המדינה חייבת לשנות את הגישה שלה כלפי החברה הערבית בישראל

בלי לשנות באופן מהותי את היחס בין השלטון לחברה הערבית, לא נצליח להשתחרר מהמתח התמידי הקיים כאן

התפרעויות בלוד, בלילה שבין רביעי לחמישי / צילום: Associated Press, Heidi Levine
התפרעויות בלוד, בלילה שבין רביעי לחמישי / צילום: Associated Press, Heidi Levine

יחס המדינה לאזרחיה הערבים חייב להשתנות, יחס התקשורת לאזרחיה הערבים חייב להשתנות. לא יעלה על הדעת שהמדינה מזניחה, התקשורת מתעלמת מבעיות העומק, ואז כשהכול מתפוצץ, אומרים "הערבים הם הבעיה".

70 שנה של הזנחה, 70 שנה של התעללות מצד הממסד, 70 שנה של אפליה, 70 שנה שבהם מטאטים את בעיות החברה הערבית מתחת לשטיח. לא עוד. חייבים להפסיק להאשים את האזרחים הערבים בעוול שהם חיים. די להיות כפויי-טובה כלפי הערבים, די להיות צבועים.

אזרחיה הערבים של מדינת ישראל חיים כאן כבר 73 שנים . לא כי הם בחרו, לא כי הם היגרו, לא כי הם עלו ולא כי המדינה ריחמה עליהם ונתנה להם מעמד של פליטים. הם כאן לאחר כל מלחמות ישראל, הם כאן לאחר כיבוש האדמה הזו. וזו עובדה שאי-אפשר להתכחש אליה.

כל מדינה מחויבת לביטחון, רווחה, שגשוג ובריאות עבור אזרחיה ולא משנה מה צבע עורם, לאומם, דתם או גזעם. המדינה, במשך שנים, הזניחה את מצוקות האזרחים הערבים בישראל - בתשתיות, חינוך, דיור, תעסוקה ומה לא.

המדינה, במשך שנים, במודע או שלא במודע, שמה את האזרח הערבי בסוף רשימת התקציבים, האחריות הלאומית וההשתלבות החברתית. זה מתבטא בכך שמאז קום המדינה לא הוקם יישוב ערבי אחד לאוכלוסייה הערבית ולשאר האוכלוסיות - דתיים, חילוניים, מתיישבים - הוקמו עשרות יישובים.

המדינה הזניחה את פיתוח היישובים הקיימים, דבר שייצר מחנק בדיור, בנייה לא חוקית על קרקע פרטית (בדגש על פרטית) מאחר ואין תוכניות בנייה עדכניות, אין אישורי בנייה. ועדות התכנון גוררות רגליים במשך עשרות שנים. בחסות הריבון - המדינה.

אותו סיפור מתגלגל בתחומי החינוך, הבריאות, הרווחה והתעסוקה. עשרות, אם לא מאות, אזורי תעשייה הוקמו בישראל, בהשקעות של מיליארדים, עם הכנסות מארנונה במאות מיליונים ומה עם האוכלוסייה הערבית? נאדה.

באריאל וברקן שנמצאות מאחורי הקו הירוק - שטח כבוש - הוקמו שני אזורי תעשייה, בהשקעה של המדינה (היישובים - מנהל מקרקעי ישראל) כאשר אום אל-פחם, נצרת ןרהט יותר גדולות במספר התושבים מאריאל, נמצאות במיקומים יותר אטרקטיביים המדינה לא השקיעה ולו גרוש אחד לפיתוח אזור תעשיה, למה? בואו נשאל את הריבון.

אם נסכם: הריבון נכשל, המדינה לא סיפקת ביטחון, חינוך, רווחה ותעסוקה. כל זה מספיק כדי שהאוכלוסייה הערבית תקום ותעמוד על רגליה ותשתק את המדינה. זה לא קרה. התחילו מחאות אותנטיות על ידי צעירים בחלק מיישובי האוכלוסייה הערבית נגד האלימות המשתוללת בחברה הערבית.

הגיעו מאורעות ירושלים והדליקו את חבית חומר הנפץ שעליה ישבה החברה הערבית, החלו מהמות לא מתוכננות - שרובן נבעו ממצוקה חברתית, כלכלית וביטחון אישי.

למחול השדים הצטרף איתמר בן גביר - מי שתלה בביתו תמונה של ברוך גולדשטיין, רוצח המתפללים במערת המכפלה. הגזענים של לה פמיליה, להבה ונערי גבעות חיפשו מלחמה לאומנית ביישובים המעורבים והמדינה-הריבון צופה מהצד.

את התנועה האיסלאמית על דברים פחות חמורים ממה שעשה ועושים בן גביר, להבה, לה פמיליה ונערי הגבעות הוציאו מהחוק, החרימו את ציודם, סגרו את משרדיהם, העמידו את השייח ראיד סלאח למשפט על הסתה, האשימו אותו וכלאו אותו.

מה עושים לבן גביר וחבורתו? בחרו בו לכנסת וכעת יש לו חופש פעולה מלא לחיילים הגזעניים שלו. הוא מזמן אותם ליפו, עכו, חיפה, לוד ורמלה, והם באים עם נשק, אלות, סכינים ומה לא.

לאלה שמיד קופצים וצועקים בהתלהמות: "תגידו תודה שאתם במדינה דמוקרטית", "מי שלא טוב יש 50 מדינות ערב", "כפויי-טובה" וכו', יש לי רק לומר שסבא רבא שלי נולד כאן ומת כאן, סבא שלי נולד ומת כאן, אבא שלי שיזכה לחיים ארוכים נולד וימות פה, אני נולדתי פה ואמות פה, ילדיי, שיזכו לחיים ארוכים, נולדו פה וימותו פה.

אני לא כפוי-טובה, ואף אחד לא עושה לי טובה, המדינה לא נותנת לי כלום בחינם, המדינה לא מסבסדת אותי, גדלנו, חונכנו ,רכשנו השכלה ביזע, דמעות ועמל רב - אף אחד לא עשה לנו הנחות ואף אחד לא עשה לנו טובות.

לפני שהמדינה וכל הצבועים יקראו לאזרחים הערבים "תהיו חלק מהמדינה", היחס חייב להשתנות.

היחס של המדינה, על כל מוסדותיה, חייב להשתננות. זה מתחיל בייצוג ערבים במשרדי ממשלה, בוועדות תכנון , במוסדות להשכלה גבוה, בשיתוף מומחים ערבים, בתוכניות רב שנתיות לחברה הערבית.

היחס חייב להשתנות על ידי המשטרה, בתוקפנות שלה כלפי ערבים לעומת אוכלוסיות אחרות, בהכלה של הפגנות של ערבים, היחס חייב להשתנות על ידי התקשורת, בסיקור, תחקירים ופרשנים ערבים לענייני ערבים, די לשים את הראש בחול ולנתק אוכלוסייה שלמה מהמדיה התקשורתית.

היחס חייב להשתנות על ידי מעסיקים, מוסדות חינוך להשכלה גבוה, חברות עסקיות, בנקים בתי משפט ועוד. ואם היחס לא ישתנה, אל תהיו מופתעים בהפגנות הבאות. 

הכותב הוא משפטן, פעיל חברתי ופוליטי

צרו איתנו קשר *5988