הגיע הזמן שהבחירות יתקיימו במועדן

שיטת בחירות במדינה דמוקרטית אמורה לספק שלושה דברים: ייצוגיות, יציבות והכרעה. ישראל מצטיינת בראשון, למעשה הפרלמנט הישראלי הוא אולי הכי ייצוגי בעולם הדמוקרטי, אבל נכשלת בשני האחרים. מבחינת היציבות, שום כנסת לא סיימה את ימיה והבחירות לא התקיימו במועדן הרשמי מאז נובמבר 1988. מבחינת הכרעה - אין מפלגה אחת שאי-פעם זכתה ברוב בפרלמנט. הרי הדבר כל כך טבוע בנפש הישראלית שעצמם הרעיון שמפלגה יכולה לקבל את הרוב ולהקים ממשלה לבדה ייתפס כאנטי דמוקרטי על ידי רוב העם למרות שכך המצב במדינות דמוקרטיות רבות החל מאב הטיפוס של הדמוקרטיה הישראלית, בריטניה.

רוב ההצעות לתיקון המצב מתמקדות בשאלת ההכרעה. אני רוצה דווקא להציע פתרונות פשוטים לחוסר היציבות של הפרלמנט הישראלי.

בניגוד לאי-היציבות שאפיינה משטרים פרלמנטריים כמו הרפובליקה השלישית של צרפת או הרפובליקה האיטלקית עד שנות ה-90, אי-היציבות בישראל אינה נובעת מהפלה תכופה של הממשלה אלא מפיזור מוגזם של הפרלמנט.

בעוד שאורך החיים של ממשלה צרפתית טיפוסית ברפובליקה השלישית לא הגיע לשנה, וכך גם באיטליה, ממשלות ישראל מחזיקות מעמד בממוצע כשלוש שנים. זה אפילו יותר מהממשלות של הרפובליקה החמישית הנשיאותית והמאוד יציבה של צרפת. אך אפילו באיטליה הסוערת של אחרי מלחמת העולם השנייה, הבחירות לפרלמנט נטו להתקיים במועדן אם כי ברוב קטן.

איש לא מצפה שהבחירות הבאות יתקיימו בנובמבר 2025

הקדמת בחירות היא אירוע מאוד נדיר בעולם הדמוקרטי שמעיד על משבר פוליטי נקודתי - מלבד ישראל בה זה הפך לנורמה. איש לא מצפה שהבחירות הבאות יתקיימו בנובמבר 2025 כפי שהחוק מחייב. הנורמה המעוותת הזו שהתקבעה בישראל בעלת השלכות רבות על המצב הפוליטי בישראל והראשונה היא שמאחר וכולם מצפים שנלך לבחירות בכל רגע נתון גם הקואליציה וגם האופוזיציה מתנהגות עם ראיה לטווח קצר בלבד כאשר האינטרסים הפוליטיים המיידים גוברים על כל שיקול אחר.

העיוות הזה נובע מהקלות הגדולה בה ניתן לפזר את הכנסת. אני לא מדבר על הליכה לבחירות מיד לאחר בחירות עקב אי-הצלחה להקים ממשלה למרות שזו הייתה הסיבה לשלוש מערכות בחירות ברציפות ב-2019 וב-2020, כי זו תוצאה של פלונטר פוליטי מאוד ייחודי שכנראה לא ישוב על עצמו בעתיד. מעבר לזה קיימות שלוש דרכים: אי-העברת התקציב, החלטה של ראש הממשלה, וחוק פיזור הכנסת. זה שתיים יותר מדי.

נתחיל באי-העברת התקציב - אין אח ורע בעולם הדמוקרטי, לפחות לא בדמוקרטיות הגדולות, לעיקרון המוזר הזה שהפרלמנט צריך להתפזר אם התקציב לא עובר. אפשר להבין את הרציונל הישראלי הטיפוסי: להכריח את חברי הכנסת להצביע על תקציב כי אחרת הם הולכים הביתה. אך בפועל השיטה נכשלה לגמרי והפכה את התקציב לכלי פוליטי שבזכותו כל חבר כנסת בודד מנסה לסחוט הטבות מהממשלה.

השיא הגיע שנה שעברה, כאשר ראש הממשלה דאז נתניהו לא העביר תקציב בכוונה כדי לא לכבד הסכם שהוא חתם עליו ולא לפנות את כיסאו לבני גנץ. כמו שאין בחירות שמתקיימות במועדן, אין כמעט שום תקציב שעבר בזמן, אם עבר בכלל, בעשורים האחרונים אלא תמיד עד הרגע האחרון לפני שאיום פיזור הכנסת יתממש, לקראת ה-31 במרץ. חייבים לבטל את החוק הזה שרק גורם נזק.

אין באמת סיבה שלראש הממשלה תהיה זכות לפזר את הכנסת

בנוסף אין באמת סיבה שלראש הממשלה תהיה זכות לפזר את הכנסת. בתיאוריה מדובר באחד הכלים המעטים שיש לראש ממשלה כדי לבסס את סמכותו ולהבטיח יציבותה של הממשלה. אך בפועל ראשי הממשלה פיזרו את הכנסת כשהיה נוח להם אישית ובלי שום סיבה אחרת.

כמו כן, מעט מאוד דמוקרטיות מקיימות נוהל דומה לחוק פיזור הכנסת וכשזה המצב, הרוב הדרוש הוא שני שליש כמו בבריטניה. נראה לי שכדאי לאמץ גם את זה ולפזר את הכנסת רק ברוב גדול שמהווה הסכמה רחבה על הצורך ללכת לבחירות.

ביטול פיזור הכנסת במקרה של אי-העברת תקציב, שלילת סמכות ראש הממשלה לפזר את הכנסת, ודרישת רוב של שני שליש לחוק פיזור הכנסת יאפשרו להחזיר את היציבות לכנסת ישראל. הבחירות לפחות רובן, יתקיימו במועדן. המשמעות הפוליטית היא שינוי כללי המשחק. ברגע שכולם יפנימו שהכנסת תמלא את ימיה, האופוזיציה לא תקדיש את מרבית מאמציה להפלת הממשלה אלא תתרכז בפיקוח וביקורת, הצבת חלופות, וקידום מדיניותה במידת האפשר - כמו האופוזיציה בדמוקרטיות המתוקנות. הקואליציה תהיה יותר יציבה כי איומי הסחטנות יהיו בעל משקל קטן בהרבה. סביר להניח שיהיו עוד הרבה השלכות שלא ניתן לחזות מראש.

מדובר בצעד ראשון לפני רפורמות במשטר ושאולי מייתר אותן ובכל מקרה ישפר את הנורמות הפוליטיות שלנו. כמובן כל רפורמה שתאומץ תחול רק מהכנסת הבאה כדי לא לשמש ככלי נגד האופוזיציה הנוכחית.

הכותב הוא מנהל חברת ברנדינג ועיצוב גרפי ופעיל במפלגה תקווה חדשה