עזבתי מקום עבודה אחרי תקופה ארוכה. אילו מסמכים עליי להחזיר?

אם עזבתם מקום עבודה לאחר תקופה ממושכת, סביר שנתקלתם בדילמה הבאה: אילו מסמכים וחומרים חייבים להחזיר למקום העבודה. עו"ד נעמה שבתאי בכר, מתמחה בייצוג מעסיקים, ראשת מחלקת דיני עבודה במשרד בכר שבתאי, מסבירה מה צריך לדעת.

לדבריה, אין חקיקה שמסדירה באופן מפורש את החובה של העובד להחזיר את מלוא הציוד של המעסיק בעת סיום עבודתו. עם זאת, ניתן בהחלט ללמוד על החובה כאמור ממספר דברי חקיקה אחרים שמובילים לתוצאה הזו.

 עוד' נעמה שבתאי בכר / צילום: מיכל רביבו

ראשית, חוק זכויות יוצרים קובע כי המעסיק הוא הבעלים הראשון של זכות היוצרים בכל יצירה שנוצרה בידי העובד לצורך עבודתו ובמהלכה, אלא אם סוכם אחרת בין הצדדים. לנוכח זאת, וככל שלא סוכם אחרת, העובד בהחלט נדרש להשאיר במקום העבודה את כל התוצרים שהוא יצר במהלך תקופת העבודה, שאם לא כן הוא פוגע בזכות קניינית של המעסיק שמוסדרת בחוק מפורש.

דבר החקיקה השני הוא חוק עוולות מסחריות. החוק אוסר על גזל סוד מסחרי של אחר, כך שמידע מסחרי השייך למעסיק חייב להישאר ברשותו וחל איסור להעבירו הלאה. אמנם עשויות להתעורר קושיות בנוגע לשאלה איזה מידע ייחשב כסוד מסחרי השייך למעסיק, אך עצם האיסור בדבר החקיקה כבר מציב מעין "תמרור עצור" שאמור לגרום לעובד לבצע בדק בית ולבחון אם יש לו אפשרות להוציא את המידע.

דבר החקיקה השלישי, שמרחף בעצם מעל וזכה להכרה מחודשת בפסיקה, הוא חוק החוזים שכולל את חובת תום-הלב כלפי הצדדים ליחסי עבודה. חובת תום-הלב, בשילוב הבעלות של המעסיק על כל זכויות היוצרים בתוצרים, לצד האיסור לגזול מידע מסחרי, הם אלו שמובילים למסקנה כי העובד נדרש להשאיר ברשות המעסיק את כל התוצרים שהוא יצר במסגרת עבודתו (הן תוצרים כתובים והן תוצרים מגנטיים), ואין שום סיבה שהעובד ייקח אותם עמו (או חלילה ישמיד אותם), אלא אם סוכם אחרת בין הצדדים.