קבלת החלטות בעת משבר: בין פוליטיקה למקצועיות

הגם שאסון הר מירון ומשבר הקורונה נדמים שונים מאוד זה מזה, יש למצבי משבר וחירום מאפיינים משותפים רבים, מההתנהגות האנושית הניזונה מאמון ומאמונה ונעה בין פחד להכחשה, ועד לפערים בין תכניות ההיערכות ובין התגובה בפועל.

מכנה משותף אחד לשני האסונות הבולט בארץ במיוחד וראוי לדיון ולחקירה הוא יחסי הגומלין שבין הדרג הפוליטי לדרג המקצועי בתהליכי קבלת ההחלטות בעת משבר, ומה שבין פוליטיקה למקצועיות בכלל. הן באסון הר מירון והן במשבר הקורונה נדמה שקבלת ההחלטות נצבעה בגוון פוליטי עז. כדי להגיע לאסון הבא מוכנים טוב יותר, יש לבחון איך ניתן להטות את כף המאזניים לצד המקצועי, נטול הפניות.

במשבר הקורונה ניתן למנות החלטות רבות שההיגיון המקצועי היה מהן והלאה: הטלת סגר גורף במקום צעדים דיפרנציאלים ממוקדים הושפעה מלחץ פוליטי שהופעל שלא ליישם את תוכנית ה"רמזור". ההרס בר המניעה שזרעו הסגרים הכלליים הן במשק והן בבריאות הציבור עוד יורגשו כאן שנים רבות. להחלטה המופרכת על רכש 36 מיליון מנות חיסון נוספות, רגע לפני הבחירות, לא היה בסיס מקצועי. גם מגבלת 100 המטר ואחר כך 1,000 המטרים חסרו הגיון אפידמיולוגי.

באסון הר מירון נראה כבר עכשיו שלחץ שהפעילו גורמים חרדיים ושרים בממשלה על מפקדי המשטרה הביא לאישור מתווה לאירוע המוני לא בטיחותי בעליל, מתכון לאסון ידוע מראש. בשני המקרים הורגשה היטב השפעתם של חוגים חרדים, ושל פוליטיקאים שיחסיהם עם המגזר החרדי חשובים להם יותר מבריאות ובטיחות, מה שמשליך ישירות על חיי אדם.

זה הזמן למנהיגות אמיתית

במדינה מתוקנת לאמירה מקצועית יש משקל עצום בקבלת ההחלטות. אצלנו לעומת זאת, הדרג הפוליטי רומס בשיטתיות מזה שנים את הדרג המקצועי הבכיר בשירות הציבורי. ההרס מתחיל במינויים של אומרי הן לתפקידים בכירים, לא האנשים הכי מקצועיים והכי איכותיים אלא מי שנראה מראש כי יישר קוו עם השר הממונה. ההרס נמשך בזלזול בחוות דעת מקצועיות ועד הלך אימים על בעל התפקיד כך שיבין שקידומו ואף מקומו בכלל במערכת אינו מובטח אלא בהתאם להחלטות שישביעו את רצונו של הדרג הפוליטי. כך, הפכו בכירים בשירות הציבורי לעבדים נרצעים של הפוליטיקאים.

אסון הכור הגרעיני בצ'רנוביל נלמד בקורס שלי באוניברסיטה: סיבה מרכזית לאסון ההוא הייתה כניעתם של המנהלים המקצועיים לדרישות הפוליטיקאים הקומוניסטים בברית המועצות של 1986. כשתהיתי במאמר אחר לפני שנתיים האם תופעה חמורה שכזאת אפשרית גם במדינה דמוקרטית מודרנית כישראל, הייתה התשובה המצערת חיובית.

במקום בו הערך העליון הוא חיי אדם, היה מפקד המחוז במשטרה, הגורם האחראי לאישור אירוע המוני, קובע כי לא ניתן לקיים את ההילולה במתכונת הזאת, והחלטתו הייתה מגובה על ידי מפקדו, השר הממונה והממשלה. במקום ששורר בו מינהל תקין היה הגורם המקצועי הבכיר בבריאות מודיע לראש ממשלה שמכריז כי ירכוש 36 מיליון מנות חיסון נוספות ללא הצדקה כי אין זה בתחומו לקבוע את הצורך ואת היקף הרכש, אלא באחריות הגורם המקצועי. אבל בארצנו עמוד השדרה המקצועי התפורר. התפורר כדי כך שכרופא הייתי ממליץ לבכירים לעבור בדיקת צפיפות העצם.

דרושה רביזיה יסודית במערכת היחסים בין הדרג הפוליטי למקצועי. זה הזמן למנהיגות אמיתית שתיצור אקלים שבו גורם מקצועי ירגיש נוח ובטוח לומר את דעתו ולעמוד עליה ללא מורא. אווירה שבה לא יעלה על דעתו של פוליטיקאי להתעלם מאמירה מקצועית, ולקבל החלטה בניגוד לעמדתו של דרג מקצועי. זה יהיה חלק חשוב בתיקון ההכרחי הנחוץ לחברה החולה שלנו ולשיקום השירות הציבורי.

הכותב הוא מרצה וחוקר בתוכנית לניהול מצבי חירום ואסון, אוניברסיטת תל אביב. כיהן כרופא מחוזי, מנהל מחוז ומנהל אגף בקופות חולים