ממשלת השינוי | טור סופ"ש

דילמת ה-61 של הקואליציה, והתובנה: הלילות הלבנים הם רק ההתחלה

הוויכוח על ועדות הכנסת הסתיים ללא הסכמות, ובקואליציה בחרו לנצל את הרוב הדחוק שלהם ולבצר את שליטתם בחלק מהוועדות • בינתיים הבלגן שורר במשכן, מהמליאה ועד לחדרים הקטנים, עקרונות בסיסיים ונהלים היסטוריים נעלמים והשיקולים האישיים מנצחים את הממלכתיות

 

מליאת הכנסת השבוע / צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת
מליאת הכנסת השבוע / צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת

הסוכריות שמחלק ח"כ דוד ביטן במליאה ובוועדות כדי להמתיק את זמנם של חברי הכנסת בקואליציה ובאופוזיציה לא מצליחות השבוע להמתיק את היחסים העכורים בין הצדדים. אבל לא רק אותם, גם בקואליציה פנימה מתיחות הולכת וגואה נוכח טרגדיה של הפסדים רצופים - חוק הקנאביס של שרן השכל לא עולה להצבעה ברגע האחרון בגלל התנגדות של רע"ם, חוק יסוד הממשלה יורד מסדר היום כי האצבע ה-61 (הפעם ח"כ ולדימיר בליאק מיש עתיד) מאומתת לקורונה והשיא - חוק ממשלתי שאמור לעבור בקלות ברוב יחסי, חוק הדיינים, נופל בשל טעות הצבעה של יו"ר הכנסת מיקי לוי.

אלו אירועי 24 שעות בכנסת שמצטרפים לשבוע שעבר שבו נפל חוק האזרחות במליאה, לקושי בהקמת הוועדות הקבועות ושיתוק הכנסת בפועל, חוסר היכולת למנות בהסכמה סגנים ליו"ר הכנסת וההצבעה הכפולה של ח"כ אביר קארה. אם היה נדמה שמדובר במבוכה(ות) נקודתית, אירועי סוף השבוע הזה מנבאים לקואליציה הרזה שזוהי רק ההתחלה עם רוב דחוק וקואליציה הטרוגנית עד כדי שיתוק.

ח"כ ביטן מחלק סוכריות בכנסת / צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת
 ח"כ ביטן מחלק סוכריות בכנסת / צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת

הלילות המתישים

קברניטי הקואליציה - זאב אלקין, עידית סילמן ובועז טופורובסקי - מפנים אצבע מאשימה כלפי האופוזיציה שמערימה עליהם קשיים בניסיון לתפעל את הכנסת תוך הגעה להסכמות, אך מאחורי הקלעים הם נמצאים במוקד הביקורת בתוך הקואליציה פנימה. חברי הכנסת, שליש מהם חדשים ממש בחסות החוק הנורבגי, מותשים מלילות ארוכים במליאה ובוועדות ומנהלי הסיעות מוצאים עצמם חסרי אונים נוכח המהלכים שנתקעים חדשות לבקרים בכנסת.

בעוד ראש הממשלה וחליפו מקפידים להדגיש פעמיים ביום ש"הממשלה עובדת", הכנסת, עליה נשענת הממשלה כדי להוציא לפועל את החלטותיה - מסורבלת, כמעט משותקת. אמנם הממשלה לא תיפול בגלל רצף ההפסדים האחרון, אך הכרסום המתמשך במקורות הכוח שלה בכנסת הופכת למעין מלחמת התשה. תמונות הניצחון ומחיאות הכפיים בספסלי האופוזיציה משמשות לדמורליזציה בספסלי הקואליציה.

השבוע, בישיבת הוועדה המסדרת בכנסת, בשיחת צד של מנהלי סיעות בקואליציה נשמעה ביקורת קשה על אלקין. לא רק בספסלי האופוזיציה טוענים כי הוא מתנהל מולם בחוסר ענייניות, אלא שגם בקואליציה מאשימים אותו בחוסר היכולת שלהם להגיע להסכמות. "הוא מנהל מסע נקמה אישי מול חבריו לשעבר", אמר אחד מהם. בישיבת הגישור שנקבעה בלשכתו של יו"ר הכנסת מול נציגי האופוזיציה לפני הקמת הוועדות, כבר שלחו מהקואליציה כנציגם את מאיר כהן כדי להניע דיאלוג.

גם הניסיון הזה כשל לבסוף ובאופוזיציה טוענים כי אלקין קושר את ידיהם של נציגי הקואליציה במגעים מולם. אך כששואלים את אלקין הוא מציג גרסה שונה להסברים מאחורי ההתנהלות שלו. "ככה התנהלתי מול האופוזיציה גם כשהייתי בשורות הליכוד, פשוט אז זה היה להם נוח", הוא אומר למי ששואל אותו. אך נראה שמאחורי ההסבר שלו לא עומדים חבריו מהקואליציה מחד וחבריו לשעבר באופוזיציה מאידך.

אלקין והדילמה ה-61

כדי לבדוק האם הקואליציה אכן מתעמרת באופוזיציה וכך מובילה לשיתוק הכנסת כולה, חזרתי לכנסת ה-20, אז נתניהו הקים קואליציה צרה בת 61 אצבעות. מקרה הבוחן: ועדת כספים. הרכב הוועדה שהוצע השבוע כלל 9 חברי קואליציה מול 7 לאופוזיציה וזאת למרות שהרכב הוועדות אמור לשקף את יחסי הכוחות בין הקואליציה-לאופוזיציה. בקואליציה טענו כי כך היה מאז ומעולם ושלא יכול להיות שהקואליציה תישען בוועדה החשובה הזו על חודו של קול, אך הפרוטוקולים של הכנסת גורסים אחרת.

ועדת כספים שהוקמה אז בראשותו של ח"כ גפני נסמכה על רוב של קול אחד בלבד בשל אותם יחסי כוחות מצומצמים. אז היה זה ח"כ בצלאל סמוטריץ' (ולא רק הוא) שעליו נסמכה הקואליציה בוועדה. אז האם יש לאלקין תקדים להישען עליו? לא. רק בכנסות שבהם לקואליציה היה רוב גדול יותר - הוא השתקף בוועדות הכנסת בהתאם. בייעוץ המשפטי של הכנסת מתחו השבוע ביקורת נוקבת על הצעות הקואליציה להרכב הוועדות ולא בכדי. "מדובר בניצול לרעה של הכוח של הרוב", אמר גורם בכיר בכנסת. בינתיים מחרימים באופוזיציה את הוועדות ולכן למעט הוועדות שהוקמו כצורך קיומי - כנסת, חוקה, כספים וחוץ וביטחון, היתר עדיין בהקפאה. כך שהממשלה אולי עובדת, אבל הכנסת משותקת.

הקונצנזוס האבוד

גורם בכיר בהנהלת הקואליציה אמר לי השבוע שהציעו לחבריהם מהעבר השני כמעט הכול - ועדות חדשות, נציגות גדולה יותר בנשיאות הכנסת וחלוקה לפי בחירתם את החברים מטעמם בוועדות. אך בפועל כל הצעה כזו הגיעה עם כוכבית. יריב לוין לא מעוניין בוועדות קישוט לענייני חרדים בכנסת, את נשיאות הכנסת הם מתנים בהסכמה להקמת הוועדות וכן הלאה. "אם רק היו מושיטים לנו יד, היה אפשר לעבוד. שיתנו לנו משהו ששווה להסכים בשבילו", אמר גורם בכיר באופוזיציה וציין את ועדת כספים בראשות אלכס קושניר כדוגמה - שם בהסכמות עבר חוק החל"ת בקלות.

ואכן בכנסות עבר ניתנו גם ניתנו ועדות והיו הסכמות שייצרו כנסת מתפקדת, כולל אופוזיציה. שרת המשפטים לשעבר איילת שקד למשל הקפידה שבכל ועדת שרים לחקיקה יעברו 2/3 הצעות חוק לטובת הקואליציה ושליש לאופוזיציה. השבוע שר המשפטים המכהן גדעון סער דחה בפעם השנייה את הצעות האופוזיציה כולן. וכך בלי רצון טוב של אף אחד מהצדדים נוצר מחזה שבו אין התנהלות עניינית לטובת העם היושב בציון, אלא התנגחויות על כל חוק. גם הצעת חוק לפיה השמש זורחת בבוקר לא הייתה עוברת בקונצנזוס בכנסת הזו.

מחכים לבנט ולפיד

חברי הקואליציה משמאל מגלים תסכול גדול יותר נוכח המהלכים האחרונים של הממשלה. ח"כ מאחד הסיעות אמר לי השבוע בדרכו למליאה: "אני מתגעגע לספסלי האופוזיציה", ולא בצחוק. מנהל סיעה אחר קבל על הנתח העצום שבו זכו חברי ימינה בהרכבת הממשלה וכך גם תקווה חדשה, מה שהוביל לכך שחברי סיעות השמאל נדרשות להסתפק בפירורים בכנסת על חשבון מה שאמור היה להיות הנתח של האופוזיציה.

הקלקולים בשורות הקואליציה, המתיחות הפנימית וחוסר הניהול האחיד מובילה להקצנה מול האופוזיציה ולבסוף למלחמת כל בכל. המפסידים בנוהל הם כמובן האזרחים. ראשי סיעות בקואליציה עשו הכול כדי להבהיר לבנט ולפיד שנדרש מנגנון ניהולי חלופי לקואליציה, הכול חוץ מלהפגין להם מתחת לבית, וגם כעת, הם טוענים, טרם התקבלה הודעה של השניים בדבר חישוב מסלול מחדש.

נורבגיה זה כאן

ובין מבוכה אחת לאחרת, השבוע הושבע במליאה ח"כ הנורבגי ה-20 וברקע התפטר גם השר עיסאווי פריג' ממרצ שיכניס את הח"כ ה-21. כך נקבע שיא נורבגי חדש בכנסת ישראל, לאחר שבכנסת הקודמת נכנסו לכתחילה 12 ח"כים בחוק שמאפשר לשרים וסגני שרים להתפטר מהכנסת ולהביא ח"כ נוסף מהרשימה במקומם. במקום שהכנסת תקבע בחוק מנגנון שיכניס חברי כנסת נוספים שנדרשים לכנסת מתפקדת באופן קבוע ולא לפי צורך צר של קואליציה כזו או אחרת, כל קואליציה מחוקקת לפי הצורך פעם חוק נורבגי שמכניס רק שלושה משישה ופעם ניסיון לחוקק מדלג.

הצורך האובייקטיבי בחברי כנסת נוספים נוכח הגידול באוכלוסיית ישראל מיום הקמתה ברור. אך יש פה מן הצביעות שקואליציה שראשיה רק לפני שנה קבעו שהחוק הנורבגי "אינו ראוי", מכניסים נכון לכתיבת שורות אלו 21 חברי כנסת חדשים. בדיוק לפני שנה וחודש ביקש ח"כ דאז מיקי לוי מסמך של מרכז המידע והמחקר של הכנסת לגבי עלויות חברי הכנסת בנורבגי. לפיו על כל ח"כ נוסף תשלם הכנסת 1,714 מיליון (תכפילו ב-21).

בפירוט - כ-700 אלף שקל עבור עלויות השכר של חבר הכנסת, כ-680 אלף שקל עבור העסקת שלושה יועצים פרלמנטריים, כ-93 אלף שקל עבור תקציב הלשכה הכולל בין היתר את תקציב הקשר עם הציבור, כ-85 אלף שקל עבור רכב וכ-156 אלף שקל בגין "תקורות". עלויות נוספות יושתו על הכנסת לפי חשב הכנסת אם יהיה צורך בהקמת לשכות נוספות עבורם, 1.5 מיליון להקמת כל לשכה נוספת. הביקורת שהשמיע אז יו"ר הכנסת ח"כ מיקי: "החוק הזה חוק מיותר ולא ראוי בתקופה כזו, 101 מיליון שקלים מכסה היטב דמי אבטלה לכ-100 אלף איש. החוק הזה אינו חוק נורבגי, אין שום דמיון. חוק של ממשלה מנופחת", לא היה זכר השבוע.