יצטערו שלא הלכו על פשרה: החוק לאיחוד משפחות פלסטיניות סיבך את רע”ם

השבוע עמד בסימן הדיונים המתנהלים סביב חוק מניעת איחוד המשפחות הפלסטיניות, המכונה "חוק האזרחות". רק דיון אחד מהותי לא מתנהל: מה עוברות אותן משפחות שעליהן נסוב החוק. כדי להבין את זה פשוט דמיינו מצב שבו מדינה, לצורך העניין פינלנד, הייתה מגדירה לאזרחיה עם בני איזה לאום או אזור מותר להם להתחתן. עזבו להתחתן. גם להתאהב, לפגוש, לצאת ביחד או כל דבר שיכול להשתמע מקשר ספונטני בין אנשים. זהו "חוק האזרחות". זהו חוק שאומר לאזרחי ותושבי מדינת ישראל עם מי רצוי להתחתן. כמובן שהחוק לא אוסר את עצם קיום החתונה בבית הדין השרעי או בכל דרך אחרת, אך החוק מסביר לכל מי שמעז להתחתן עם אזרחית או אזרח פלסטיני שחייו לא יהיו זהים לכל זוג אחר במדינה.

עשרות אלפי משפחות חיות כך בישראל ללא זכויות בסיסות. מדובר במשפחות שחיות בינינו אך ללא הזכויות שיש לנו, ללא שירותי בריאות וחופש תנועה, או אפילו אפשרות לנהוג ברכב. כמובן שאם היה מדובר ב"סכנה ביטחונית", כפי שאופנתי להגיד על ידי תומכי החוק, המדינה לא הייתה מאפשרת להם להיכנס לישראל מלכתחילה.

אלא שמדובר בעשרות אלפים שחיים עם אשרת כניסה שמתחדשת בכל כמה חודשים או עם תעודת זהות של תושבות ארעית או תושבות קבע. רק במקרים נדירים מאוד הם מקבלים אזרחות. רובם אפילו לא רוצים בה, הם רק רוצים מעמד חוקי שיאפשר להם חיים בכבוד.

הזדמנות היסטורית?

הוראת השעה שמונעת איחוד משפחות ומתחדשת מדי שנה מאז 2003, לא עמדה למבחן ציבורי ופרלמנטרי מאז חקיקתה. דווקא הפעם זה קורה בממשלה שחברים בה גם מפלגות שמאל וערבים. לטענתם, יש כאן הזדמנות היסטורית לשנות את החוק המפלה הזה.

אך המציאות מורכבת יותר. ברקע התנגדות מנגנוני הביטחון ומתקפות האופוזיציה שמחפשת בכל יום מחדש להציג את חברי הממשלה הימנית כשמאל ש"מוכר את המדינה לערבים". ראש הממשלה נפתלי בנט והשרה האמונה על החוק הזה, שרת הפנים איילת שקד, לא מעוניינים לדון אפילו בפסיק אחד בגוף החוק, כך הבהירה שקד לרע"ם.

 השרה איילת שקד / צילום: איל יצהר

יחד עם זאת, לא צריך לשנות את החוק או לבטל אותו כדי לתקן את העוול שנגרם למשפחות הללו. החוק מעניק לשרת המשפטים סמכויות נרחבות לקבל החלטות פרטניות או גורפות בנוגע למעמדם של דורשי האיחוד. החשש העיקרי של שקד ובנט מכל צעד גורף לשיפור מעמד המשפחות, הוא המתקפה שתגיע מהאופוזיציה בראשות בנימין נתניהו. כאן לא מיותר לציין שאותה אופוזיציה, כשהייתה בעמדת הקואליציה, עשתה צעד מרחיק לכת ואף תקדימי כששר הפנים בממשלת נתניהו אריה דרעי העניק תושבות ליותר מ-1,500 פלסטינים לאחר עתירה שהוגשה לבית המשפט העליון בשם מאות משפחות שעוכבו שנים ולא קיבלו מענה לפניותיהן.

שקד לא מוותרת

ככל שהזמן עובר כל הצדדים מקשיחים עמדות. לפי הקצב הקיים במשא ומתן בין רע"ם לשקד היום, נראה שההסכמות העקרוניות על פשרה שתשפר את מעמדן של מאות משפחות כבר לא מקובלות על שני הצדדים. מרצ וחלקים ממפלגת העבודה תומכים בעמדתה של רע"ם, שדורשת כעת שיפור מעמד גורף לכל המשפחות, כך שדורש איחוד ללא מעמד שעונה על הדרישות כחוק יקבל תושבות ארעית - ותושב ארעי יקבל תושבות קבע וכן הלאה, דבר שהתקבל בסירוב מוחלט משרת הפנים.

התסריט הגרוע מכל מבחינת מרצ, רע"ם וגם המשפחות שמנהלות מאבק ציבורי לא מתפשר בשבוע האחרון, הוא חקיקת חוק יסוד ההגירה שהציעו בליכוד כדי להביך את הממשלה ולסבך עוד יותר את חייהן של המשפחות הפלסטיניות. זהו חוק שיגרום עוול גדול אפילו יותר, ולא יאפשר נישואים כאלה בעתיד למעט מקרים חריגים.

המצב הזה מביא דווקא את רע"ם למצב מורכב עוד יותר שבו עליה לבחור: או לאפשר את הארכת הוראת השעה ולקבל מכה קשה בציבור הערבי, או להביא לחקיקת חוק יסוד שיסגור את הדלת בפני המשפחות הפלסטיניות באופן הרמטי. לטווח הרחוק - ברע"ם עוד יתחרטו שלא התפשרו מלכתחילה. בכל מקרה, בשני המקרים - רע"ם היא המפסידה.