גז טבעי | ניתוח

260 מיליון שקל הושקעו בחיבור ירושלים לגז. רק מפעל אחד חובר

גז טבעי מיוצא למצרים ולירדן, אבל עדיין לא מצליח להגיע למפעלים בישראל • בדיקה מעודכנת של גלובס מעלה כי 113 מפעלים מחוברים לגז, כרבע מהיעד הממשלתי • כך מפספסת התעשייה הזדמנות להוריד עלויות ולהקטין את הזיהום

שרת האנרגיה קארין אלהרר / צילום: המכון הישראלי לדמוקרטיה
שרת האנרגיה קארין אלהרר / צילום: המכון הישראלי לדמוקרטיה

260 מיליון שקל. זו העלות האסטרונומית של המערכת להולכת גז טבעי לירושלים וסביבתה, שהקימה החברה הממשלתית נתיבי הגז הטבעי לישראל (נתג"ז), ושבאמצעותה ניתן לחבר מפעלים לגז טבעי. למרות שהמערכת פעילה מינואר 2020, בדיקת גלובס מגלה שגז טבעי כמעט שאינו זורם בצינורות. למעשה כיום יש רק גורם אחד שעושה שימוש בתשתית - בית החולים הדסה עין כרם.

הכיצד? הרי היתרונות של השימוש בגז טבעי למפעלים הוא עצום. מחירו זול משמעותית מדלק ומזוט, ובכך הוצאות הייצור והתפעול קטנות. הוא ידידותי יותר לסביבה, ומידת הנצילות שלו גבוהה. לחידה הזו יש שני הסברים עיקריים. הראשון הוא סגירה של כמה מפעלים שפעלו באזור, ושסומנו בעבר ככאלה שיעשו שימוש בגז טבעי, כמו מפעל טבע בירושלים. הסיבה השנייה מוכרת גם באזורים אחרים בארץ - בירוקרטיה קשוחה, שמקשה על החברות הפרטיות שקיבלו מהמדינה זיכיון לחלוקת גז טבעי לחבר את המפעלים שבאזורי החלוקה שלהם.

בעלת הזיכיון באזור ירושלים היא חברת רתם גז טבעי. מנהליה סירבו לשוחח בנושא עם גלובס, אך בשיחות עם גורמים בתחום, עולה כי הקושי בפן הסטטוטורי ובתיאום מול רשויות מקומיות וחברות ממשלתיות, מונע פיתוח של תשתית מנקודת החלוקה של נתג"ז ועד למפעלים.

דוגמה אחת היא אזור התעשייה הר טוב, שמשותף למועצת מטה יהודה ולבית שמש ושמוכר בזכות סניף איקאה אשתאול שנפתח בו לאחרונה, שאין בו אף מפעל שמחובר לגז טבעי. כבר ב-2017 העיר משרד מבקר המדינה בדוח על התחום, כי "בתהליך פריסת רשת החלוקה נתקלו חברות החלוקה במגוון קשיים: התנגדות של הרשות המקומית למעבר קו החלוקה בשטחה... היעדר מידע על תשתיות קיימות בתהליך התכנון של קווי החלוקה; וחוסר שיתוף פעולה של חברות התשתית", נכתב.

גרירת רגליים בדרך להחמצת היעד הממשלתי

אזור ירושלים הוא אולי דוגמה קיצונית, אך למעט אזורי הנגב והדרום, ברוב אזורי הארץ המצב לא טוב בהרבה, ומעיד על כישלון התהליך כולו. בישראל שישה אזורים שבהם פועלת זכיינית לחלוקת גז טבעי. אזור הנגב, שכולל את הנגב, באר שבע, אופקים, דימונה ועוד, הוא השיאן הארצי עם 39 מפעלים שמחוברים לרשת הולכת הגז הטבעי. באזור הדרום, שכולל את אשדוד, אשקלון והסביבה, 32 מפעלים. בחדרה והעמקים יש 19 מפעלים ואילו בחיפה והגליל 16 מפעלים. באזור המרכז יש רק שישה מפעלים שמחוברים לגז טבעי.

בסך-הכול 113 מפעלים מחוברים בישראל - רחוק מאוד מהיעד שנקבע באוגוסט 2015 במסגרת החלטה 352 של הממשלה - 450 מפעלים. כדי להמחיש עד כמה המדינה גררה רגליים בתחום נציין כי ההחלטה מ-2015 מבוססת על החלטת ממשלה קודמת מ-2009, "להאיץ את חיבור מפעלי התעשייה ברחבי הארץ לאספקת גז טבעי ובכך להעלות את הפריון ואת רמת התחרות של המשק הישראלי".

השוואה לא מחמיאה לחוק המטרו

לאור הנתונים הנמוכים, היו מי שקיוו בקרב התעשיינים שחוק ההסדרים שמתגבש בימים אלה, יכלול סעיפים שיתקנו את המצב. למשל, שהחוק יתמוך בהקלות בירוקרטיות לזכייניות בדרך להנחת תשתית ההולכה האזורית. אלא שטיוטת החוק שפורסמה בימים האחרונים לא כוללת סעיפים שכאלה. "כשבממשלה רוצים לקדם משהו הם יודעים מה נחוץ - תראה למשל את חוק המטרו שכלול בחוק ההסדרים", אמר לגלובס גורם באחת הזכייניות.

ואכן, בחוק המטרו (פרויקט הרכבת התחתית לגוש דן) ניתן למצוא סעיף שמורה למנכ"לי משרדי הממשלה להגיש עד אפריל 2022, "המלצות לצורך הסרת חסמים והסדרים רגולטוריים ייעודיים לטובת קידום וביצוע פרויקט המרט, לרבות המלצות לתיקוני חקיקה", נכתב. "רק בישראל המדינה יכולה להעניש חברות באמצעות מסים וקנסות על כך שהם משתמשים במזוט, ובמקביל למנוע מאותם יצרנים להשתמש באנרגיה נקייה יותר. מי שמשלם את מחיר החלם הזה הוא הציבור, שיכול היה לקבל אוויר נקי יותר ומוצרים זולים יותר. על חוק ההסדרים לכלול צעדים משמעותיים להפחתת בירוקרטיה לפריסת תשתיות הגז הטבעי לתעשייה, ובנוסף לייצר ודאות לצרכני הגז הטבעי. לצערי, במקום זאת טיוטת הנוסח שפורסם רק מחמירה את הכאוס והכשלים בפרויקט חיבור התעשייה לגז טבעי", אמר לגלובס ראש אגף כלכלה בהתאחדות התעשיינים, נתנאל היימן.

"לא רק שלא מסייעים לנו, יש כאן ניסיון להפקיע נתחים מהשוק"

זה לא הכול. לפי גורם ששוחחנו עימו באחת הזכייניות, סעיף 2 בטיוטת החוק סולל את הדרך בפועל (ככל שהנוסח יישאר בתצורתו הנוכחית בחוק שייחקק) לנתג"ז הממשלתית לתפוס נתחים מהשוק של הזכייניות. "ניתן יהיה לתת רישיון חלוקה לחברת נתג"ז או לחברת בת בבעלות מלאה של נתג"ז, או לחברה ממשלתית חדשה שתקום לצורך כך, אם לאחר ששקלו שר האנרגיה ושר האוצר את מטרות חוק משק הגז הטבעי, השתכנעו כי לצורך פיתוח משק הגז הטבעי לא יהיה יעיל לתת לגורם מהמגזר הפרטי להקים רשת חלוקה או חלק ממנה", לשון הסעיף. 

"לא רק שלא מסייעים לנו, יש כאן ניסיון להפקיע נתחים מהשוק", נאמר לנו ע"י אותו גורם באחת הזכייניות. מנגד, גורם במשרד האנרגיה, מסר לגלובס שכל המטרה באותו הסעיף היא לאפשר הולכת גז טבעי למפעלים שזכייניות מסוימות גוררות רגליים בעצמן מלהקים תשתית עבורן, כי הם רחוקים גיאוגרפית, דבר שמקטין סיכויים שאותה תשתית תהיה רווחית, ועל כן יש צורך בגורם ממשלתי ששוקל שיקולים נוספים.

כך או אחרת, קשה לראות בנקודת הזמן הזו כיצד המצב בשטח עומד להשתנות לטובה.

ממשרד האנרגיה נמסר בתגובה: "המשרד פועל לתקן את החקיקה בנושא. מקודמים שינויי חקיקה שיאפשרו את האצת פרישת רשת החלוקה וחיבור צרכנים לרשת החלוקה הקיימת, לצד תהליכים של פישוט רגולציה בהקשרים של הנחת תשתיות הגז הטבעי. לפי חוק משק הגז הטבעי, כיום יכולה חברת נתג"ז לפעול בתחום חלוקת הגז הטבעי בכפוף להקמת חברת בת.

"השינוי המוצע בחוק ההסדרים על ידי המשרד, מתייחס לאפשרות נוספת לפיה נתג"ז לא תידרש להקמת חברת הבת ולכן, אין מדובר במקרה זה בשינוי מבני, אלא רק בהקלה למצב הקיים. תיקון זה הוא אחד ממספר תיקונים שנועדו לשפר את מקטע החלוקה. במקביל, פועל משרד האנרגיה לעדכן את החקיקה, כך שבמצבים בהם חברת החלוקה אינה עומדת במחויבותה ולא פורשת את הרשת בקצב הנדרש, תוכל המדינה לממש את סמכויותיה ולהפקיע את הרישיון".