צעירים ועניים יותר: תושבי ירושלים נפגעו יותר מהקורונה

הקורונה פגעה קשה בתושבי ירושלים. במרץ 2021 היו בירושלים כ-48 אלף מקבלי דמי אבטלה, לעומת 4,300 בינואר 2020, כך עולה מנתוני המוסד לביטוח לאומי. שיעור מקבלי דמי אבטלה במרץ 2021 היה כ-9% מכלל מקבלי דמי אבטלה בישראל, בעוד מקבלי דמי אבטלה בירושלים בינואר 2020 היוו כ-5% בלבד. אחד ההסברים לכך הוא שהאוכלוסייה בירושלים צעירה יותר.

שיעור הנשים מתוך סך מקבלי דמי אבטלה בירושלים במרץ 2021 עמד על כ-42% לעומת כ-52% בירושלים בינואר 2020. מקבלי דמי האבטלה בירושלים במרץ 2021 היו בעיקר נשואים - כ-62% (לעומת 54% בקרב כלל הארץ) וכ-30% היו רווקים. בינואר 2020 שיעור מקבלי דמי האבטלה הנשואים בירושלים היה גבוה יותר, כ-70%, ושיעור הרווקים היה נמוך יותר ועמד על כ-18%.

שיעור מקבלי דמי אבטלה ללא ילדים בירושלים במרץ 2021 היה קרוב למחצית לעומת כ-40% בינואר 2020. בקרב כלל הארץ במרץ 2021 שיעור מקבלי דמי אבטלה ללא ילדים היה למעלה ממחצית.

בתקופת הקורונה נרשמה עלייה משמעותית בשיעור מקבלי דמי אבטלה בקרב הצעירים. במרץ 2021 היוו הצעירים בני 27 ומטה כ-29% מכלל מקבלי האבטלה בירושלים (בהשוואה לכרבע בכלל הארץ), לעומת כ-13% בינואר 2020. שיעור מקבלי דמי אבטלה המבוגרים בירושלים (45 ומעלה) עמד על כ-27% במרץ 2021 לעומת כ-37% בינואר 2020.

ממוצע דמי האבטלה ליום במרץ 2021 עמדו בכלל האוכלוסייה על 179 שקל, גבוה בכ-8% מדמי האבטלה הממוצעים ליום בירושלים, שעמדו על 166 שקל.

רמת עוני גבוהה

האוכלוסייה בירושלים מאופיינת ברמת עוני גבוהה בהשוואה לשאר חלקי הארץ, על פי המדדים השונים. תחולת העוני בקרב משפחות בירושלים כפולה בהשוואה ליתר חלקי הארץ - כ-41% לעומת כ-20% בהתאמה. כאשר מסתכלים על ילדים ונפשות הפערים אפילו גבוהים יותר. תחולת העוני של ילדים בירושלים עולה על מחצית מהילדים. בקרב הקשישים הפער בין ירושלים לשאר חלקי הארץ אומנם גדול אך מעט מתון יותר. יחס פער העוני, המבטא את המרחק של הכנסת המשפחה מהכנסת קו העוני, דהיינו את עומק העוני, גבוה אף הוא בירושלים בהשוואה ליתר חלקי הארץ - 49.4% לעומת 42.6% בהתאמה.

הגורמים לממדי העוני הגבוהים בירושלים הם שיעור גבוה של אוכלוסיות המתאפיינות בשיעורי תעסוקה נמוכים ­-האוכלוסייה הערבית והחרדית. אוכלוסיות אלו מהוות כשני שלישים מאוכלוסיית ירושלים, לעומת כשליש בכלל הארץ. כמו כן, שיעורי התעסוקה בירושלים בכל אחת מהאוכלוסיות המתגוררות בה נמוכים בהשוואה לכלל הארץ. כתוצאה מכך, ב-2020 מספר המפרנסים בירושלים נמוך בכ-17% בהשוואה לממוצע הארצי. גם רמת השכר בירושלים נמוכה יחסית. גורם נוסף לעוני הגבוה בירושלים הוא קיומן של משפחות גדולות יותר בהשוואה לכלל הארץ - מספר הנפשות למשפחה בירושלים גבוה בממוצע בכ-10% לעומת שאר חלקי הארץ.

יצוין כי בהשוואה לתקופה שקדמה לפרוץ משבר הקורונה - 2019 - רמת העוני בירושלים נותרה ללא שינוי (בהשוואה לירידה קלה בשאר חלקי הארץ).

כ-403 אלף מבוטחים תושבי ירושלים מוגדרים כבעלי עיסוק בביטוח לאומי. כ-282 אלף המהווים 70% מבעלי העיסוק הם עובדים שכירים, כ-59 אלף (15%) עצמאים, כ-49 אלף (12%) תלמידי ישיבות ומוסדות תורניים וכ-28 אלף (7%) הם תלמידים במוסדות להשכלה גבוהה. כ-20 אלף (5%) הם בעלי עיסוק עצמאי ועיסוק שכיר.

מספר המשרות של מבוטחים בירושלים עמד על כ-312 אלף, כ-8% מסך המשרות של מבוטחים בישראל. השכר הממוצע למשרה בקרב מבוטחים תושבי ירושלים (כ-8,500 שקל) היה נמוך בכ-19% ביחס לממוצע הארצי למשרת שכיר (כ-10,500 שקל).

בהתפלגות לפי ענפי כלכלה, שיעור המשרות בירושלים גבוה בהשוואה לכלל הארץ בענף החינוך ובענף הבריאות הרווחה - כ-30% מהמשרות בירושלים הן בענפים אלה לעומת כ-17% בכלל הארץ. ביתר הענפים, לרבות המינהל הציבורי והמקומי, שיעור המשרות בירושלים נמוך בהשוואה לכלל הארץ.

מרבית המבוטחים השכירים תושבי ירושלים, כ-31%, עובדים אצל מעסיקים המעסיקים אלף עובדים לפחות. שיעור זה נמוך במקצת לעומת כלל המבוטחים השכירים בארץ. לעומת זאת, שיעור המבוטחים תושבי ירושלים המועסקים אצל מעסיקים קטנים עם 6-20 עובדים עומד על כ-15%, גבוה במקצת ביחס לכלל הארץ. יצוין כי במשבר הקורונה השינוי בכמות המשרות לשכיר בקרב קבוצות הגיל של תושבי ירושלים היו דומים למגמה הכלל ארצית.