איזו שכבת גיל בעלת חוסן גבוה בשעת חירום? תופתעו

מאז פרוץ מגפת הקורונה חוותה מדינת ישראל שלושה סגרים במהלכם נסגרו שערי מערכת החינוך בפני הילדים והנוער למשך שבועות ארוכים. בעקבות כך, ובשילוב עם הנחיות הריחוק החברתי והעובדה שאוכלוסיית "הסבים והסבתות" הוגדרה כקבוצת סיכון עיקרית לתחלואה קשה ומוות מקורונה, מצאו עצמם הורים רבים נאלצים להתמודד עם נטל הטיפול בילדים צעירים נטולי מסגרות, במקביל למאמצים לקיים שגרת עבודה ופרנסה תקינה.

עדויות שונות מתקופה זו חושפות עליה תלולה ברמות הלחץ והשחיקה בקרב הורים לילדים צעירים וקושי לעמוד בדרישות ובתפוקות הנדרשות ע"י מקומות העבודה. במהלך תקופה זו נרשמו תנועות לא אופייניות בשוק העבודה הכוללות יציאה מסיבית של עובדים לחל"ת, נשירה מוגברת ממקומות עבודה וירידה בביקוש למשרות חדשות.

עדויות מן הארץ והעולם מצביעות על כך שדווקא בקרב קבוצת האוכלוסייה המבוגרת (65+) שתויגה בתחילת המגפה כקבוצת סיכון לא רק לתחלואה, אלא גם להשפעות החברתיות והנפשיות כתוצאה מהסגרים ומדיניות הריחוק החברתי, תועדו רמות חוסן אישי גבוהות יחסית בשלבים מאוחרים יותר של המגפה. קבוצות גיל אלה גם חוו פגיעה כלכלית פחותה בהשוואה לצעירים, היות ושיעור הנמצאים מחוץ למעגל העבודה היה גבוה יותר עוד בטרם פרוץ משבר הקורונה.

הממצאים הולמים תוצאות מחקרים שנערכו לפני התפרצות ההקורונה

ניתן היה לחשוב שממצאים אלה ייחודיים למשבר הקורונה אך בפועל, נתונים אלו נמצאים בהלימה עם תוצאות מחקרים קודמים שנערכו טרום פרוץ הקורונה. סקרים בקרב אוכלוסיות שונות בישראל ובעולם הצביעו בבירור כי אנשים בריאים מעל גיל 70 הם בעלי רמות חוסן גבוהות להתמודדות עם ולאחר אירועי חירום, בעוד שקבוצת הצעירים המבוגרים (35-45 שנים), חווה ירידה ברמות החוסן.

אחד ההסברים האפשריים לכך הוא העובדה שהאחרונים לעיתים תכופות מטופלים גם בילדים צעירים וגם בהורים מבוגרים והם שנושאים בנטל פרנסה וקיום של משפחה וקריירה צעירה, מכאן שהם טרודים ומודאגים יותר, הן בשגרה והן בחירום.

קבוצת המבוגרים הצעירים, הנושאת בעול העיקרי של הנעת גלגלי המשק הן בשגרה והן בעתות חירום, למעשה חשופה יותר לפגיעה כתוצאה משינויים והפרעות עקב מצבי חירום שונים והירידה בתפקודם עלולה להיות בעלת השלכות שליליות רחבות וארוכות טווח למשק הישראלי.

בימים אלו, עת מתעורר גל נוסף של תחלואה בשל חדירתו של וריאנט דלתא לישראל, מומלץ למקבלי ההחלטות, לקובעי המדיניות ולעומדים בראש ההנהגה בישראל, לחשוב על ההיבטים הללו של פגיעות בקרב קבוצת אוכלוסייה צעירה באופן יחסי הנחשבת דווקא לחסונה - הורים צעירים. לאור הנתונים אודות חוסנם של בני הגיל השלישי והעובדה שהאוכלוסייה בפרוסת גיל זו מחוסנת כמעט במלואה, אולי יש מקום לחשוב על שילובם במאמץ לספק מענים שיסייעו לשמור על רווחתם של הצעירים המבוגרים בראש ובראשונה, ואף לצמצם את הנזק הצפוי למשק הישראלי?

נושא נוסף המוכר בתחום ההתמודדות והמענה במצבי חירום ואסון הוא נושא הממשק בין ארגונים שהוא בעל חשיבות עליונה למענה מיטבי ויעיל. ברוח זו ניתן לקדם פתרונות כגון יצירת שיתופי פעולה עם מוסדות קהילתיים וניצול שטחים ומרחבים ציבוריים לצורך קיום למידה ושמירה על רציפות הפעילות של מערכת החינוך גם בעת עליה משמעותית בתחלואה. גישה זו תסייע לא רק בצמצום הפגיעה בהתפתחות החברתית והפערים בהשכלת הילדים אלא גם בשמירה על רווחתם ויכולת תפקודם של ההורים במישור התעסוקתי. שיתופי פעולה כאלו נועדו ליצור רשתות בטחון סביב חברי קהילה פגיעים וידועים כתורמים לחוסן הקהילתי ומסייעים לחיזוק תחושת הלכידות הקהילתית.

בעת זו, בה מתגבש אופן המענה לגל התחלואה הנוסף שפוקד את ישראל, אנו ממליצות לדרגים המקצועיים ולגופים האחראים על המענה, להתמקד באוכלוסיית המבוגרים הצעירים שהם לא רק גורם מרכזי במשק אלא גם הורים לילדים וילדים להורים בעצמם וחוסנם חיוני למשק כולו.

ד"ר סתיו שפירא, ראש התואר השני בתחום המוכנות והמענה למצבי חירום ואסון באוניברסיטת בן-גוריון בנגב

פרופ' לימור אהרנסון-דניאל, ראש המרכז לחקר המוכנות והמענה למצבי חירום ואסון באוניברסיטת בן-גוריון בנגב