האינטרס של שקד, הפרדוקס של נתניהו והתוכניות של סער: הוועדה שמכתירה ראשי ממשלה

אין זה פלא שהנושא האחרון שהיה במחלוקת בין השותפים למגעים להקמת ממשלת בנט-לפיד הוא סוגיית החברות בוועדה לבחירת שופטים. ההתעקשות של שרת המשפטים לשעבר, ח"כ איילת שקד (ימינה), על מקום בוועדה היא קריטית מבחינתה להמשך דרכה הפוליטית. שקד, שהייתה במוקד הביקורת של מצביעי ימינה שדורשים ממנה שלא לאפשר את הקמת ממשלת השינוי, רצתה לרכך את הביקורת באמצעות השגת ההישג הזה.

חצי שעה לפני תום המנדט של לפיד, הצליחו בימינה והעבודה למצוא את הנוסחה לפשרת הוועדה לבחירת שופטים כדי לחתום על ההסכמים. על פי ההסכם ולמרות התנגדותה של יו"ר העבודה מרב מיכאלי לכתחילה - שקד תהיה חברה בוועדה למשך שנתיים, ובתמורה קיבלה מיכאלי תפקיד סגן שר עבור מפלגתה וכן את ועדת חוקה של הכנסת. עוד הוסכם כי חבר הכנסת בוועדה למינוי שופטים בזמן כהונת בנט יהיה מטעם מפלגת העבודה. לאחר שנתיים, מיכאלי תיכנס כחברה בוועדה וחבר הכנסת יהיה מטעם תקווה חדשה.

הוועדה לבחירת שופטים מורכבת מתשעה חברים: שלושה שופטים של בית המשפט העליון, שני שרי ממשלה שאחד מהם הוא שר המשפטים המשמש גם כיו"ר הוועדה, שני חברי כנסת ושני נציגים של לשכת עורכי הדין. לפי הנוהג, אחד משני חברי הכנסת הוא נציג הקואליציה והשני נציג האופוזיציה. עם זאת, נוהג כזה כבר נשבר על ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו, כשנבחרו שני חברי כנסת מהקואליציה כנציגים לוועדה.

בוועדה לבחירת שופטים הבאה יהיו חברים, כמו בוועדת השופטים היוצאת - נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות ושופטי העליון ניל הנדל ועוזי פוגלמן; ומטעם הלשכה יכהנו עורכי הדין אילנה סקר ומוחמד נעאמנה.

באשר לארבעת הפוליטיקאים בוועדה. אם שקד תקבל את המקום בוועדה שהובטח במו"מ הקואליציוני ליו"ר מפלגת העבודה, ח"כ מרב מיכאלי, הדבר יחזק את הימין בוועדה ועשוי לאפשר לשקד להמשיך לקדם את האג’נדה שלה במינוי שופטים שמרנים לבית המשפט העליון.

  

רק לאחרונה, בפסק הדין של בית המשפט העליון בעניין "פשרת האוזר" הוכח ששופטים ששקד דחפה למינויים בעת כהונתה כשרת המשפטים, בתקווה שינקטו בדרך שמרנית ולא יתערבו בהחלטות הממשלה ובחקיקת הכנסת - מגשימים תקווה זו.

התערבות בחקיקה

"פשרת האוזר" הושגה בין שתי המפלגות הגדולות בממשלה היוצאת, הליכוד לכחול לבן, במטרה להגדיל את תקרת התקציב ההמשכי לשנת 2020 בסכום של 11 מיליארד שקל. וזאת, באמצעות תיקון ל"חוק יסוד: הכנסת". בג"ץ קבע ברוב של שישה שופטים נגד שלושה, כי מדובר מהווה מקרה מובהק של שימוש לרעה בסמכות המכוננת של הכנסת (לחוקק חוקי יסוד), והוציא "התראת בטלות". ההתראה נועדה למנוע מהממשלה לפעול בעתיד באופן דומה. ככל שבעתיד ייערך תיקון במתכונת דומה - הוא צפוי להתבטל.

השופטים דוד מינץ ויוסף אלרון ששקד הייתה שותפה בבחירתם, לעליון נקטו בדעת מיעוט נגד דעת רוב שופטים העליון שסברו שיש להתערב בחקיקת התיקון לחוק יסוד על ידי הכנסת ולהוציא לתיקון "התראת בטלות". השניים, שאליהם הצטרף השופט נעם סולברג, התנגדו לפסיקת הרוב וכתבו כי אין להתערב בחקיקת הכנסת במקרה זה.

שיתוק בעבודת הוועדה

עם זאת, צריך לומר שגם אם שקד תהיה חברה בוועדה לבחירת שופטים, הסיטואציה בתוך הוועדה היא שונה מאשר בתקופה שבה כיהנה כשרת משפטים. בעת כהונתה כשרה וכיו"ר הוועדה כרתה שקד ברית עם שני נציגי לשכת עורכי הדין בוועדה בעת שבראש הלשכה עמד אפי נוה. הברית של שקד עם נוה שינתה את מערך הכוחות בוועדה לבחירת שופטים ואיפשרה לשקד לקדם לפחות חלק מהמועמדים השמרנים שהיא רצתה במינויים.

המצב היום הוא שונה. ראש לשכת עוה"ד הנוכחי, עו"ד אבי חימי, ונציגי הלשכה בוועדה, עו"ד מוחמד נעאמנה אבל גם עו"ד אילנה סקר (שכיהנה גם בתקופת נוה), לא צפויים לישר קו עם שקד או עם שר המשפטים המיועד, יו"ר תקווה חדשה, ח"כ גדעון סער.
המינוי של איילת שקד לוועדה לבחירת שופטים עלול דווקא להביא לשיתוק ביכולת של הוועדה להגיע להסכמות בנוגע למינויי שופטים לביהמ"ש העליון. זאת, לאור העובדה שמינוי שופט לעליון מותנה בקבלת שבעה קולות לפחות מוך תשעת חברי הוועדה לבחירת שופטים.

ביקורת בלי שיניים

במבט יותר רחב על הממשלה העתידית ויחסה למערכת המשפט, אפשר לומר שבאופן פרדוקסלי דווקא הסתלקותו הצפויה של הנאשם בשחיתות, בנימין נתניהו, מכס ראש הממשלה מאיימת על הסדר הקיים במערכת המשפט.

כל עוד נתניהו ממשיך לתקוף בבוטות את המערכת מרחוב בלפור בירושלים ומביהמ"ש המחוזי בעיר, ולטעון שהיא "תפרה לו תיק" כדי להפילו מהשלטון וכל עוד מתקיימת ממשלת נתניהו הפריטטית ששר המשפטים שלה מגיע מכחול לבן (אבי ניסנקורן ואחריו בני גנץ), הדיבורים נגדה לא הופכים למעשים.

שינויים בחסות סער

המתקפה הבוטה של נתניהו ואנשיו על היועץ המשפטי לממשלה והפרקליטות היא מסוכנת, כי היא מביאה לירידה באמון הציבור במערכת המשפט. אולם נתניהו בעיקר דיבר וצעק ולא ביצע שינויים מהותיים במערכת. אם לעומת זאת יכהנו יו"ר ימינה, ח"כ נפתלי בנט, כרה"מ וסער כשר משפטים, הם צפויים לקדם רפורמות משמעותיות שגם האופוזיציה מהימין לא תתנגד להן.

אחת המטרות המוצהרות של סער הן לפצל את תפקיד היועץ המשפטי לממשלה לשניים, כך שפרקליט המדינה יעמוד בראש מערכת התביעה (ולא היועמ"ש כמקובל היום), ואילו היועמ"ש ישמש "רק" כיועץ של הממשלה אך לא יהיה אחראי על התביעה הכללית. עוד מתכוון סער, אם ימונה לשר משפטים, לקדם את הרעיון של קיום שימוע פומבי לשופטים שמועמדים לביהמ"ש העליון, וכן להעניק הרבה יותר "שיניים" למערך הביקורת על הפרקליטות שכיום אין לו סמכות לבצע ביקורת מערכתית על עבודתה של הפרקליטות.