אי אפשר לקרוא ואי אפשר להבין: המבקר נגד פרסום הודעות התכנון ובנייה

אם יצא לכם לעבור פעם ליד שלט שמודיע על תוכנית בנייה ולא הבנתם כלום - אתם לא לבד. בשבוע שעבר פרסם מבקר המדינה מתניהו אנגלמן דוח ובו הוא קובע שמינהל התכנון והרשויות המקומיות אינם מיטיבים לנהל את פרסום ההודעות לציבור, וכי יש ספק רב בתועלת הפרסומים הללו.

ההודעות המתפרסמות בענייני תכנון ובנייה בעיתונות, וגם השלטים הנתלים ברחובות (מתייחסים רק לתוכניות בשטח של עד 3,000 מ"ר), מתאפיינות בהרבה פרטים המודפסים בצפיפות. נוסח ההודעה כולל על פי רוב פרטים טכניים ונתונים שאינם נהירים כלל לציבור הרחב, תוך שימוש במושגים ובשפה מקצועית.

המבקר מצא שחלק מהוועדות המקומיות העלו לאתרי האינטרנט שלהן הנחיות בנוגע לאופן פרסום המודעות בעיתונים וחלק לא, וכי אין אחידות בהנחיות. לדוגמה, הוועדה המקומית חיפה ציינה כי על ההודעה להיות בגודל שיאפשר שאותיות ההודעה ומספריה יהיו ברורים וקריאים. לעומת זאת, הוועדה המקומית ראש העין לא דנה בפרטים הטכניים הללו.

 מבקר המדינה מתניהו אנגלמן / צילום: רפי קוץ

המבקר מציע כי לנוכח העלויות בפרסום יבחן מינהל התכנון את מידת התועלת של פרסום ההודעות בעיתונים, ובהתאם לכך יבחן אם יש חלופות זולות ואפקטיביות יותר מהמתכונת הקיימת, ואף ייזום הסדרה של הנושא.

מינהל התכנון מסר בתשובתו למשרד מבקר המדינה כי פרסום הודעות בנושא תכנון ובנייה באמצעים השונים מביא לשיתוף ציבור הבא לידי ביטוי בהגשת התנגדויות רבות. בהתייחס להצעת המבקר לשינוי פורמט המודעות בעיתונות ענה מינהל התכנון כי פרסום הודעות הכוללות הדמיות ומפות יוביל לשימוש בשטח נרחב יותר בעיתונים שמשמעותו הגדלת העלויות למפרסם.

בתגובה לפנייתנו ענו ממינהל התכנון ש"בימים אלה נבחנות חלופות לפרסום הודעות התכנון והבנייה, שייבחנו בתהליך שיתוף ציבור. המטרה היא להנגיש בצורה בהירה, פשוטה ונוחה את המידע התכנוני לתושב".

"מי בכלל קורא עיתונים מודפסים?"

ג'סי פוקס הוא מתכנן ערים, דוקטורנט באוניברסיטת תל אביב החוקר את הנושא של העברת ידע תכנוני. לדבריו "הודעות תכנון ובנייה הן המינימום של המינימום. זו לא הדרך האידיאלית להעביר מידע תכנוני. מה שקורה כיום זה לא שיתוף ציבור, אלא יידוע, וזה מתקיים בצורה חד-כיוונית. גם הגשת התנגדויות או עתירות זה לא שיתוף ציבור - זה מה שקורה כשלא משתפים את הציבור. שיתוף ציבור אמור לקרות כשעדיין ניתן לשנות את התוכנית".

אדריכלית יערה ספיר, שכיהנה עד לא מזמן כחברת ועדת המשנה לתכנון ובנייה ברחובות, ומגדירה את עצמה כ"מומחית בהגשת התנגדויות" מוסיפה: "הרבה פעמים הקהל מוזמן לעיין בתוכניות, אבל רוב האנשים לא מסוגלים להבין את המידע באתרי הרשויות או מינהל התכנון.

"לא פעם החומר בכלל לא נמצא באתר ואז יש לסור למשרדי הוועדה המקומית. שעות קבלת הקהל מצומצמות ובכלל, בשנה וחצי האחרונות לא הייתה קבלת קהל. התהליך כל כך מתיש שמתייאשים מראש".

מתכננת הערים אור קמינסקי, חברה בוועד איגוד המתכננים ולשעבר יועצת מנהל התכנון במבא"ת (מבנה אחיד לתוכנית). "החוק לא מעודכן. הוא מתייחס עדיין לעיתונים, ומי בכלל קורא עיתונים מודפסים? כולנו מחוברים 24/7 לאינטרנט וקוראים עיתונים מקוונים. הפרסומים כרגע מאוד לא נגישים. המידע לא באמת ברור".

הפורמטים החדשים עוד לא הפכו למיינסטרים

בשנים האחרונות נעשו ניסיונות ספורדיים לייצר פורמטים חדשים למודעות שאותן תולים ברחובות, אך משום מה הם לא הפכו רווחים. לאחרונה יזם מינהל ההנדסה של כפר יונה, בשיתוף עם חברת ויה פלאן המתמחה בשיתוף ציבור, מודעה הכוללת גם הדמיה והסבר פשוט וברור.

לדברי ליאור טננבוים, מתכננת אסטרטגית בכפר יונה: "החוק דורש נוסח מאוד פשוט, אבל מדובר במתחם התחדשות עירונית, עם מגוון תושבים, וחשבנו שיהיה נכון יותר ליצור מודעות שיאפשרו להבין את התוכנית. אי אפשר להכריח יזמים לעשות את זה, אבל בכוונתנו ליישם את זה גם בפרויקטים אחרים שהעירייה יוזמת".

חובה לפרסם ברחוב ובשלושה עיתונים

בהתאם להוראות חוק התכנון והבנייה יש לפרסם הודעה במטרה ליידע את הציבור על אודות הפקדת תוכנית. המטרה היא לאפשר לציבור ובעיקר למי שרואה את עצמו נפגע מהתוכנית להשפיע עליה באמצעות הגשת התנגדות לה. החוק קובע שמי "אשר מעוניין בביצוע של שינוי תוכנית, בקשה לשימוש חורג ו/או הקלה פרסום", חייב בפרסום בשלושה עיתונים, על לוחות מודעות, פרסום באתר האינטרנט של הרשות ובמסירת הודעות אישיות.

האחראי לקידום של פרסום הודעה וגם לתשלום על פרסום זה הוא היזם. את הנוסח להודעה נותנות הוועדה המקומית או הוועדה המחוזית. ההנחיות הן שההודעה תפורסם במדור מיוחד תחת הכותרת "הודעות בענייני תכנון ובנייה", שהודעה על הפקדת תוכנית תכלול את עיקרי הוראות התוכנית והודעה בנושא בקשה להקלה או להתרת שימוש חורג תפרט את מהות הבקשה.

מלבד זאת, החוק קובע שיש לפרסם בשני עיתונים יומיים בעברית שלפחות אחד מהם הוא "עיתון נפוץ", ואם יש עיתון מקומי שמופץ לפחות פעם בשבוע, יש לפרסם גם בו. מצד שני, החוק אינו קובע מה יהיה גודלה של ההודעה, את גודל האותיות ופרטים טכניים נוספים הנוגעים להודעה.