"הקורונה הייתה קריאת השכמה בשבילי. היא עזרה לפתח יצירתיות, ודווקא בשיא הקושי היא גרמה לי לפרוח"

ב-2017 חזרה לבנת חן לישראל, לאחר מספר שנים בהן עבדה כמנהלת תחום המשקאות והאירועים בריזורט בזנזיבר באפריקה, והשתלבה כשכירה-בכירה בעולם הפקות האירועים המקומית.

לאט-לאט התחיל להתגבש אצלה הרצון לצאת לדרך עצמאית בעולם ההפקות, ובשלהי 2019 היא החליטה ללכת בעקבות התחושות - היא התפטרה והחלה לגבש את העסק החדש שלה כמפיקה פרילנסרית, אבל בדיוק אז, בעיצומן של ההכנות והפעולות להקמת העסק, פרצה מגפה עולמית שעצרה את כל האירועים וההפקות בכל העולם. וכך, בין-לילה, היא מצאה את עצמה ללא עבודה, ללא סיוע מהמדינה וללא עסק.

"אהבתי את עולם ההפקות ורציתי להמשיך בזה כעצמאית, ואז הגיעה הקורונה. בגלל שהייתי ממש בתחילת הדרך כעצמאית, לא הייתי זכאית לשום מענק מהמדינה וגם לא לדמי אבטלה או חל"ת, כי כבר לא הייתי שכירה. לא הייתי זכאית ממש לכלום", היא מספרת.

דווקא במקום הזה של "הכלום" נסללה הדרך לעסק החדש שהיא תקים כמה חודשים מאוחר יותר, וזו הייתה דרך מעניינת במיוחד, שמתחילה בפרדסים בישראל ומסתיימת בסל אחד שמגלם בתוכו כל טוב מתוצרת הארץ.

"כולם ישבו בבית ואמרו מה עושים, ואני אמרתי שאם צריך, אני חוזרת בגיל 32 לעבוד בשכר מינימום בכל עבודה שיש, והלכתי לעבוד בחקלאות. לא עבדתי מעולם בחקלאות, אבל היו המון כתבות על כך שפירות וירקות נרקבים על העצים, כי לא היו עובדים שיבואו לקטוף את הפירות, כי העובדים הזרים ומהרשות הפלסטינית לא באו. אמרתי, אם זה מה שצריך כדי להתפרנס, אלך לעבוד בחקלאות, ולא יקרה שום דבר. החיים מובילים אותי לעבודת שטח".

לבנת מצאה את עצמה עובדת בשכר מינימום בקטיף פירות הדר, והיא לא סבלה מזה כלל. "בחיים לא חשבתי שאעבוד בחקלאות ושאחזור להרוויח שכר מינימום. מגיל 17 לא הרווחתי שכר מינימום. באפריקה ניהלתי תחום במלון בזנזיבר ופה הרווחתי יפה בהפקות, אבל זו העבודה שהייתה וגיליתי שאני נהנית ממנה. היה סגר מלא ולי היה רישיון להסתובב עם הרכב בתקופה הכי קשה של הקורונה, במרץ-אפריל, כשכולם לא הבינו עדיין מה קורה. הייתי יוצאת לקטיף בארבע לפנות בוקר ומוצאת את עצמי קוטפת קלמנטינות ופירות הדר וזה היה מדהים".

אבל גם זה נגמר, ולבנת נאלצה לחפש שוב מסלול מקצועי חדש. "פרויקט הקטיף שהצטרפתי אליו נגמר, אבל הלב שלי נשאר שם. פתאום הבנתי כמה עבודה כחול-לבן זה מהמם, והערכתי את המונח הזה 'כחול-לבן', שמתחיל בלקטוף משהו מהעץ. זה כבר לא טריוויאלי. אנחנו רגילים להגיע לסופר ולקנות קלמנטינות, ואני ראיתי כמה עבודה קשה יש מאחורי זה וכמה חשוב זה לתמוך בתוצרת כחול-לבן".

"הבנתי שאם התאהבתי בכחול-לבן, אז זה מה שאני צריכה לעשות"

התחושות האלה הולידו רעיון לעסק חדש. "שאלתי את עצמי מה אני עושה עכשיו, נסעתי לבקתה בצפון וישבתי שם לחשוב כמה ימים, ואז עלה לי הרעיון להקים עסק שמוכר סלים עם תוצרת מיוחדת כחול-לבן בלבד. הבנתי שאם כל כך התאהבתי בכחול-לבן, אז זה מה שאני צריכה לעשות. התחלתי לחקור ולחפש ספקים ממשקים, מחלבות, יקבים וחקלאות שהיא רק כחול-לבן, והיה חשוב לי שהמוצרים יהיו מכל הארץ מצפון עד דרום. רציתי לחזק ולתמוך בעסקים קטנים ברחבי הארץ. אספתי שמנים מיוחדים מעמק החולה, יינות מהצפון ומאזור השומרון, מוצרי חקלאות מדרום הארץ, ממרחים מיוחדים משדה משה, קרקרים מעמק האלה, מוצרים בוטיקיים טעימים וכיפים שכולם על טהרת הכחול-לבן, וכך יצרתי סל מוצרים ישראלי".

העסק החדש נפתח בשיאה של הקורונה במאי 2020, ודשדש בהתחלה, אך בשלב מסוים הגיעה ההצלחה. "עשיתי הכול בעצמי, מאיסוף המוצרים ברחבי הארץ דרך האריזה ועד המשלוחים לבתים. פרסמתי פוסטים בפייסבוק ובאינסטגרם ושלחתי הודעות בווטסאפ. במאי 2020 השקתי את העסק ומכרתי רק 50 מארזים. בשבועות 2020 הצלחתי למכור בפעם הראשונה סלים לחברה, שחולקו לעובדים ואז בראש השנה כבר בניתי סלים ייחודיים לחג ופתאום הגעתי למכירה של כמעט 1,000 סלים. התחלתי למכור יותר ללקוחות עסקיים".

ברגע שהעבודה החלה לזרום, לבנת הייתה צריכה שליחים נוספים מלבדה. את מערך השליחויות שלה היא ייסדה על בסיס חברים שהיו צריכים עבודה. "אחד הדברים שהיו חשובים לי זה לתמוך בעוד מפיקים ועובדים אחרים שנפגעו מהקורונה כמוני, וכל שירות השליחים שלי הורכב מ'נפגעי קורונה'. אפילו אחי הקטן עבד איתי בחגים כי לא הייתה לו עבודה וכך לאט לאט בניתי את העסק, ובכל חג התקדמתי יותר ויותר במקביל למכירות של סלים רגילים לאורך השנה".

בחג שבועות השנה, 2021, הוזמנה מהעסק של לבנת מאות סלים לחברות עסקיות, ואלה היו אמורים להיות מחולקים על ידי החברה לעובדים, אך מבצע "שומר החומות" טרף את הקלפים והוביל אותה למסע משלוחים ברחבי הארץ תחת אש. "לפני שבועות היו הזמנות לחברות, אבל כשהחל הירי של הטילים החברות התקשרו אלי בלחץ ואמרו שכל העובדים בבתים והם לא יוכלו לחלק להם את המארזים. הם שאלו אם אני יכולה לעשות משלוח לבתי העובדים. מהרגע להרגע הייתי צריכה להקים מערך משלוחים לכל הבתים, אבל חלק מהשליחים לא רצו להגיע לאזורים שהיו תחת ירי בדרום וכיבדתי את ההחלטה, אז החלטתי לעשות זאת בעצמי. אמרתי שאין מצב שמישהו שגר באשדוד או שדרות לא יקבל מארז מהעבודה. כשיצאתי לשליחויות בדרום הרגשתי שיש עין ששומרת עלי כי האזעקות ביישובים שהגעתי אליהם, כמו שדרות ובאר שבע, התחילו רק אחרי שהתרחקתי. זו הייתה חלוקת משלוחים בקו האש".

היום כבעלת עסק קטן בתחום שונה מזה אליו כיוונה (תחום ההפקות בו עבדה), לבנת מרגישה שהקורונה כיוונה אותה למסלול הנכון. "הקורונה היתה קריאת השכמה בשבילי. אני מרגישה שכמה שהיא הייתה מאתגרת וקשה היא עזרה לפתח יצירתיות, ודווקא בשיא הקושי ובאתגר היא גרמה לי לפרוח ואני שמחה על זה".

לאחר שהמשק נפתח ואנשים יצאו מהסגרים והבית העסק המשיך לשגשג כמו בימי הקורונה?
"כן. ואני שמחה שהעסק ממשיך לעבוד. עכשיו אנחנו מתכוננים לחגים הבאים, לראש השנה. האתגר היום הוא הרבה יותר קשה. לשמחתנו קמו עסקים קטנים של מתנות בקורונה אז התחרות רק הולכת וגדלה, אבל העבודה ממשיכה. אנחנו עובדים עכשיו קשה על לשווק ולמכור לקראת החג".

העסק פועל היום כעסק משפחתי בוטיקי. אחיה של לבנת מנהל עבורה את מערך המשלוחים, המחסן ממוקם בבית ילדותה בפ"ת והמשפחה עוזרת לה לארוז את המוצרים שהיא עדיין אורזת בעצמה.

לאחר כשנה של עצמאות, מה דעתך על חיי העצמאי בישראל?
"לא קל להיות עצמאי בישראל. המסים שמוטלים על עצמאים מאוד גבוהים, התחרות בעולם המתנות גבוהה, המוצרים הבוטיקיים כחול-לבן יקרים יותר ממוצרים מחו"ל ואני עדיין רוצה לשמור על רמת מחירים סבירה עבור הלקוחות. זה לא פלא שהרבה מאוד עסקים לא שורדים את השנים הראשונות, כי זה לא פשוט, אבל אני מאמינה שהכול אפשרי ובעזרת נחישות אפשר להגיע להכול. המפתח הוא התמדה יום יום ונחישות, ומצליחים". 

עצמאים, בעלי עסקים קטנים ושכירים בעלי שליטה - אנחנו רוצים לשמוע אתכם. להשתתפות במדור אפשר לפנות למייל i-can-help@globes.co.il