"תרבות הסמוך הישראלית פוגשת את תפיסת השם יעזור": על אסון קריסת הטריבונה בגבעת זאב

קריסת הטריבונה בבית הכנסת של חסידות קרלין בישוב גבעת זאב ביום שישי האחרון, מתקשרת היטב עם האסון בהר מירון, ובסופו של דבר גם לקריסת המרפסת, בחודש ספטמבר 2020, בשכונת גאולה בחיפה. מי שמשוטט בשכונות החרדיות או בערים החרדיות נתקל באינספור פתרונות של בנייה לא חוקית ואילתורים. המחיר לשיטה נחשף לאט לאט והוא כבד. לצורך ברור העניין נפגשנו עם ד"ר חיים זיכרמן, ראש בית הספר לנדל"ן בקריה האקדמית אונו, שחוקר את החברה החרדית.

איך אתה מסביר את רצף ארועי התאונות הקשורות לתחום התכנון במגזר החרדי?
"מה שנראה שקורה ברחוב החרדי זה שתרבות הסמוך פוגשת את תפיסת השם יעזור. בסופו של דבר, צריך לקחת בחשבון שגם הוראות הבטיחות של החברה הישראלית נכתבו בדם. זאת אומרת, יש בחברה תפיסה ש'יהיה בסדר'. אבל התחנכנו בוורסאי, ובגשר המכביה, ובעוד לא מעט ארועים צבאיים ואזרחיים כך שכולנו מבינים את הצורך בנהלים וכללים. החברה החרדית היא במידה רבה, מחוץ לשיח הזה. היא לא חוותה כאלה דברים ולכן למעשה, חיה כבר כמה עשורים בבועה. שמה שלא קורה בתוכו לא קורה בכלל. מה שלא בתוך המגרש שלי פחות מעניין אותי, ולכן היא לא למדה את הלקח".

אבל יש חוק תכנון ובנייה. האם הוא לא תקף בחברה החרדית?
"מדובר בתרבות מורכבת מאד של חצרות, של פוליטיקה, של אינטרסים, של עסקנות. הדברים הללו מקשים על גורמים חיצוניים לאכוף את הכללים בתוך הקהילה. נוצר מצב שהוא בעיה כפולה. מצד אחד יש אוכלוסיה שלא כ"כ מקפידה. ראינו את זה בקורונה ואנחנו רואים גם עכשיו. מצד שני, אתה רואה מערכות חוק ומשפט שקצת חוששים מלעשות סדר בתוך הקהילה. הסיפור של גבעת זאב הוא הסיפור של מירון. מדובר בעיגולי פינות בכל מקום. ומצד שני, העדר מבוגר אחראי שדופק על השולחן. עצוב מאד שהחברה החרדית עוד לא מפנימה שצריך להדר במצוות ועשית מעקה לגגך בדיוק כמו במצוות מצות, או תפילין או לולב".

האם אתה רואה את הגישה החרדית כקלות דעת?
"לא. אני חושב שזה גם חוסר מודעות שנובע מתוך זה שהציבור החרדי לא עבר את השיעורים שהציבור הישראלי עבר".

האם אין כאן עדות לניכור של החברה החרדית מול הנורמות האזרחיות?
"בוודאי שהציבור החרדי לא מקפיד על אותם כללים ונורמות של המרחב הציבורי, שהציבור הכללי כן מקפיד. הקהילה החרדית חיה בעולם נורמות משלה, שבה יש מדרג והנורמות של הזהירות, התייחסות לכללים נדחקות למקום פחות חשוב מחתונת הרבי, הטיש או החג. התוצאה היא שנורמות הזהירות נדחות. אגב, אחרי אסון מירון, הציבור החרדי נחלק לשתיים. יש קולות שקוראים לוועדת חקירה. הקול השני שאתה שומע זה שככה השם רצה. בסופו של דבר זה עונש משמים ואנחנו צריכים להתחזק. אלה שני קולות שאתה יכול לראות בכל מקום".

יכול להיות אבל שגם הרשויות מוותרות לחרדים בנושא אכיפה. הלא כן?
"ברור שיש תת אכיפה בחברה החרדית. הרשויות לא מדקדקות עם החרדים מסיבות פוליטיות, שלא יודעים איך לעבוד איתם. בין אם זה משטרה, רשויות מקומיות או משרדי ממשלה. אם משהו משתנה בחברה החרדית היום זה ההבנה שלא כל מה שעושה המדינה הוא נגד".