תיקון נדרש למען כלכלה צודקת ובריאה לסביבה

אנחנו רוצים שתינתן לנו הזדמנות לתקן מוצרים שקנינו, במקום להשליכם לפח ברגע הראשון שהתקלקלו. שנוכל לדרוש מיצרנים לספק לנו חלקי חילוף, ובמחירים סבירים. אנחנו גם רוצים להחליט מתי להחליף את הטלפון הנייד שרכשנו לפני פחות משנה, מבלי שנידחף להחליפו בגרסה דיגיטלית חדשה שהיצרן בחר לשווק זה עתה. מה שאנו מבקשים הוא שתהיה בידינו הזכות לתקן (the right to repair). הזכות לתקן מגיחה מתוך אידאולוגיה סביבתנית.

עניינה בכוחו של צרכן לדרוש מיצרנים לספק מוצרים בני-קיימא, שניתן לתקן לשימוש נמשך. זאת, במקום לקנות מוצר חדש מיד לאחר הקלקול הראשון, או גרסה דיגיטלית חדשה של מוצר אשר לצרכן אין בה צורך אמיתי. זו הזכות שלנו להימנע מבזבוז ולקיים ערכים של חסכון; זהו האינטרס של החברה לתעל את המשאבים המוגבלים העומדים לרשותה לשימושים חוזרים; ביסודה עומד דיאלוג בין צרכן ליצרן שיוביל לנקודת שיווי משקל חדשה: כזו המכבדת שחקנית חדשה-ותיקה שהצטרפה לתמונה: הסביבה. סיסמא משולשת - שלוש פעמים R - נשמעת בהקשר זה: Let’s Reuse, Refurbish, Repair.

במודל של כלכלה מעגלית, יצרנים מצופים לפתח מוצרים בעלי אורך חיים אופטימלי, כדי לתת להם ערך מיטבי. אנחנו מדברים על היכולת לעשות שימוש חוזר בטובין, לתקנם, לשדרגם, ולמחזר אותם לפני השלכתם. זריקה של מוצרי צריכה עלולה ליצור פסולת רעילה, שתסכן את בריאות האדם. גם הגברת הייצור הנלווית להשלכת מוצרים צפויה להגביר זיהום סביבתי. היצרנים, הם הנושאים באחריות לפיתוח בר-קיימא מתוך התחשבות בפוטנציאל של שימוש נמשך. הזכות לתקן יוצרת תמריץ לפתח תהליכים טכנולוגיים לשיפור דרכי ניצול המשאבים. מבחינת הצרכן, זהו מימוש האוטונומיה של הפרט, לבחור בין ניצול נמשך של מוצר לבין רכישה חדשה. מבחינת האינטרס החברתי, בדרך זו נשיא את ערך המוצר ונשפר רווחה חברתית.

ואולם ה"שוק-שאחרי", זה שבא אחרי הרכישה ובו מתנהל תחום החלפים והתיקונים, הוא שוק מועד לפורענות. הצרכנים שם הם קהל שבוי. בידי היצרנים מוחזק כח-שוק מונופוליסטי שינוצל לרעה; למשל, במחירי שירות גבוהים או בסירוב למכור חלקי חילוף. אך אנו מבקשים שהיצרן יקיים מערך סביר של שירות תיקונים וכן יאפשר לנו גישה למידע לביצוע תיקונים באופן עצמאי. הזכות לתקן תקדם זאת, משום שהיא תעודד שוק שירותים פתוח; והיא תמריץ פיתוח של כלי אבחון לכלכליות התיקון בהשוואה לרכישת מוצר חדש.

החשש העיקרי הוא הנגיסה בהיקף הקניין הרוחני של היצרנים. התשובה היא שפטנטים צריכים להיות כפופים לזכות הצרכנית לתקן מוצרים. על אף חשיבות הפטנט, ההגנה אינה יכולה להיות מוחלטת. לא אחת, יצרנים משתמשים בפטנט באופן מניפולטיבי, במטרה להשתלט על השוק-שאחרי. על החקיקה לבצע איזונים שיתחשבו ברמת ההגנה האופטימלית, על רקע האינטרס החברתי בערכי קיימות. בחברה בעלת מודעות סביבתית, מוצר בר-קיימא דווקא יתרום למוניטין של היצרן ויגביר מכירות, כך שהיצרנים לא יצאו מופסדים.

החקיקה בתחום זה מצויה בחיתוליה. בשנת 2019, האיחוד האירופי הוציא הנחייה לקדם אפשרויות של תיקון מוצרים חלף השלכתם. על יצרנים מוטלת חובה לסמן מוצרים בהתאם לתקני הגנת סביבה. זהו מהלך נכון במיוחד לגבי מוצרים הדורשים אנרגיה רבה, או שזריקתם צפויה להסב נזק סביבתי. בארצות-הברית, הזכות לתקן עוגנה בחקיקה בכ-20 מדינות. ההגנה מוענקת במגוון דרכים: הראשונה היא להטיל חובה על יצרנים לחשוף מידע שיאפשר לצרכן לבצע תיקונים בעצמו; השנייה היא לחייב יצרנים להבטיח זמינות של חלקי חילוף. כן נאסר על היצרן לכפות חוזה המחייב צרכנים לתקן מוצר אצל "ספקים מורשים" בלבד. החקיקה מתייחסת למוצרים אלקטרוניים, ונכללים בה כמעט כל המוצרים השימושיים בחיי היומיום, החל ממכונות קפה ועד לציוד ניקוי למכוניות. בתחום הרפואי, ובעקבות משבר הקורונה, אומצה חקיקה שעניינה הזכות לתיקון תשתית רפואית קריטית.

ובישראל? בראש ובראשונה נכון להגביר מודעות צרכנית. ערוץ חשוב הוא המידע: יש לחייב יצרנים לספק מידע על אודות משך חיי המוצר והאפשרויות לתקנו; זאת כבר בשלב המכר. במישור הרגולטורי, ובדומה למדרג האנרגטי המקובל במוצרי חשמל, ראוי לפתח מדרג משך-חיים של מוצרים, בגדרו ינוקד המוצר לפי אורך חייו. כמובן, על הרשויות להפעיל את סמכויותיהן: רשות הגנת הצרכן צריכה לפעול למניעת הטעיה בשוק-שאחרי. עליה להמליץ לתאגידים לאמץ "פרקטיקה תאגידית ראויה", הכוללת תמיכה בזכות לתקן. תפקיד חשוב מסור לרשות התחרות הכלכלית, המוסמכת לפעול כנגד מונופולים. עליה להפעיל סמכויותיה לתמיכה בזכות לתקן, למשל כשיצרן מונופוליסטי מסרב לסחור בחלקי חילוף ובדרך זו דוחק תחרות בשוק השירותים. מעל כל אלה עומדים בתי המשפט: הגנה משפטית על הזכות לתקן, כנגזרת של זכויות צרכניות וערכים סביבתיים, צפויה להעניק לזכות המתפתחת עוגן נורמטיבי חשוב.

הכותבת היא שופטת בדימוס ועומדת בראש מרכז חת לחקר התחרות והרגולציה במסלול האקדמי המכללה למינהל