ראש היחידה למאבק בגזענות ותביעת הרב: כך נמנעה המדינה מהענקת חסינות מתביעה

עו”ד אווקה זנה, העומד בראש היחידה במשרד המשפטים, התמודד במשך שנתיים וחצי עם תביעת דיבה בשל טענות לגזענות שהעלה, במסגרת תפקידו, נגד הרב של קריית גת • באופן חריג, המדינה לא העניקה לו חסינות ולא הפכה לנתבעת במקומו • התביעה נדחתה, אך מה יהיו ההשלכות?

עו"ד אווקה זנה / צילום: דוברות משרד המשפטים
עו"ד אווקה זנה / צילום: דוברות משרד המשפטים

לאחרונה נדחתה תביעת לשון הרע שהוגשה נגד ראש היחידה הממשלתית לתיאום המאבק בגזענות במשרד המשפטים, עו"ד אווקה (קובי) זנה. השופט גיא הימן מבית משפט השלום בתל אביב קבע כי לא נפל פגם בהתנהלותו.

התביעה הוגשה על-ידי הרב האשכנזי של קריית גת, משה הבלין, ב-2018. זאת, בעקבות מכתבים ששלח זנה במסגרת תפקידו ופרסום כתבת תחקיר ב"כאן 11" שבהם עלו טענות להתנהלות גזענית של הרב כלפי עובדות אתיופיות בחברת קייטרינג בקריית גת. ההתבטאויות בתחקיר זכו להד תקשורתי נרחב ולגינוי מקיר לקיר במערכת הפוליטית. הרב חויב בהוצאות למדינה שייצגה את זנה בהליך.

מכתבים לרבנות הראשית

בתביעתו טען הרב הבלין כי זנה היה שותף לפגיעה בתדמיתו ולהצגתו כ"גזען". התביעה עסקה בטענה כי שני מכתבים ששלח זנה לרבנות הראשית מהווים הוצאת דיבה. טענה נוספת הייתה כי זנה עומד מאחורי תחקיר ששודר ב"כאן 11" באותה הסוגיה, וכי הוא "עשה קנונייה עם הכתב".

מכתב אחד של זנה נשלח לשורת גורמים בכירים ברבנות וכלל ביקורת על הרב. זנה התלונן במכתב על הטלת ספק ביהדותם של יוצאי אתיופיה על-ידי הרב, ביקר את "גזענות הרב" וטען כי התעלם מהחלטות קודמו בתפקיד שאישר את יהדותן של מבשלות יהודיות ממוצא אתיופי ודרש מהן להוכיח שוב את יהדותן. זנה ביקש להורות על כינוס לאלתר של מועצת הרבנות הראשית, בכדי לאמץ את פסיקתו הברורה של הרב עובדיה יוסף ז"ל בנושא.

עוד נכתב כי בהתבטאויות הרב "יש משום תפיסה גזענית הקושרת בין צבע עור לאי-יהדות". מכתב שני שלח זנה ליועץ המשפטי לרבנות הראשית, שבו הביא בפניו את ממצאי תחקיר "כאן 11", שכלל ציטוט של הרב שלפיו "יהודי אתיופיה הם בבחינת 'כל הגויים האלה'".

המכתבים של זנה נסמכו על תלונות שהגיעו ליחידה שבראשה הוא עומד ועל הקלטות של הרב שפורסמו בתחקיר של "כאן". במכתב לא עשה זנה שימוש בביטוי המשפטי "לכאורה". בפרקליטות חשבו שיש בעייתיות עם בחירת הניסוח, אך לא הייתה מחלוקת כי המכתבים נכתבו כחלק מתפקידו וכחלק מהפעילות של היחידה שייעודה, לפי אתר משרד המשפטים, "ביעור תופעת הגזענות הממסדית", "לצד מיצוי הטיפול במופעי הגזענות במרחב הציבורי" בדרך של "קבלת תלונות והפנייתן לטיפול".

בעקבות הפרשה ופניותיו של זנה קבעה הרבנות הראשית ב-2019, כי "שיוכו של עובד לעדה או ארץ מוצא מסוימת אינו יכול כשלעצמו להוות הצדקה לעריכת בירור יהדות לאותו עובד ספציפי".

תהיות או סימני שאלה

זנה, העומד בראש היחידה מאז הקמתה ב-2017, לא זכה במסגרת התביעה נגדו, באופן חריג, להכרה מצד המדינה בחסינות עובד מדינה הניתנת למי שפעל תוך כדי מילוי תפקידו השלטוני כעובד ציבור. ההחלטה בעניין החסינות התקבלה בתקופתו של שי ניצן כפרקליט המדינה.

אמנם משרד המשפטים והפרקליטות ליוו את זנה וסיפקו לו ייצוג משפטי, ומנכ"לית המשרד דאז, אמי פלמור, אף התלוותה אליו לבית המשפט כדי להפגין את תמיכת המשרד. אולם האפשרות בחוק, שלפיה זנה זכאי שלא להיתבע אישית על מעשים במסגרת תפקידו, נשללה ממנו בעקבות החלטה של הפרקליטות האזרחית, שלה הסמכות להכריע.

תכלית החסינות היא לאפשר לעובדי המדינה לבצע את עבודתם ללא פחד מתביעות אישיות והיא חסינות דיונית-אישית שנקבעה בפקודת הנזיקין. אם עובד מדינה נתבע על מעשה שביצע במסגרת תפקידו, המדינה רשאית להודיע לבית המשפט כי לעובד קיימת חסינות ויראו את התביעה כתביעה שהוגשה נגד המדינה.

החוק קובע כי החסינות לא תינתן כאשר המעשה נעשה "ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו במעשה". הפרוצדורה היא שהלשכה המשפטית בוחנת את העובדות, ממליצה לפרקליטות, ופרקליט מחוז אזרחי מקבל את ההחלטה.

במהלך תביעת הדיבה נגד זנה ביקשה הפרקליטות דחייה להעברת תעודת ההכרה בחסינות, אך בהמשך הודיעה כי זו לא תינתן. הפרקליטות סירבה לפניית גלובס להעביר את חוות-הדעת של הלשכה המשפטית בעניין בנימוק שמדובר בהתייעצויות פנימיות.

הגבול בין מתן חסינות לבין הגנה על העובד וייצוגו ללא חסינות הוא גבול שקשה לשרטט. יש מקרים נוספים שהמדינה לא מכירה בחסינות, אך מספקת ייצוג משפטי. השופט הימן ביקר את החלטת הפרקליטות שלא להכיר בחסינותו של זנה בדיון במאי 2019. הוא הבהיר לנציג פרקליטות מחוז תל אביב אזרחי כי החלטה כזו יכולה לעורר "תהיות או סימני שאלה" על ההתייחסות של המדינה למקרה.

השופט הבהיר לפרקליטות כי אם היא לא מגישה הודעת חסינות למרות שלקחה על עצמה לייצג את העובד, היא למעשה אומרת כי "יכול להיות קושי בטענה שהדברים נעשו במסגרת התפקיד". הפרקליט שייצג את זנה, השיב כי ההחלטה לא פועלת בשום צורה לטובת הרב הבלין ואמר כי המדינה שקלה והחליטה שלא להעניק את החסינות "מטעמים שלא אפרט".

בנוסף, ציינה הפרקליטות כי הוגשה בקשה לסילוק על הסף של תביעת הרב מכוח טענת הגנה, שלפיה המעשה נעשה במסגרת תפקידו של העובד.

השופט קיבל את בקשת הסילוק על הסף שהגישה הפרקליטות, בנוגע למכתבים שכתב זנה. ביוני 2019 קבע השופט כי המכתבים נשלחו במסגרת תחומי פעילותה של היחידה וכי גם המדינה (שלא נתבעה כלל), לא אחראית בשל כך בלשון הרע. באשר לפרסום השלישי הנטען בכתבה של "כאן 11" - קבע השופט כי על עניין זה להתברר וכי על הרב התובע להוכיח אם יש לזנה קשר לכתבה, אם היא עולה כדי לשון הרע ואם זנה פעל במסגרת תפקידו. כך מצא את עצמו ראש היחידה לתיאום המאבק בגזענות נתבע באופן אישי ומתגונן בבית המשפט, לאחר שלא ניתנה לו החסינות.

"הדרך הנכונה והמהירה"

בתגובה לפניית גלובס השיבה הפרקליטות כי לא ניתנה לזנה חסינות "משיקולים שונים הנוגעים לייצוג הנתבע", כי "ההחלטה נעשתה "בחשיבה משותפת על התיק בהשתתפות הנהלת המשרד, הלשכה המשפטית, פרקליטות המחוז והמשנה לפרקליט המדינה (עניינים אזרחיים)", וכי "בסופו של יום הוחלט, כי הדרך הנכונה והמהירה ביותר לנהל את ההליך באופן שיביא לדחייתה המוצדקת של התביעה, יהיה לנהלו ללא הגשת הודעה בהכרה. ואכן, הנתבע והמדינה יוצגו על-ידי פרקליטות המחוז, והתביעה נדחתה על כל חלקיה".

הפרקליטות החליטה כי הדרך המהירה והיעילה לדחיית התביעה, היא לבקש לדחותה על הסף, מבלי לתת לזנה חסינות, כאשר חלק מההחלטה נבעה מדרך ניסוח המכתבים שלו. לזנה גם לא ניתנה האפשרות לבחור אם לקבל את החסינות.

אמי פלמור ששימשה באותה תקופה כמנכ"לית משרד המשפטים והייתה זו שמינתה את זנה ותמכה בו עם הקמת היחידה החדשה, אומרת כי "לא היה ספק לרגע שהוא יקבל ייצוג וגיבוי מלא באמצעות הפרקליטות". לדבריה, את האסטרגיה של הטיפול בתיק קבעו בכירי הפרקליטות האזרחית, וזנה קיבל את הייצוג המשפטי הטוב ביותר.

בתגובתה, כאמור, ציינה הפרקליטות כי הדרך שבה פעלה הייתה "הדרך הנכונה והמהירה ביותר לנהל את ההליך". אולם במבחן התוצאה, במשך השנתיים וחצי האחרונות, מאז אוקטובר 2018 אז הוגשה התביעה האישית נגד זנה, הייתה תלויה ועומדת עננה מעל ראשו שהוסרה רק בסוף מאי 2021. וזאת, לאחר שזנה נדרש להעיד בבית המשפט.


מאבק על חסינות ללדור

מקרה אחר שבו דווקא נלחמה הפרקליטות על מתן חסינות היה כאשר פרקליט המדינה לשעבר, משה לדור, נתבע באופן אישי על-ידי ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט. לדור התראיין ל"הארץ" ב-2011 והתייחס לפרשת הולילנד, שבמסגרתה נחקר אולמרט על הלוואה שקיבל מידידו ג'ו אלמליח. לדור צוטט בכתבה אומר כי מדובר ב"סיפור שערורייתי בצורה בלתי רגילה", וכי "עד היום ההלוואה לא הוחזרה". זאת, למרות שבפועל ההלוואה הוחזרה. אולמרט זעם על הדברים, טען כי הם אינם נכונים ולא נבחנו על-ידי ערכאה שיפוטית. הפרקליטות הכירה בחסינותו של לדור כמי שאמר את הדברים במסגרת תפקידו, והודיעה לבית המשפט על התייצבותה כנתבעת בנעליו.

בית משפט השלום ביטל את ההחלטה על מתן החסינות ללדור. בהחלטה נקבע כי הראיון שנתן היה חריג, וכי האיסור להתבטא על הליכים תלויים ועומדים קיים ביתר שאת לפרקליט המדינה, ולכן יש מקום לבטל את ההכרה בחסינות. הפרקליטות הגישה בקשת רשות ערעור למחוזי, והשופט איתן אורנשטיין דחה אותה וקבע כי יש לבטל את החסינות אולם מטעמים אחרים - בשל כך שלא נערך בירור עובדתי כנדרש בנוגע לכוונתו של פרקליט המדינה לשעבר. ההליך הסתיים בסופו של יום בהתנצלותו של לדור בפני רה"מ לשעבר שהביאה למחיקת התביעה.

להחלטה על אי מתן חסינות לזנה השלכה מרתיעה על עובדי היחידה למאבק בגזענות, שכן הם יודעים כעת כי הם עשויים להיתבע באופן אישי על מעשים שביצעו במסגרת תפקידם. תכלית החסינות נועדה לאפשר לעובדי ציבור לבצע את עבודתם ללא פחד מתביעות אישיות, מתוך הנחה כי חשיפתם ללחצים ולאיומים בתביעות עלולה להשפיע על שיקול-דעתם ולהרתיע אותם מלבצע את תפקידם.

צרו איתנו קשר *5988