תוכנית שרת החינוך להפחתת הריכוזיות היא מבורכת

כוונתה של השרה שאשא-ביטון לבזר את סמכויות משרד החינוך ולהעבירן לשלטון המקומי ולבתי הספר, מעידה על שינוי תפיסתי הרואה בשדרות החינוך והניהול בשטח שותפים מלאים בקבלת ההחלטות, ולא רק קבלני ביצוע להגשמת מאוויים הניחתים על ראשיהם

שרת החינוך יפעת שאשא-ביטון / צילום: דני שם טוב, דוברות הכנסת
שרת החינוך יפעת שאשא-ביטון / צילום: דני שם טוב, דוברות הכנסת

שרת החינוך החדשה יפעת שאשא-ביטון נכנסת לתפקידה עם רקורד מעשי, מקצועי ואקדמי ממוקד ומהמשמעותיים ביותר מבין 24 השרים והשרות החולפים שכיהנו עד היום בתפקיד. היא באה עם לב פתוח, נפש חפצה ורצון לקדם את הטוב המשותף, וזו ההזדמנות לפקוח לרווחה את העיניים, לאתחל את עצמנו מחדש ולפעול לרפורמה מקיפה שתחזק את מערכת החינוך שלנו.

טרום מגפת הקורונה חשבנו לתומנו כי מערכת החינוך בישראל היא שוויונית והוגנת. מתוקף חוק לימוד חובה הגיעו כל ילדי ישראל אל בתי הספר, ישבו ליד אותם שולחנות ולמדו בחדרי כיתות דומים. לכאורה מערכת לימוד שוויונית, אך רק לכאורה. עם פרוץ מגפת הקורונה נפקחו עיננו לראות עד כמה מערכת החינוך שלנו אינה שוויונית. הילדים נדרשו ללמוד מבתיהם, אבל נוכחנו לראות כי תנאי הלמידה שלהם שונים בתכלית.

אלפי תלמידים סבלו ממחסור בסיסי במכשירי קצה ותשתיות אינטרנט, לאחרים לא הייתה פניות רגשית ללמידה כי בתיהם התגלו ככאוס מוחלט, ורק מעטים מהילדים התגלו כבעלי כשירות לניהול עצמי של תהליך הלמידה, גם בהיעדרו של מורה המנהל אותם. למרות שאנחנו מכריזים על שוויון הזדמנויות והאפשרות הקיימת, לכאורה, בפני כל ילד לממש את הפוטנציאל הטמון בו, הרי שלמעשה פגשנו במערכת בעלת מאפיינים מפלים, שלוקה בחוסר שוויוניות והוגנות בסיסיים. הניתוח של פרופ' לינדה דרלינג המונד, מאושיות המחקר החינוכי בארצות הברית, על ״האנטומיה של חוסר הוגנות״ הולם גם את מצבנו בישראל. הסתכלות על שוויון הזדמנויות בחינוך חייבת להיות רחבה והוליסטית, כזו שבוחנת את קשרי הגומלין בין חינוך לרווחה, בריאות, דיור ותזונה.

במערכת לא שוויונית רב המפריד, חלוקת המשאבים בה אינה הוגנת, ומקום מגוריו של הילד והמגזר שאליו הוא משתייך, הם אלה שיקבעו את מגוון המשאבים החינוכיים בבית ספרו. לצערנו, רב הסיכוי כי ילדים בפריפריה הגאוגרפית-חברתית בישראל ילמדו עם מורים ראויים פחות והנגישות שלהם לתוכנית לימודים עשירה ואיכותית תהיה מוגבלת. מערכת חינוכית ראויה היא מערכת הוגנת, המקצה משאבים ייחודיים היכן שנדרש, וכזו שאינה נשענת על עושרה של משפחת התלמיד כדי לדאוג לצמצום הפערים הלימודיים.

משב רוח מרענן

מייקל פולן הוא מטובי המומחים בעולם על תהליכי שינוי בחינוך, והוא זה שגם הוביל את רפורמת החינוך הגדולה באונטריו שבקנדה. לדבריו, רפורמה מוצלחת היא רפורמה מערכתית. הצהרותיה של השרה המיועדת על כוונתה לבזר את סמכויות משרד החינוך ולהעבירן לשלטון המקומי ולבתי הספר, מהוות משב רוח מרענן ומעידות על שינוי תפיסתי שרואה בשדרות החינוך והניהול בשטח שותפים מלאים בתהליכי קבלת ההחלטות, ולא קבלני ביצוע להגשמת מאוויים ורפורמות תכופות, הניחתים על ראשיהם מדי קדנציה עם כניסתו של שר חינוך חדש.

זו העת שמשרד החינוך בהובלת שרת החינוך הנכנסת יוביל רפורמה רחבה, שתפחית מהתנהלותו הריכוזית, תאפשר ביזור סמכויות בתחומי החינוך גם למחוזות, רשויות ובתי הספר, ותבטא אמון במערכות חינוך מקומיות וביכולתן להוביל תוכניות לימוד רלבנטיות, פורצות דרך ותואמות להקשרי החיים של הילדים. המסר צריך להיות כזה הרואה בבתי הספר לא רק מסגרת להעברת ידע, אלא מסגרת לקידום שלומות רגשית-חברתית, חוסן, עניין וסקרנות של ילדים.

למידה רלבנטית ולא שינון

לא עוד למידת שינון אלא למידה רלבנטית, העוסקת בפתרון בעיות אמיתיות, ומערבת ילדים באופן פעיל בלמידה שלהם. בתקופת מגפת הקורונה ראינו בתי ספר שפעלו בדיוק כך, לקחו אחריות, היו גמישים וזמינים לצרכי הילדים, בנו תוכניות מותאמות הקשר וגם שגשגו. כך ראוי גם בשגרה, וזאת כמסר ועשייה מערכתית.

הכותבת היא נשיאת המכללה האקדמית לחינוך ע"ש קיי בבאר שבע