פרשת שי אביטל: לא רק המשטרה עושה הנחת סלב – גם התקשורת

במרוץ בין הערוצים והקלקות על כתבות, חשוב לזכור כי לעיתונות יש יכולת אמיתית לייצר שינוי בנורמות חברתיות, להאיר כשלים ולדרוש תיקון, להביא לכך שהסוגיה החברתית הכל-כך כואבת של אלימות מגדרית תהיה בראש סדר העדיפויות - אבל מהסיבות הנכונות, ללא קשר למספר העוקבים של המתלוננת

שי אביטל / צילום: יוסי כהן
שי אביטל / צילום: יוסי כהן

האשמת הקורבן אינה תופעה חדשה, ומסרים כמו: "מה היא חשבה לעצמה שעלתה איתו לדירה", "למה היא שתקה עד עכשיו?", "איך היא לא סטרה לו?" ועוד פנינים מבית היוצר של תרבות האונס, נשמעים בכל פעם שעולה מקרה שחושף הטרדות ופגיעות מיניות. ולמרות שאנחנו בשלהי 2021, לא פעם הקולות הללו משועתקים על-ידי מוסדות מדינה, כמו למשל המשטרה. אבל דווקא האופן בו התקשורת מסקרת את "פרשת שי אביטל" ואת ההתנהלות המשטרתית בנושא, הוא מטריד לא פחות.

כבר אין מי שלא שמע על "אימת הדוגמניות". תוכנית התחקירים "חשיפה" עם חיים אתגר חשפה עדויות מצמררות של נשים שסיפרו על חוויות קשות, ביניהן טענות להטרדות ופגיעות מיניות לכאורה מצד שי אביטל, סוכן דוגמניות מפורסם ותיק בתעשיית הבידור והיופי. ואכן, התוכנית זכתה לקידום בחדשות הבוקר עם ניב רסקין ופולוו-אפ בתוכנית "ערב טוב עם גיא פינס" , שם העלו ראיונות מהארכיון, צילומי תקריב, מוזיקה דרמטית - והנה יש לנו מסגור של "הפרשה שטלטלה את תעשיית הבידור".

אולם למרות העדויות הקשות, הסיקור התקשורתי בנושא לא באמת המריא לגבהים. עד שהגיע הקטליזטור לשינוי - גל גברעם, דוגמנית שכיכבה בתוכנית "האח הגדול" לה חצי מיליון עוקבים, פרסמה סרטון בו היא מספרת שהיא באה להעיד, אבל "המשטרה שלחה אותה הביתה" .

ואז זה קרה - התקשורת גועשת, הרשתות החברתיות סוערות, ואז השרים מתייחסים, המפכ"ל מתנצל. כך שתדע כל נערה - שווה להיות סלב. עם כמה שיותר עוקבים כמובן.

עקיבא נוביק סיכם זאת מצוין בציוץ הציני בטוויטר: "המשטרה מתנצלת על פרשת גל גברעם: לא ידענו שהאדם שאנחנו ממסמסים את תלונתו הוא סלב". אבל התנהלותה של המשטרה בנושא הפגיעות מיניות אינו חדש, ועל אטימות וחוסר רגישות מעידות נשים רבות שאזרו אומץ והתלוננו (כך בפרויקט של שלומית הברון, "כך אמר לי השוטר"). והנה סנונית של שינוי - מגיעה המשטרה ומבקשת לתקן את העוול שנוצר, או-אז התקשורת ממלאת את תפקידה ומבקרת את המניעים של המשטרה, בתואנה שהם תלויי מספר עוקבים, ובצדק. היא רק שוכחת להעביר ביקורת קודם על עצמה.

לעיתונות יש כוח משמעותי בקידום נושא והעלאתו לראש סדר היום הציבורי עד כדי שינוי מוסדי. הבולטות שהיא תיתן לנושא מסוים - כלומר האם הנושא הזה יפתח את המהדורה? אולי את כל המהדורות? מה תהיה אורך הכתבה? יהיה על זה דיון המשך? פרשנות? ציוץ/פוסט של עיתונאי? עד כמה תוצפו בפיד בעניין? - אלה ועוד יביאו אתכם לדבר על אותו נושא, ואז זה יהיה חלק משיחת היום בעבודה, אולי אפילו תכתבו על זה פוסט מעניין, ואם אתם חברי כנסת ושרים, אז לבטח תתייחסו, תעלו זאת לדיון או לכל הפחות תדברו על זה, ורצוי מעל בימה תקשורתית כלשהי.

אז אם אנחנו מבינים ומבינות שמדובר בכוח, למה אתם משתמשים בו בעוצמה כה רבה כשמדובר באושיית רשת? מה ניצב לנגד עיניכם הנושא, הטיפול הלקוי של המשטרה? או אולי הקליקים שיביאו איתם ההתייחסות לדמות המפורסמת?

השינוי הפתאומי בדיון התקשורתי מעביר מסר ברור כי האלמונית, מי שלא תהיה, כנראה פחות מעניינת, פחות חשובה, בטח כדי שתעשו למענה כל-כך הרבה רעש תקשורתי. במרוץ בין הערוצים והקלקות על כתבות, חשוב לזכור כי לעיתונות יש יכולת אמיתית לייצר שינוי בנורמות חברתיות, להאיר כשלים מדיניים ולדרוש תיקון, להביא לכך שהסוגיה החברתית הכל-כך כואבת של אלימות מגדרית תהיה בראש סדר העדיפויות - אבל מהסיבות הנכונות, ללא קשר למספר העוקבים של המתלוננת.

הכותבת היא מרצה במחלקה לתקשורת במכללה האקדמית ספיר, חוקרת את הקשר בין תקשורת, מגדר ואלימות נגד נשים, אקטיביסטית ודוקטורנטית באוניברסיטה העברית בירושלים

צרו איתנו קשר *5988