בית המשפט העליון מגן על הזכות של אסירים ועצירים להיוועץ עם סנגוריהם באמצעות הטלפון

בית המשפט העליון מגן על הזכות של אסירים ועצירים להיוועץ עם סנגוריהם באמצעות הטלפון. העליון קבע בדעת רוב של השופטים דפנה ברק-ארז וחנן מלצר כי שירות בתי הסוהר אינו מוסמך לשלול או להגביל את משכן ותדירותן של שיחות טלפון שמקיימים אסירים ועצורים עם עורכי דינם, מעבר למגבלות הכלליות הקבועות בסדרי המינהל בבתי הסוהר. זאת, בהיעדר הוראת חוק מפורשת בחקיקה ראשית המקנה לשירות בתי הסוהר את הסמכות לעשות כן, ולנוכח היותה של זכות ההיוועצות עם עורך דין זכות יסוד, המגשימה את הזכות החוקתית להליך הוגן, בפרט בהליכים פליליים שבהם מוטלת על הכף חירותו של אדם.

השופט יוסף אלרון סבר בדעת מיעוט כי שירות בתי הסוהר זכאי להגביל את שיחות הטלפון של האסירים והעצירים עם עורכי דינם. בפסק הדין של שופטי הרוב הודגש כי הגם שדרך המלך למימוש של זכות ההיוועצות היא מפגש, אין בכך כדי לגרוע מן הזכות לממשה באמצעות קשר טלפוני.

הזכות להיוועצות, כך נקבע, אינה תחומה רק למפגש פנים אל פנים בין האסיר או העצור לעורך דינו, אלא היא כוללת גם קיומה של תקשורת טלפונית, החיונית לקיום קשר רציף ויציב ביניהם.

כן הדגישו השופטים את משנה החשיבות שנודע לזכות לייצוג משפטי ולהיוועצות עם עורך דין על-ידי מיוצג שהוא אסיר או עצור הנתון מאחורי סורג ובריח, בשל הפגיעה האינהרנטית בזכויותיו הבסיסיות ובשל יחסי הכוחות המובנים, שאינם שווים, בינו לבין שירות בתי הסוהר. לבסוף הובהר כי באותם מצבים שבהם החוק מאפשר את הגבלת המפגש בין אסיר או עצור לעורך דינו, תחול המגבלה בשינויים המחויבים אף על שיחות טלפון ביניהם.

המשנה לנשיאה מלצר הצטרף, כאמור, לחוות-דעתה של השופטת ברק-ארז והסכים כי הזכות להיוועצות טלפונית עם עורך דין היא זכות מוקנית העומדת לכל אסיר או עצור. הוא ראה להוסיף כי בבחינת ההסמכה יש מקום להבחין בין הגבלה של הזכות האמורה כעיצום משמעתי, שלה אין הסמכה בחוק, לבין הגבלה של הזכות במקרה בו מתקיים חשד ממשי כי ההיוועצות בעורך דין מסוים תאפשר ביצוע עבירה המסכנת את ביטחונו של אדם.

באשר למקרה האחרון, שירות בתי הסוהר עשוי לבסס את סמכותו להגבלת שיחות טלפון מסעיפי החוק המאפשרים הגבלה של זכות ההיוועצות במתכונת של מפגש, לצד האפשרות להגביל זכות זו רק במקרים חריגים ותחת מגבלות נוקשות.

השופט אלרון סבר, בדעת מיעוט, כי סעיף 51 לפקודת בתי הסוהר מלמד על סמכותו של שירות בתי הסוהר להטיל מגבלות על קיום שיחות טלפוניות של אסיר או עצור. בכלל זה, מוסמך שירות בתי הסוהר להגביל את שיחותיו עם עורך דינו, ובלבד שקיימת חלופה הולמת לקיום זכותו להיוועץ בעורך דין. זאת, לשיטת אלרון, בהתאם לפסיקות קודמות של בית המשפט העליון. השופט אלרון הבהיר כי אינו נדרש לשאלה של מידתיות הפעלת הסמכות במקרים הנדונים, שכן המגבלות שהוטלו אינן בתוקף עוד.