מפלגה מתחרה.

למעשה ההחלטה נמצאת בידיים של נתניהו, שכבר הודיע לפונים אליו: עוד לא הגיע הזמן. אם לא יורה לכנס ישיבת מרכז ולערוך בה בחירות לראשות המפלגה, זה לא יכול לקרות.

נתניהו אמנם חבול בעקבות סדרת כישלונות בהרכבת ממשלה, אך עדיין אין מי מבין הרואים עצמם כיורשיו שיוצאים נגדו בפומבי. גם שאלת הפריימריז לעתיד במפלגה מוטלים בספק מבחינת נתניהו. הוא מבטיח לחברי הכנסת שלא יהיו בחירות לרשימה אולם נתקל במחסום מצד יו"ר הליכוד ח"כ חיים כץ שהודיע לו: "לא אתן בשום צורה לדלג על המרכז. הפעם יהיו בחירות מקדימות לרשימה ולא ניתן יהיה לגנוב את הליכוד".

אגב, יחד עם הבחירות לרשימה יתקיימו גם בחירות לראשות הליכוד והפעם צפויים להתמודד מול נתניהו לפחות חלק ממי שהמתינו עד כה. האם יהיה זה יולי אדלשטיין? ישראל כ"ץ? מירי רגב? אולי אבי דיכטר או ניר ברקת? בליכוד מעריכים שלפחות שניים כבר מתכוננים לקרב שבפתח. ועוד תוכנית מגירה שעשויה להישלף ברגע האחרון על ראשו של נתניהו היא לרגע שבו לפיד ובנט ייכשלו. או אז אחד מבכירי הליכוד, ניר ברקת למשל, יאסוף 61 חתימות אם המנדט להרכבת ממשלה יחזור לכנסת, וכך בתמיכה רחבה, גם של אנשי ליכוד - יוכל להרכיב ממשלה.