עיתונאים | טור סופ"ש

חובה להגן על חופש העיתונות, אבל לא בחקיקה פלילית

מטרת הצעת החוק של ח"כ מרב מיכאלי להחמרה עם תוקפי עיתונאים היא ראויה, אבל הדרך הנכונה לטפל בתופעה הקשה היא באמצעות הסברה וחינוך • אם הרשויות רוצות להחמיר בענישה של תוקפי עיתונאים - יש להן כלים לעשות זאת כבר היום

תקיפת צוות תאגיד השידור בדרום תל אביב. קשה להיות מופתעים / צילום: יוטיוב
תקיפת צוות תאגיד השידור בדרום תל אביב. קשה להיות מופתעים / צילום: יוטיוב

בצל הדיווחים הרבים ושידורי החדשות השוטפים אודות המהומות בין ערבים ליהודים ברחבי הארץ, נרשמו בתקופה האחרונה מקרים רבים של אלימות פיזית ומילולית ושל איומים שהופנו כלפי עיתונאים בעת שניסו לבצע את עבודתם.

כך למשל, כתב תאגיד השידור "כאן", יואב זהבי, והצלם רולן נוביצקי הותקפו וספגו מכות כשצילמו כתבה בדרום תל אביב (כתב אישום הוגש נגד שני התוקפים), עיתונאית ערוץ 13 הוותיקה, אילה חסון, חטפה אבן בראשה בזמן שסיקרה את ההתרחשויות בלוד. הכתבות של חדשות 12, דנה ויס ורינה מצליח, קיבלו מכתבי איום קשים בשל דברים שאמרו בשידור, וגם עמיתיהם לחברת החדשות, יונית לוי וגיא פלג, נאלצים להסתובב עם מאבטחים בעקבות איומים שהחלו להיות מופנים אליהם בשל התבטאויותיהם בשידור. ואלה הן רק דוגמאות בולטות למתקפות על עיתונאים, כי יש עוד רבות.

דנה וייס / צילום: חדשות 12
 דנה וייס / צילום: חדשות 12

מהמתקפות על עיתונאים קשה להיות מופתעים. בשנים האחרונות קידמו וטיפחו גורמים בשלטון, ובראשם ראש הממשלה בנימין נתניהו, את שנאת התקשורת ושנאת העיתונאים. כבר ב-2014 אמר נתניהו ש"התקשורת היא שמאלנית, הפרשנים לא מייצגים את העם ויש בה מונופול דעות". ומאז ההתבטאויות של רה"מ ומקורביו נגד עיתונאים בחלוף השנים רק החריפו והפכו אישיות.

ונתניהו כמובן אינו לבד. חלק ממקורביו ובני משפחתו מתבטאים בצורה חריפה אפילו יותר נגד חלק מהעיתונאים ופחות או יותר מסמנים אותם כאויבי המדינה, רק בשל העובדה שהם מבקרים אותם או מביעים עמדות שאינן תואמות את עמדותיהם. כאשר משווים את מצב חופש העיתונות בישראל למדינות אחרות למדים שהמצב הוא עגום למדי. במדד הבינלאומי של ארגון עיתונאים ללא גבולות משנת 2020, הגיעה ישראל למקום ה-88 בלבד.

"ניסיונות להלך אימים על עיתונאים"

על הרקע הזה, מבקשת יו"ר מפלגת העבודה, ח"כ מרב מיכאלי, להחיות הצעת חוק שכבר עלתה בעבר, שתכליתה לספק הגנה מיוחדת לעיתונאים. מיכאלי צייצה השבוע בחשבון הטוויטר שלה כי "במסגרת הטירוף והאלימות החמירה האלימות כלפי עיתונאיות ועיתונאים שסופגים מכות, השלכת חפצים, קללות ואיומים על חייהןם, אנחנו חייבות להגן עליהןם. הנחתי אתמול את הצעת החוק שלי להגנה על עיתונאים ואנשי צוות תקשורת.

התקשורת היא כלב השמירה של הדמוקרטיה, על שתיהן אנחנו נמשיך להילחם".
לפי הצעת החוק, ייעשה תיקון בחוק העונשין שיעגן באופן מפורש מדיניות ענישה (מחמירה) כלפי תקיפת עיתונאים בעת מילוי תפקידם. לפי ההצעה, סעיף (276 ב) שיתווסף לחוק יקבע שני מקרים שבהם תהיה מדיניות ענישה מחמירה של חמש שנות מאסר על תקיפת עיתונאי או איש צוות של עיתונאי. המקרה הראשון הוא כאשר התקיפה מתבצעת באמצעות נשק חם או קר שיכול להוות איום לחיי אותו עיתונאי. "גם ללא פגיעה חמורה בגופו של העיתונאי, עצם נשיאת ציוד שכזה על ידי התוקף מהווה נסיבה מחמירה שיש להתחשב בה בעת קביעת מתחם הענישה", נאמר בהצעת החוק.

המקרה השני הוא כאשר בוצעה התקיפה שאינה על רקע עיתונאי בלבד אלא גם בקשר לדעות פוליטיות משוערות של העיתונאי, רקעו הלאומי או המגדר שאליו הוא משתייך. "עיתונאים ממיעוטים פוליטיים חשופים באופן מוגבר לתקיפות אלימות ובתקיפות אלו יש סממן של פגיעה בכבוד האדם", נכתב.

בדברי ההסבר להצעת החוק של מיכאלי נאמר כי קיים צורך בהסדר חקיקתי מפורש שירחיב את ההגנה על עיתונאים. "הצעת חוק זו מבקשת לקדם הגנה על עיתונאים ועיתונאיות כך שיוכלו למלא את תפקידם ולקיים עיתונאות ותקשורת חופשית. תכליתו הנוספת של הוספת סימן זה הוא חיזוק ההרתעה כלפי אי-אלו ניסיונות להלך אימים על עיתונאים ואנשי תקשורת שפועלים לבצע את תפקידם ולדווח לציבור אודות מה שמתרחש".

חקיקה ספציפית עלולה אפילו להזיק


הכוונה של יו"ר מפלגת העבודה היא כמובן טובה וראויה. הגנה על עיתונות חופשית היא דבר הכרחי בחברה שחפצה להיות דמוקרטית. עיתונות חופשית היא חלק יסודי והכרחי של חברה ומדינה דמוקרטית. ואולם, לטעמי, אין שום צורך בחקיקה פלילית מיוחדת וספציפית כדי להגשים את המטרה הזאת. יתר על כן, חקיקה ספציפית כזו עלולה אפילו להזיק.

ראשית, בחוק העונשין יש גם היום די סעיפים שמאפשרים לרשויות החוק לנקוט יד קשה נגד מי שתוקף עיתונאים או מאיים עליהם. אם המשטרה או הפרקליטות רוצים לנקוט יד קשה, לזרז הליכים ולהעמיד לדין תוקפי עיתונאים יש להם די כלים לעשות זאת גם ללא חקיקה ספציפית ביחס לעיתונאים. ואם בתי המשפט רוצים להחמיר בענישה של תוקפי עיתונאים ולייחס חומרה מיוחדת להתנהגותם בשל החשש לפגיעה בעיתונות החופשית, הם יכולים לעשות זאת בשלב הטיעונים לעונש ולהחמיר בענישה גם היום.

בנוסף, במתן יחס מועדף לעיתונאים שמותקפים ביחס למותקפים שאינם עיתונאים עלול להיות אלמנט של הפליה לטובה של העיתונאים, שלא אמורים להיות מורמים מעם. חקיקה פלילית ספציפית נגד מי שתוקף או מאיים על עיתונאים עלולה לגרום בעקיפין גם לפגיעה בחופש הביטוי של מי שרוצה למתוח ביקורת עניינית על עיתונאים שהם עובדי ציבור. זאת בשעה שהביקורת נגד עובדי ציבור היא לחם חוקה של העיתונות.
ההגנה על העיתונות החופשית בישראל היא קריטית אבל היא לא צריכה להיעשות באמצעות חקיקה פלילית ספציפית שמגינה על עיתונאים בשל היותם עיתונאים. אם המדינה חפצה בתקשורת חופשית היא יכולה, למשל, להשתתף במימון האבטחה של דנה ויס, רינה מצליח, גיא פלג או יונית לוי.

איילה חסון / צילום: רונן פדידה
 איילה חסון / צילום: רונן פדידה

אבל דרך המלך בהגנה על העיתונות החופשית בארץ היא באמצעות הסברה וחינוך. ההכרה בחשיבות של תקשורת חופשית לדמוקרטיה צריכה להיות מוסכמה חברתית. במקום לנקוט חקיקה פלילית מיוחדת, צריכים נבחרי הציבור שלנו לצאת בפומבי ולהבהיר לציבור שתקיפה של עיתונאים היא מעשה לא לגיטימי גם כאשר הם מבקרים אותם. להסביר שפגיעה בעיתונות הישראלית היא פגיעה בחברה הישראלית. למרבה הצער, ציפייה כזו מחלק מנבחרי הציבור שלנו, ובראשם רה"מ, נראית היום כחלום באספמיה.

צרו איתנו קשר *5988