"הייתי צריך להוציא מהאדמה חלק מהשתילים ולקחת אותם הביתה. זה עצוב, אלו דברים ששתלנו בידיים"

אבי כהן ממושב אודים הצליח שנה לפני הקורונה להגשים סוג של חלום. הוא קם בבוקר, שם פעמיו אל השדות, וקטף את תוצרת הארץ: ירקות אורגנים שגודלו בעמל רב. לא מדובר בחקלאי סטנדרטי. למעשה, לאורך רוב שנותיו, כהן בכלל היה איש הייטק, שאפילו הצליח למכור את אחת החברות שהקים. "תמיד בהייטק היו צוחקים עליי שיש לי ידיים של חקלאי, שאני לא שייך לז'אנר", הוא אומר. "אבל בתור בחור עירוני שהתגלגל לאזור השרון, נמשכתי יותר ויותר לאדמה ולגדל ירקות בבית. גיליתי שאני אוהב את זה. מתחביב, זו הפכה להיות עשייה אמיתית".

במקביל לעבודתו בהייטק, כהן סייע לאישתו עם המסעדה שהקימה. השניים גידלו ירקות לצד המסעדה, והשתמשו בהם במטבח. יהודה, הדוד של אישתו שעל שמו העסק, הוא חקלאי רב ניסיון עם דונמים רבים של אדמה, שיצא לפנסיה בשנים האחרונות. יחד, השניים הקימו ב-2019 את "הגינה של יהודה", 40 דונם ברישפון, והצליחו לעשות חקלאות אחרת. 40 דונם של גינה אורגנית, אליה יכולים גם להגיע השכנים כדי לרכוש ירקות.

למרבה הצער, לפני חודש, החליטו השניים לסגור את העסק. הקורונה - שפרצה ממש כשהתחיל העסק להרים את הראשו - הערימה קשיים, ולמרות שהעסק הגיע למצב של איזון, כהן חשש להכנס לחובות כבדים. הרשויות, אף הן, לא נתנו לעסק רגע של מנוח.

"בפברואר 2020, התחלנו תהליך של התרחבות מקצועית. התחלנו מעבר לאורגני, הגדלנו את העסק ואז באה הקורונה. דווקא פתאום, הגיעו אלינו הרבה יותר לקוחות. עברנו מהר מהר לאונליין, הגדלנו את השדות כדי להגדיל את ההיצע.

"אבל אחרי כמה חודשים זה הפסיק. אחרי שפתתחו את השווקים ואת הסגר, והאנשים חזרו להרגלים הקודמים שלהם. הגדלנו את החלק של הפרסום, הגדלנו את מערך המשלוחים, והתפוקה גדלה שוב. העסק התחיל להתייצב, אבל אז הסתכלתי על המציאות. לא היה לי עוגן שאפשר לבנות עליו עסק שיישרוד לאורך זמן. בהפוגות מהקורונה, היו אצלנו כל הזמן פקחים. לא התאים להם שאנשים קונים ירקות באמצע השדה". כהן העביר את החנות לחממה, ואז הדביקו עליה הרשויות צו הריסה.

"לא רציתי להיכנס לזה, והחלטנו שמוותרים", הוא אומר. "כשאתה מסתכל על המציאות ורואה עסק ששורף מזומנים כל חודש, גם אם הוא לא מפסיד, אתה חושב שוב. כשעסק גדל, גם ההוצאות שלו גדלות. אמרתי שבקונסטלציה הזו אני לא מוכן לקחת את הסיכון על שטח ענק של 40 דונם. כשראינו שאנחנו לא סגורים על איך מתקדמים, החלטנו לסגור. בתקופת הקורונה, אכלנו מחסכונות. השקענו מאות אלפי שקלים בעסקים, גם אישתי עצמאית, אבל הסתדרנו. היה לנו שקל לבן ליום שחור".

איך זה הרגיש?
"זה היה שבר גדול. בסופו של דבר, הלב שלך נקשר לשתילים. אתה אוסף זרעים, שותל אותם, רואה אותם גדלים. שתלנו זרעים מעניינים, זני 'אייל שני', וחיכינו לראות מה צומח. הייתי צריך להוציא מהאדמה חלק מהשתילים ולקחת אותם הביתה. זה נורא עצוב, אלו דברים ששתלנו בידיים. עדיין לא החלטתי מה אני רוצה לעשות הלאה. אני בונה בינתיים גלשנים, ומתמקד בחברה שהקמתי עם חברים שגולשים לפני שנתיים".

עצמאים, בעלי עסקים קטנים ושכירים בעלי שליטה - אנחנו רוצים לשמוע אתכם. להשתתפות במדור אפשר לפנות למייל i-can-help@globes.co.il