הקשת המזרחית נגד המגזר הכפרי: האם הקיבוצים והמושבים יוכלו לרשום את קרקעות הבתים על שמם

ההסכם הקואליציוני עם מפלגת העבודה העיר שוב את השאלה אם רישום הזכויות בקרקע לקיבוצניקים ולמושבניקים הוא אפליה או תיקון • עו"ד רון רוגין: "בעיר נתנו להוון, וחברי הקיבוצים לא קיבלו כלום"

קיבוץ צאלים / צילום: Shutterstock
קיבוץ צאלים / צילום: Shutterstock

סעיף 16 להסכם הקואליציוני בין סיעת יש עתיד לסיעת העבודה קובע ש"הממשלה תפעל לאפשר רכישת זכויות לחברים על ידי אגודה חקלאית שיתופית, בהתאם לתנאים שאושרו בהחלטה 1488 של מועצת מקרקעי ישראל ('חלופת האגודה'). עוד מסכימים הצדדים לתמוך בחקיקה אשר תפעל לתיקון עיוותים ואפליה בזכויות החברים בקיבוץ ובמושב על יחידות דיור שלהם בשטח (המחנה) הקיבוץ והמושב. זאת על בסיס השוואת התנאים עם החוכר בשטח העירוני".

הניסוח המשפטי הסבוך הזה מגלם דרמה נדל"נית ותיקה וקונפליקט ער. למעשה, מפלגת העבודה הצליחה לייצר מצב שלראשונה, הממשלה תתמוך בהצעת חוק שתאפשר השוואת זכויות בין חברי הקיבוצים לבין חוכרי הקרקע במגזר העירוני - האפשרות לרשום את זכויות החכירה של הקיבוצניקים על בתיהם במסגרת חוזה חכירה לדורות. פעילי הצדק החלוקתי מתנגדים נחרצות לרישום פרטי של הקרקעות, ולעומת זאת, אנשי הקיבוצים טוענים שמדובר במעשה הוגן ובתיקון חשוב לעוול היסטורי.

עוד בסדרהלכל הכתבות

הצג עוד

"אנחנו מוותרים על שינוי הייעוד החקלאי"

יוזמת הצעת החוק היא עמותת אדמתי, שהוקמה בשנת 2002 ומייצגת אינטרסים של 283 מושבים וקיבוצים בישראל, שעלו על הקרקע לפני הקמת המדינה. הרעיון הבסיסי שמונח בהצעת החוק הוא כי הבעלות בשטח המחנה (השטח למגורים והתעסוקה הצמודה, לא כולל שטחי חקלאות), כולו או חלקו, תועבר על שם הקיבוץ כנגד תשלום סכום של 3.75% מערך הקרקע על פי שמאות אזורית. הצעת החוק קובעת כי אם שולם הסכום הבסיסי, ושולם מס רכישה, יהיה רשאי הקיבוץ לנהוג מנהג בעלים בשטח ולא יידרש לקבל הסכמה של רמ"י להליכי תכנון ורישוי. כמו כן, הקיבוץ יוסמך להעניק זכויות חכירה לדורות לחברי הקיבוץ - כמו בעיר.

איציק בדר, חבר ותיק בקיבוץ גבעת חיים מאוחד ובעבר יו"ר גרנות, חברת האחזקות של הקיבוצים והמושבים: "אנחנו מוותרים על שינוי הייעוד של שטחים חקלאיים ומבקשים רק להסדיר פעם אחת ולתמיד את הזכויות שלנו בשטח המחנה. אנחנו לא רוצים יותר".

"תופעה שאין לה אח ורע בעולם"

עו"ד רון רוגין, המייצג את עמותת אדמתי ואחראי לניסוח הצעת החוק: "יש פה דור שלם בחברה הישראלית שמענים אותו סתם. ישראל היא אחת המדינות היחידות בעולם שבהם חקלאי יכול לשבת 90 שנה על קרקע והוא לא הבעלים שלה. תופעה שאין לה אח ורע במערב.

"מסיבות היסטוריות קק"ל, ואח"כ מינהל מקרקעי ישראל (כיום רמ"י), הבדילו בין חוכרים במגזר העירוני והמגזר הכפרי. אגודות שיתופיות לשיכון ודיור היו בכל המגזרים. כך למשל בעיר יש את מעונות עובדים, ובמגזר הכפרי את הקיבוץ או מושב שיתופי. החוכרים במגזר העירוני קיבלו זכות חכירה מהוונת תמורת 3.75% מערך הקרקע. חברי הקיבוצים, כלום. יש נקודה קריטית: אם אני מצליח להוציא מכל קיבוץ 3.75% מערך הקרקע, כולל דמי הסכמה (תשלום שעל החוכר לשלם כתנאי להעברת זכויות חכירה בנכס), במנגנון הפחתה מדורג, שהחבר ישלם אם ימכור את הקרקע ב-25 השנים הראשונות לחברות, המדינה רק מקבלת. נוסף כסף לקופה הציבורית. ומצד שני, היא לא נותנת עוד קרקע, הקרקע עדיין כפופה למערכת התכנון".

"מחיר נמוך שאף אחד לא זוכה לו"

סיגל הרוש, דוברת הקשת הדמוקרטית המזרחית, מבקרת את הצעת החוק בטענה שהוא "אנטי פריפריה חברתית": "הקשת בעד הכרה של הזכות לדיור של כל אזרח במדינת ישראל, לרבות חברי המגזר הכפרי. יש שתי חלופות. האחת היא החלופה הפרטית - שכל חבר קיבוץ יסדר את זה ככל אחד האדם, ויש את חלופת האגודה, שהיא על הפרק בסעיף הקואליציוני. החלופה הזאת בעייתית משום שהיא נותנת העברת קרקעות של המדינה בעלות מאוד זניחה ובהיקף מאוד גדול לקומץ אזרחים שמאוגדים באגודות שיתופיות.

"מעבר למחיר הנמוך, שאף אחד לא זוכה לו, זה זורק לפח את העבודה של הצוות הבין-משרדי שהקים השר כחלון, שההמלצה שלו, שהוגשה ב-2020, הייתה להקטין את ההטבה שמקבל המרחב הכפרי. הם ידעו שמדובר בקבוצה פריבילגית מבחינה קרקעית.

"יש פה עוד חסם בפני אוכלוסייה שתרצה להתקבל, או להשתמש בקרקעות האלה בעתיד. זה עוד רובד של ועדות קבלה".

ח"כ רם שפע, מפלגת העבודה, חבר קיבוץ גבעת חיים איחוד: "מפלגת העבודה ביקשה בהסכם הקואליציוני האחרון עשרות סעיפים חשובים בתחומים שונים שקושרים לשוויון בחברה הישראלית. את חלקם הצלחנו להכניס וחלקם לא. לא מדובר פה בהתפרסות על קרקעות ולא בשטחים חקלאיים. סיפור היוון הקרקע, שעליו דובר כבר ב-2003, טופל במרחב העירוני והקיבוצים עדיין תקועים".

צרו איתנו קשר *5988