שני הפסלים של רודן, ההמלצה של רואי החשבון על מכירה והמס על 40 מיליון השקלים

בית המשפט המחוזי קבע כי עסקת מכירתם של שני פסלים בתמורה לסך של 40 מיליון שקל מהווה עסקה מלאכותית • "לא רק שמנקודת מבטה של החברה לא היה טעם ברכישת הפסלים, אלא שספק אם המערער אכן התכוון באמת ובתמים להיפרד מהשליטה בפסלים"

פסלו המוכר של אוגוסט רודן, "האדם החושב" / צילום: Shutterstock
פסלו המוכר של אוגוסט רודן, "האדם החושב" / צילום: Shutterstock

עסקת מכירתם של שני פסלים של הפסל הנודע אוגוסט רודן בתמורה לסך של כ-40 מיליון שקל מאיש העסקים שמואל סגל לחברה בשליטתו (קבוצת ש.מ סגל) מהווה עסקה מלאכותית שכל מטרתה היא הפחתת מס בלתי נאותה - כך קבע בית המשפט המחוזי מרכז, לאחר שדחה את ערעוריו של סגל על החלטת רשות המסים למסות את התמורה שהתקבלה מהחברה בגין הפסלים כהכנסה החייבת בשיעור המס השולי, שמגיע לכ-50%, ולא כתמורה בגין מכירת הפסלים (עליה לא מוטל מס כלל).

פסק הדין עסק במיסוי התמורה ממכירת חפצי אמנות באמצעות שימוש ב"אמנות" מסוג אחר: אמנות תפירת תכנוני המס או "תכמוני המס". במקרה הזה היו אלה רואי החשבון של איש העסקים סגל שרקחו את העסקה כדי למצוא דרך עבור בעל השליטה להחזיר כספים שהיה חייב לחברות שבבעלותו אף לא היו ברשותו הסכומים הנדרשים. רואי החשבון גם קבעו איך היא תתבצע ואף ייעצו בנוגע לתמורה שתתקבל. בית המשפט קבע כי "כמסתבר, לא רק שרואי החשבון הם אלה שעל-פי עצתם התבצעה העסקה, אלא הם אף אלה שיעצו באשר להיקף העסקה".

כך למשל, כשנשאל סגל מדוע החברה רכשה רק שני פסלים, הוא השיב: "זה מה שרואי החשבון שלה אמרו, חשבתי גם אז שמספיק למכור לה פסל אחד אבל זו ההמלצה שהייתה". הפעם "תכנון המס" היצירתי לא היה מקובל על-ידי רשות המסים ובית המשפט.

חמישה פסלי ברונזה שנרכשו ב-1969

סגל, בעל מניות ודירקטור בקבוצת חברות בשליטתו העוסקות בעיקר בנדל"ן, מחזיק במחצית המניות בקבוצת ש.מ סגל, והמחצית השנייה מוחזקת בידי חברת דרסלי - חברה בשליטת סגל, בה עובד גם בנו.

בבעלות סגל חמישה פסלי ברונזה של הפסל רודן אשר נרכשו על-ידו בשנת 1969. בינואר 2011 מכר סגל לחברה שני פסלים מתוך החמישה, בתמורה לקצת יותר מ-40 מיליון שקל. הפסלים נרשמו בדוחותיה הכספיים של החברה תחת סעיף "השקעות". עוד נרשם בדוחות כי רכישת הפסלים מומנה בכספים שהתקבלו מדרסלי, כנגד שטר הון. בחודש נובמבר 2015 הועברו כל חמשת הפסלים לחו"ל.

ברשות המסים לא קיבלו את הגדרות העסקה לפי הדיווחים של סגל וקבעו כי התמורה שקיבל מהחברה אינה תמורה בגין מכירת שני הפסלים. המשמעות של קביעה זו היא ההבדל בין תשלום כמעט 50% מס לבין אפס מס (זאת היות וככל שיש לסווג את התקבול כתמורה בגין מכירת הפסלים לחברה העסקה אינה חייבת במס ריווח הון, בהיות הפסלים "מיטלטלין של יחיד המוחזקים על-ידו לשימושו האישי או לשימושם האישי של בני משפחתו או של בני אדם התלויים בו").

פקיד שומה נתניה טען כי העסקה למכירת הפסלים לחברה, בתמורה שמקורה בכספים שהתקבלו מדרסלי כנגד הנפקת שטר ההון, מהווה עסקה מלאכותית שאחת ממטרותיה העיקריות היא הימנעות מתשלום מס או הפחתה בלתי נאותה של המס - כלומר: המטרה היא להעביר לסגל סך של 40,480,000 שקל ללא תשלום מס. בנסיבות נקבע כי התמורה מהווה משיכת משכורת של סגל מהחברה, החייבת בשיעור המס השולי או לחילופין כדיבידנד או כהכנסה אחרת החייבת במס.

סגל והחברה ערעורו על קביעות אלה וטענו כי לא קיימת כל מניעה להעברת נכס מאדם לחברה בבעלותו וכי לא ניתן לומר שמדובר בעסקה מלאכותית, שכן כוונת החברה הייתה, ועודנה, למכור את הפסלים ברווח ניכר, על אף שעד עתה הדבר לא הסתייע.

השופט שמואל בורנשטיין ציין כי אין מחלוקת על כך שקיימת לאדם זכות להעביר או למכור נכס לחברה בבעלותו אך זו לא השאלה שעומדת על הפרק, אלא השאלה האם קיים טעם מסחרי במכירת שני הפסלים על-ידי סגל לחברה, או שהטעם העיקרי שעמד ביסוד העסקה היה משיכת כספים מהחברה בלא תשלום מס. "ככל שמסתבר כי האפשרות האחרונה היא הנכונה, התוצאה היא כי פקיד השומה רשאי להתעלם מהעסקה, "להרוס" אותה, ו"לבנות" אותה מחדש לצורך מס", ציין השופט והוסיף כי "העברת נכס לחברה בבעלותו של המעביר היא אכן פרקטיקה מקובלת. אך ככל שנעשה שימוש בפרקטיקה זו מתוך מטרה להביא להפחתת מס וכשאין טעם מסחרי מאחוריה, רשאי פקיד השומה להתעלם ממנה, ובמקרה דנן - לראות בכספים שנמשכו מהחברה כהכנסה בידי המערער (משכורת או דיבידנד) ולא כתמורה עבור מכירת הפסלים".

נכס בעל ערך רגשי למשפחה

במקרה של סגל זו בדיוק תמונת המצב שמצא השופט בעובדות שהוצגו בפניו.

השופט ציין כי סגל טען כי הפסלים נרכשו על-ידי החברה נוכח "מצבן התזרימי של החברות" שלא אפשר לקיחת הלוואות, אך נקבע כי "טענה זו מהותה היא יצירת 'מעגל שוטה', שכן אין בה כדי להסביר את הסיבה והנימוק לעסקת רכישת הפסלים; קשיים תזרימים בוודאי שאינם מצדיקים הוצאה נוספת של מזומנים תוך העמקת הגירעון. ההיפך הוא המתבקש. אין זאת אלא כי הסיבה הבלעדית לבצע את העסקה כפי שהתבצעה, קשורה אך ורק ברצונו של המערער למשוך כספים מהקבוצה ו/או לפרוע את חובותיו לחברה, בלא לשלם מס, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בעדותו המפורשת של סגל, שהודה בפה מלא כי העסקה באה לעולם על-פי עצת משרד רואי החשבון ועל-פי "דרישה של רואי החשבון שלנו להחזיר את הכספים", כאשר "היה מועד שהיינו צריכים להעביר כסף לחברה. אז זה היה סוף שנת מס לא זוכר בדיוק. לא היה לנו" וכן "כי השתנה משהו בחוק והיינו צריכים להחזיר כסף לחברה".

רואי החשבון, שנטען כי העסקה התבצעה לפי המלצתם, לא הובאו לעדות. "עדותם של רואי החשבון הינה יותר מנדרשת בנסיבות האמורות, על שום שהיה בידם לשפוך אור על העומד מאחורי המלצתם, לא רק ההמלצה להעביר נכסים לחברה על-מנת למשוך ממנה כספים ו/או לכסות את חוב המערער כלפיה, ולא רק ההמלצה לעשות כן לפני תום שנת המס, כי 'השתנה משהו בחוק', אלא גם ההמלצה להעביר דווקא את הפסלים לחברה , נכסים שמכירתם אינה כפופה לחבות במס ולפיכך אף מאפשרת למערער למשוך כספים מהחברה ללא תשלום מס", ציין השופט וקבע כי אי הבאת רואי החשבון לעדות פעלה לחובת סגל.

סגל גם לא חלק על כך שגם אם קיימת כוונה למכור בעתיד את הפסלים לגורמים חיצוניים, הרי שמכירתם לחברה כבר בשנת 2011, כאשר עדיין אין באופק כל עסקה רלוונטית, נעשתה על-מנת למשוך את הכספים מהחברה. "יצא, אפוא, המרצע מן השק. כל טעם מסחרי לא עמד מאחורי עסקת העברת הפסלים, זולת הרצון למשוך בשנת 2011 כספים מהחברה בלא תשלום מס", קבע השופט.

עוד נקבע בפסק הדין כי "ככל שמדובר בעסקה שאינה מכה שורשים, והיא "על הנייר" בלבד, וככל שיש בה כדי להביא להפחתת מס, כך תהא הנטייה לומר כי היא נעשתה שלא מטעמים מסחריים אלא מטעמים מיסויים; ההנחה היא כי מי שעושה עסקה שמאחוריה טעם מסחרי ממשי, אף ידאג לכך כי העסקה תצא אל הפועל ותקרום עור וגידים.

"והנה, במקרה שלפניי", ציין השופט, "הסתבר מהעדויות כי לא רק שמנקודת מבטה של החברה לא היה טעם ברכישת הפסלים, אלא שספק אם המערער אכן התכוון באמת ובתמים להיפרד מהשליטה בפסלים, שכן סגל העיד כי יש לפסלים ערך רגשי רב למשפחה, וכי מדובר בנכס שמאוד חשוב עבורה".

מדובר בפסק דין המצטרף ואף מתייחס לפסק הדין של השופטת ירדנה סרוסי בעניין נכדו של הצייר נחום גוטמן ז"ל שתלה במשרד עורכי הדין שבו הוא שותף ציורים של סבו אותם מכר לחברת עורכי הדין שבבעלותו ב-3 מיליון שקל. 

הרווח מהמכירה קוזז מול חוב שהיה חייב גוטמן לחברה בבעלותו, ומשכך דיווח גוטמן על העסקה כפטורה ממס. בית המשפט לא קיבל את תכנון המס היצירתי וקבע: "עסקת העברת התמונות לחברה נגועה במלאכותיות, שכן לא עמד בבסיסה 'טעם מסחרי יסודי'".

צרו איתנו קשר *5988