בין ניל פרגוסון לגל הירש: ישראל לא יכולה יותר לשגות באשליות

במלאות 73 שנים לקיומה, עומדת מדינת ישראל בפני פרשת דרכים שספק אם ידעה מאז הקמתה.

מה שהתחיל לפני מספר שבועות כטרור הטיק טוק, צבר מומנטום ותאוצה בלתי נשלטים עד שהגיע בימים אלו לתהומות של אנרכיה הגובלת בכאוס שהביאה אותנו למשבר לאומי פנימי חסר תקדים, ושבר שאולי יהיה בלתי ניתן לאיחוי בין האוכלוסייה היהודית לערבית ולשלטון במדינת ישראל.

בדומה למלחמת יום הכיפורים אחת השאלות שמיד עלתה באופן מתבקש הייתה איפה היה המודיעין, וכבר נמצאו אף חוקרים שמיהרו לכנות את שרשרת האירועים האחרונה כברבור שחור, אותו מינוח שטבע ופיתח נאסים טאלב בספרו הברבור השחור, לאירוע שמעצם טבעו הינו בלתי ניתן לחיזוי.

בין השב"כ למודיעין המשטרתי התנהל על פי הדיווחים בשבוע האחרון ויכוח ער על תחומי אחריות ומי למעשה היה אמור לחזות את אשר קרה.

אירועים מקומיים נקודתיים ומוגבלים בהיקפם ומשכם, עברו טרנספורמציה מהירה לאירועים לאומיים בלתי נשלטים, אך הכאוס שנוצר לא מבחין בגבולות גזרה בין שירותי הביטחון על גזרותיהם ותחומי האחריות השונים שלהן.

ניל פרגוסון, ההיסטוריון הבריטי המפורסם, פרסם לאחרונה מאמר מרתק על האופן בו פוליטיקאים ומדינות מגיעים לרגעי משבר כשהם אינן מוכנים להשלכות המפתיעות שאותו משבר בלתי צפוי יוצר.

פרגוסון טוען למעשה כי ניהול משברים הופך למורכב יותר בשל האופן בו מערכות פוליטיות מקדמות לראש הפירמידה דמויות שהם לא "חזאי על" אלא "חזאים בעייתיים".  המערכת הפוליטית מתמרצת את הפוליטיקאים לא על המשברים אותם מנעו טרם שבאו לעולם, שכן אלו יישאו בתוצאות הכאב של אותה בעיה שבאו למנוע טרם שבאה לעולם, אלא את אלו הנמנעים מלפעול לפתרונות ארוכי טווח.

בניגוד לאדם הפשוט ברחוב, לגיבורי המקלדות ברשתות, לפרלמנטים בסלונים המשפחתיים ואלו המלהגים למחייתם מעל ברשתות השידור השונות, מדינת ישראל, אם תסיק ולו מסקנה אחת מתחייבת מאירועי השבועות האחרונים לא תוכל יותר לשגות באשליות. מרחב הטעויות הפנימי שאותה היא יכולה לאפשר לעצמה בעתיד הצטמצם לנקודה בה כל טעות קריטית בהבנת המציאות בה היא ניצבת תביא אותה בעתיד, אם לא כבר הביאה אותה, לסף הכאוס.

סף זה מרגע שנחצה הופך את המציאות לבלתי נשלטת, מקבל חיים ותאוצה משל עצמו ויוצר מציאות שהיא לא רק בלתי נשלטת אלא גם בלתי ניתנת להבנה ופיענוח.

פרגוסון מציע באותו מאמר מסגרת חשיבתית המכילה חמש תובנות עקרוניות בכל הנוגע לכישלונות המובילים מדינות לשגות באופן כה קריטי ומסוכן בהבנת המציאות:

כישלון ללמוד מההיסטוריה
כישלון של הדמיון
נטייה ללחום את המלחמה או המשבר הקודמים
הערכת חסר של סיכונים
השתהות, או המתנה לוודאות שלעולם לא מגיעה.

ישראל, באמצעות המועצה לביטחון לאומי, צריכה לבנות לעצמה מודל תיאורטי בעל השלכות אופרטיביות, אובייקטיבי ככל הניתן של הערכת מצב לאומית המבוססת על חמשת הלקחים הללו.

עבר זמנן של הערכות המבוססות על משאלות לב בנוסח "החמאס לא יעז....", או "חשבנו/קיווינו שערביי ישראל הם...." וכדומה המבוסס על הערכות אופטימיות/ משאלות לב/ תפיסות עולם של אנשי מודיעין מוכשרים ככל שיהיו אך בעלי פריזמה וגבולות גזרה מוגבלים מעצם הגדרתם.

היעדר הערכה לאומית כוללת בנוגע לאתגרים בפניה ניצבת מדינת ישראל המובססת על פרמטרים אובייקטיביים, והפנמה של לקחי כשלונות חיזוי העבר, תוביל את ישראל שוב ושוב לאותה נקודת שפל.

ה"אביב הערבי" לא קרה לפני 500 שנים, וגם לו קרה לפני 500 שנים היה מחייב למידה מעמיקה והסקת מסקנות בנוגע לכאן ועכשיו והשלכותיו על ישראל.

אחד הפרדוקסים המרכזיים של מצבה הבטחוני הפנימי של מדינת ישראל הוא שככל שעוברות השנים, ישראל מתקדמת בצעדי ענק אל עבר שנת 1948 ושורשי הסכסוך עולים וצפים מעל פני השטח שוב ושוב ובעוצמה גדולה יותר ויותר.

הגבולות, אלו הפיזיים וגם אלו הפנימיים כפי שהכרנו אותם, נמחקים. כך לדוגמה ההפרדות המלאכותיות והדיכוטומיות שרבים מהישראלים בנו לעצמם במשך השנים בין פלסטינים/ערביי ישראל הולכות ומיטשטשות, כמו תמונה צבעונית שהולכת ודוהה לה עד שהיא מגיעה באופן טבעי לצבעי היסוד שלה, שחור ולבן.

הדגש המיידי שמדינת ישראל צריכה לכן צריכה לשים עליו את כל כובד משקלה הוא פתרון אפקטיבי ברוח הצעותיו של תת אלוף (מי"ל) גל הירש מהעת האחרונה.

הירש, הוא כיום הוא כיום אחד המוחות הביטחוניים החריפים בישראל. דעות ביטחוניות רבות נשמעות במרחב התקשורתי הישראלי לאחרונה, אבל הירש שהיה אמור להתמנות למפכ"ל המשטרה, ומינויו סוכל למרבה הצער, הוא אחד האנשים שדעתם ראויה להישמע בקשב רב ובתשומת לב מיוחדת.

הירש הציע זה מכבר, להקים באופן מידי "משמר גבול" מעודכן במודל ז'נדרמריה, אותו מודל על פיו פועל ביטחון הפנים הצרפתי ככוח אופרטיבי גדול עצמאי וחזק בעל מאפיינים צבאיים מחד אך פועל ככוח שיטור מאידך.

צה"ל על פי הירש יגן על הגבולות, משטרת ישראל תאכוף חוק וסדר וצבא לביטחון פנים יוביל מערכות להגברת המשילות בכל הארץ. ישראל צריכה לחבר את התיאורטי לאופרטיבי.

כמו שנגזר מאבחנותיו של פרגוסון, השתהות של ישראל בקבלת החלטות ואי הבנה של אתגריה עתידיים, ותקווה שבאורח פלא המצב בערים המעורבות בישראל ובכלל יחזור לקדמותו, יוביל כמעט בהכרח את ישראל שוב למצב משברי שעם השלכותיו ספק אם תוכל להתמודד בעתיד.

כל השתהות בביצוע מהיר ואפקטיבי של תוכנית כזו או דומה לה והדחקה של המציאות החדשה שלפנינו יהיה שקול לכן לניסיון התאבדות ברולטה רוסית.

זה יהיה רק עניין של זמן עד שהקליע יתפוצץ לנו בפרצוף.

הכותב הוא מומחה לשווקים גלובליים ובעל בלוג הטוויטר: Chaos and Disfunction Analysis