המפנה בטיפול במשבר האקלים עשוי לבוא משיתוף הפעולה של השרות

לאחר תקופה ארוכה של חוסר יציבות פוליטית ושיתוק מתמשך במנגנוני קבלת ההחלטות, ניצבו השבוע ארבע שרות בכנס אלי הורביץ של המכון הישראלי לדמוקרטיה, והכריזו: נפעל יחד כדי להתמודד עם אתגרי משבר האקלים, ולמיתון השפעותיו בזירה המקומית שנים קדימה. לאחר שבממשלה הקודמת התגלעו מחלוקות שמנעו את העברת התוכנית הממשלתית להפחתת הפחמן במשק עד שנת 2050, השרות התחייבו ליישר קו ולאשר בממשלה את התוכנית המיוחלת, ובכך לאפשר למשק קריאת כיוון שנים קדימה.

● תשע מנכ"ליות, תשע שרות: כך נראה השינוי המגדרי בממשלה החדשה

בניגוד למדינות מתקדמות אחרות בעולם שהכריזו על יעד שאפתני מאוד של אפס פליטות נטו בשנת 2050, ישראל לא תאפס את פליטותיה. לפי התוכנית שהציגו השרות, שמהווה למעשה אשרור של עבודה רחבת היקף שבוצעה על ידי כלל משרדי הממשלה בשנה החולפת בהנהגת המשרד להגנת הסביבה, ישראל תפחית את גזי החממה בכלכלתה ב-85% עד שנת 2050. לישראל אתגרים הנובעים מצפיפותה וגידול האוכלוסייה המהיר בה, והיעד הממשלתי משקף את ההפחתה הריאלית שאליה חושבים משרדי הממשלה שניתן לשאוף. אך ייתכן, שבשורת ההצהרה המשותפת האמיתית, התחבאה דווקא בדבריה של שרת התחבורה, מרב מיכאלי; "אנחנו לוקחות כמובן מאליו את שיתוף הפעולה בינינו, אף אחת לא חושבת שהיא תעשה לבד את המהפך הנדרש".

לאורך שנים, הונחו ואושרו על ידי ממשלות ישראל תוכניות רבות, גם תוכניות הנוגעות לסביבה ואקלים. הביצוע? הגיע בחלק מהמקרים לשולחנו של מבקר המדינה, שהותיר את המשרדים השונים עם שובל של נזיפות וטענות בנוגע לביצוע לוקה בחסר וחוסר שיתוף פעולה. רגע לפני שישראל רצה לפסגת האקלים של האו"ם בגלאזגו בחורף ומציגה בפני העולם את יעדיה, מוטב לה שתדאג למסד מנגנון פוליטי ובירוקרטי שיבטא שיתוף פעולה, במקום גזירת סרטים, סנכרון ומנגנוני מדידה מהימנים שלא ממתינים לדוחות מבקר המדינה כדי להתנצל על חידלון ארוך שנים. אחרת, גם יעדי הפחתה צנועים בהרבה מ-85%, יסתיימו בכישלון.

לפחות בהקשבה רצופה לדבריהן של השרה להגנת הסביבה, תמר זנדברג, שרת האנרגיה, קארין אלהרר, שרת התחבורה, מרב מיכאלי, ושרת הכלכלה, אורנה ברביבאי, נשמעה מנגינה אחרת, של שיתוף פעולה וחתירה לערכים משותפים, ואולי גם מראה לא נפוץ מאוד בפוליטיקה: פרגון הדדי. הטיפול בבעיות סביבתיות, חייב להתבסס על מנגנון ממשלתי הוליסטי. בזמן שסמכויותיו של המשרד להגנת הסביבה דלות וכך גם תקציבו, משרדים אחרים מופקדים על תחומים שפעילותם מותירה חותם סביבתי כבד, ונדרשים לפעול כעת כאילו הם עצמם שלוחה של המשרד להגנת הסביבה.

כדי לעמוד ביעדים, נדרש שינוי בסיסי ועמוק באופן שבו אנחנו מתכננים, בונים ומשתמשים בערים, מבנים ובתשתיות שלנו, כמו גם בדפוסי צריכת המשאבים והמוצרים שלנו. אילו רוצות השרות שהתוכנית הממשלתית תצלח, הן יצטרכו לקבוע מנגנון יישום מסודר שיחייב את כל המשרדים, ולא להותיר את הנושא כמעין 'תחביב' שמצוי במשרד חלקית של כוח האדם הקיים והמועט שהתכווץ לאורך השנים במשרד להגנת הסביבה, בזמן שהמשימות המוטלות עליו גדלו.

בתקופה הקרובה, שבה יחלו דיוני התקציב וחוק ההסדרים, יוכל הציבור לדעת האם מדובר במילים יפות בלבד, או בכוונות אמיתיות לשינוי. בין אם מדובר בהסרת חסמים משמעותית לסקטור האנרגיה המתחדשת, הסובל לא רק מחסמים אלא גם ממדיניות ממשלתית מזגזגת הפוגעת אנושות בעסקים בתחום וביכולתם לתפקד תחת ודאות עסקית ורגולטורית ארוכת טווחש בהקמת מנגנונים והזרמת תקציבים לפרויקטים שיכוללו תפנית כלכלית לכיוון כלכלה מעגלית, יצירת מנגנון תמחור פחמן אפקטיבי או הכנסה של בחינה אקלימית של כל פרויקט תשתית בישראל. כל אלה כאשר לנגד עיני משרדי הממשלה, תעמוד טובתן ארוכת הטווח של הדורות הבאים.