אם תמלילי קבינט הקורונה לא ייחשפו, הציבור לא יוכל למנוע את המחדל הבא

אלפי מחקרים, ספרים, יומנים, סרטים, ויצירות אחרות נעשו על מלחמת יום כיפור שקרתה ב-1973. הם ניתחו מכל כיוון אפשרי את אותה מלחמה "כבדת ימים וכבדת דמים", כפי שכינה אותה משה דיין. מלחמה ששינתה את פני החברה הישראלית וניפצה את האשליה שלפיה ישראל היא אימפריה צבאית בלתי פגיעה.

בשבוע שעבר, 48 שנים אחרי המלחמה, אחרי שהכול כמעט כבר נכתב ונאמר עליה, הואיל משרד הביטחון של מדינת ישראל בטובו להתיר לפרסום את תוכנם של פרוטוקולים מישיבות שבהן השתתפה ראש הממשלה דאז גולדה מאיר במהלך ימיה הראשונים של המלחמה.

הפרוטוקולים פורסמו על ידי ארכיון צה"ל לאחר אישור של הוועדה הממשלתית בראשות שופט ביהמ"ש העליון בדימוס, פרופ' יצחק אנגלרד. למשל, הותר לפרסום לראשונה תוכנה של ישיבה שהתקיימה ב-7 באוקטובר 1973, ביום השני ללחימה, בשעה 8:10 בבוקר, בבור הפיקוד של צה"ל.

באותה ישיבה אמר הרמטכ"ל דוד אלעזר (דדו): "עבר עלינו לילה לא טוב. בהשוואה לתיאור של אמש בתעלה, קצת יותר טוב, הצלחנו לבלום יותר. אך לעומת זאת בגולן נפרץ לנו בבת אחת עם כמויות גדולות של טנקים... עד כה 81 הרוגים. אך לא כולל מוצב החרמון".

השר יגאל אלון הגיב: "מודאג מהעברת כוחות מגזרות שאינן יעילות. אולי נפציץ דמשק?"

הרמטכ"ל: "טכנית אין קושי להפציץ. אך מהבחינה המעשית גם הם אינם תוקפים הערים ולכן אינני רוצה להתחיל בזה".

ראש הממשלה גולדה מאיר: "מה הרגשת הבחורים למעלה?"

הרמטכ"ל: "קשה להם. אמנם אומרים, אנחנו משמידים המון טנקים, אך זה אין לזה סוף"

עוד הותר לפרסום, בין היתר, כי בדיון נוסף שנערך אצל רה"מ גולדה מאיר ב-9 באוקטובר 1973 בשעה 19:00 בערב, אמר שר הביטחון משה דיין: "היתה לי שיחה עם עורכי העיתונים, אמרו שזאת רעידת אדמה לגביהם. אולי אני אופטימי, אך נראה לי שיצאו ממני פוזיטיבית".

"עכשיו אנחנו 4 ק"מ מהגדה. העניין הדרומי התחיל ויכול להיות מצב שאנחנו נצטרך לפנות במשך הזמן את הגדה הזאת... יצא כוח שלנו ממוצב "בודפסט" ומסתבר שהמצרים פתחו עליו באש נגד טנקים.. הכוחות של אריק וברן (אלופי צה"ל אריק שרון ואברהם אדן שהובילו את הלחימה בדרום. ח'מ'), היו להם התנגשויות, אך הם עומדים פה (מראה על המפה). מבחינתי הירידה דרומה הייתה צפויה. שייקה מטפל בזה. יתכן שנצטרך להתקפל, גם אבו-רודס".

רה"מ גולדה מאיר: "ראית את התגובה של קיסינג'ר?"

שר הביטחון דיין: "כן. מעניין... אני לא "אתאבד" אם יקבלו את הקריאה להפסקת אש בלי נסיגה. הם ירצו להמשיך להילחם".

שר הביטחון: "אריק (שרון. ח'מ') מפוקח מאוד. הוא פייטר. הוא אומר שצריך לעבור, פה לא עשו צדק לאריק... אילו חשבתי שהוא יכול הייתי שולח לו מכתב ברכה. אילו היה יכול והם היו צריכים להוריד כוחות להגנה, היה טוב, אך אני לא במצב של לעשות ספקולציות... אז בגין רוצה לעבור את הקו, שיירד לאריק והוא יסיע אותו".

דוגמה ממש לא חריגה

התמלילים שהותרו לפרסום הם אכן מרתקים אבל כל מי שקורא אותם ומכיר מעט את תולדות מלחמת יום כיפור לא יכול שלא לשאול את עצמו - למה לעזאזל לקח למדינה כמעט 50 שנה כדי להתיר את פרסומם? איזה אינטרס, ביטחוני או אחר, מצדיק את הותרת המידע הזה מוסתר מהציבור הישראלי כל כך הרבה שנים? איזה ערך יש בפרסומו כמעט חצי מאה שנים אחרי אותם האירועים? ואיך יכול להיות שבמדינה דמוקרטית שאמורה לפעול בשקיפות ובאופן שיאפשר לציבור לבקר את החלטות השלטון, חומרים כאלה מוסתרים במשך כמעט חצי מאה?

למרבה הצער, הדוגמה של תמלילי ישיבות הממשלה במלחמת יום כיפור אינה חריגה.

בימים אלה ממשיך לנהל גלובס ביחד עם כלי תקשורת נוספים והתנועה לחופש המידע, מאבק משפטי בניסיון לחשוף לציבור הישראלי את תוכנם של תמלילי ישיבות הממשלה בתקופת הקורונה. תמלילי דיוני הממשלה בנוגע לקורונה סווגו כביטחוניים ובהתאם סודיים אף שמדובר בדיונים אזרחיים-רפואיים והממשלה קבעה כי הם יופקדו בארכיון המדינה באופן של ניתן יהיה לפרסם את תוכנם למשך שלושים שנה(!).

כלומר, אם מאבקנו יכשל, רק בעוד שלושה עשורים יזכה הציבור הישראלי להיחשף לכל אותם דיונים וויכוחים גורליים שהתנהלו בממשלה בדרכה לקבל החלטות על בידודים, סגרים, מעקבים וכדומה. החלטות ששינו את החיים של כולנו ועלולות חלילה לחזור יום אחד, אם הקורונה או נגיף אחד ישוב ויכה בנו.

דיונים סגורים ותמלילם חסויים

ביום שני הקרוב, ה-14 במאי יתקיים בביהמ"ש העליון דיון מכריע בנושא. מדובר כבר בהליך של ערעור על פסק דין שנתן שופט ביהמ"ש המחוזי בירושלים, אלי אברבנאל בדצמבר 2020.

אברבנאל דחה את העתירה שלנו לחשיפת תמלילי הקורונה. הוא נימק את החלטתו על בסיס חוק חופש המידע שקובע כי "רשות ציבורית לא תמסור מידע אשר אין לגלותו על פי כל דין". ומהו אותו דין שמאפשר את הסתרת המידע? לגישת הממשלה והיועמ"ש שאומצה ע"י ביהמ"ש המחוזי מדובר בתקנון עבודת הממשלה שקובע כי דיוני הממשלה סגורים והתמלילים חסויים.

ביום שני הקרוב תתייצב מנכ"לית התנועה לחופש המידע, עו"ד רחלי אדרי, בפני שופטי העליון, הנשיאה אסתר חיות, והשופטים דפנה ברק-ארז ויצחק עמית ובשם כל העותרים תנסה לשכנעם כי השופט המחוזי טעה.

מבלי להלאות את הקוראים בפרטי הפרטים של הטיעון המשפט שנציג בעליון, נאמר כי עיקרו הוא שהשופט אברבנאל אימץ באופן לא מנומק ושגוי את עמדת הממשלה לפיה בחסות התקנון היא יכולה לפעול ככל שעולה רוחה, לרבות בניגוד לחוק היסוד. לשיטתנו, ההחלטה של הממשלה סותרת את חוק יסוד: הממשלה שבסעיף 35 שלו מונה נושאים שצריכים להישמר בסודיות. לפי הטענה שלנו, הקביעה של הממשלה בתקנון שכל תמלילי ישיבות הממשלה (ובהם בנוגע לקורונה) הם סודיים היא סותרת את חוק היסוד.

ואכן, כשהולכים להצעת חוק יסוד: הממשלה רואים שכוונת המחוקק בעת שחוקק את חוק היסוד, הייתה שסודיות על תוכן ישיבות הממשלה תוטל רק במקרים מסוימים, ולא שתהיה סודיות מוחלטת על תוכנן של כל ישיבות הממשלה באשר הן כפי שקובע תקנון הממשלה. במלים אחרות לשיטתנו, כשהממשלה קבעה בתקנון שהתוכן של כל ישיבותיה ישמר בסודיות למשך 30 שנה, היא עשתה שימוש לרעה בכוחה ובאופן שמנוגד לחוק היסוד.

היכולת לבקר בצורה מושכלת

כך למשל אמר שר המשפטים לשעבר, חיים צדוק ז"ל, במהלך הדיונים בכנסת על חקיקת הסעיף הרלוונטי בחוק יסוד: הממשלה: "קבענו סעיף הנראה לנו כסעיף המאזן את הצורך בשמירת סודיות בדיוני הממשלה בעניינים חיוניים, מצד אחד, ואת העיקרון של חופש העיתונות, מצד שני, והטלנו את האיסור רק על דברים מובחרים".

השר צדוק גם הסביר באותה הזדמנות מהם אותם עניינים "מובחרים" שנדונים בממשלה וצריכים להישאר חסויים לשנים ארוכות: "ביטחון המדינה, יחסי חוץ של המדינה ועניינים אחרים שהממשלה חושבת שחיוני מבחינת האינטרסים של המדינה שהם יישארו בסוד".

האם חיוני מבחינת האינטרסים של המדינה שתמלילי ישיבות הממשלה בקורונה יישארו חסויים לשלושה עשורים תמימים? לשיטתנו, בדיוק להפך - חיוני לפרסמם כדי שהציבור יוכל לבקר בצורה מושכלת את דרך קבלת ההחלטות בממשלה שהובילה לכל אותן החלטות שחלקן שנויות במחלוקת. ביום שני נדע מה חושבים על כך השופטים חיות, ברק-ארז ועמית.