היורשים ביקשו למכור את הנכס בניגוד לצוואה של הסבתא; מה קבע ביהמ”ש?

בפסק דין שעסק בבקשתם של יורשים למכור נכסים כדי לכסות צרכים רפואיים, בניגוד להוראה מגבילה שנקבעה בצוואה, בית המשפט מצא פתרון יצירתי

הוראות הצוואה, כך נקבע, הפכה את הדירות לנכסים מוגבלים מבחינת עבירותם / צילום: Shutterstock, Varavin88
הוראות הצוואה, כך נקבע, הפכה את הדירות לנכסים מוגבלים מבחינת עבירותם / צילום: Shutterstock, Varavin88

פסק דין שניתן לאחרונה עסק בבקשתם של יורשים למכור נכסים כדי לכסות צרכים רפואיים, בניגוד להוראה מגבילה שנקבעה בצוואה שהורישה להם את הדירות. בית המשפט מצא פתרון מתוחכם אחר.

בית המשפט לענייני משפחה בחיפה דן לאחרונה בצוואתה של סבתא שהורישה שתי דירות לכל אחד משלושת ילדיה, תוך קביעה כי יוכלו לגור בדירה או להשכיר אותה כל ימי חייהם, ולאחר מכן יורישו את הדירות לילדיהם (הנכדים).

שניים מילדי המנוחה לקו במחלה שגרמה להם לנכות קשה, ומשכך הם ביקשו למכור את הדירות כדי להשתמש בכספים לצרכיהם הרפואיים. כיוון שמכירת הדירה נוגדת לכאורה את הוראות הצוואה שהורישה לילדים רק את זכות השימוש והמגורים, נאלצו הילדים לפנות לבית המשפט לענייני משפחה, ולשם גם הגישו את הסכמת ילדיהם-הנכדים למכירת הדירה.

חשיבותה של הסכמת הנכדים היא כפולה: לא רק משום שהם היורשים העתידיים הבאים בתור (מה שמכונה בחוק הירושה: "יורש אחר יורש"), אלא גם משום שכאשר הם יזכו בירושה, הם יהיו רשאים למכור את הדירות ללא הגבלות.

עמדת המדינה, שהיא צד טבעי להליכים שכאלה, הייתה כי נוכח ההגבלה הברורה על מכירת הדירה על-ידי היורשים הראשונים (הילדים), הרי שאין לאפשר להם לעשות כן, וצרכיהם הכספיים יכולים להיות מכוסים על-ידי דמי השכירות שיתקבלו מן הדירות.

בפסק דין מנומק נאלצה סגנית הנשיא לענייני משפחה, השופטת שלי אייזנברג, לדחות את התביעה תוך גילוי אמפתיה למצבם של התובעים. הוראות הצוואה, כך נקבע, הפכה את הדירות לנכסים מוגבלים מבחינת עבירותם, ואפילו שבעת עריכת הצוואה לא ניתן היה לקחת בחשבון את המצב הרפואי שנכפה על הילדים, יש לכבד את רצון המנוחה, ואין לאפשר את עקיפתו באמצעות התרת המכירה.

כדי שלא להותיר את התובעים בפני שוקת שבורה, העירה סגנית הנשיא אייזנברג בשולי פסק הדין כי ניתן להעביר את הדירות לנכדים בהעברה ללא תמורה, שכן פרוצדורה שכזו בהחלט עולה בקנה אחד עם רצון הסבתא המשתקף מצוואתה, ומשם ברור שיהא מדובר בנכס שעבירותו איננה מוגבלת.

חשיבותו של פסק הדין נעוצה בהיותו מקדש את הקביעות הכתובות לגבי הורשת מקרקעין; זו צריכה להיעשות בשיקול-דעת ותוך אפשרות לצפות פני עתיד במובן הרחב ביותר, שאם לא כן - הקו המנחה הוא לכבד את רצון המת שיהיה קשה מאוד לסטות ממנו.

במקרים מורכבים שבהם נדרשת התערבות מוכחת, ניתן לפנות לפתרונות יצירתיים כפי שהציעה סגנית הנשיא אייזנברג, אבל כולם יודעים היטב שעדיף להימנע מראש מלהיכנס למצבים מורכבים, אפילו שאנשים חכמים מאוד יודעים איך לצאת מהם.

ת"ע 18-06-11507

הכותבים הם השותפים המייסדים במשרד "הופמן & פרידנברג" המתמחה בענייני משפחה וירושה.