אשראי | דעה

מסך העשן של הבנקים מחסל את התחרות בשוק האשראי

בחסות החוק: הבנקים מבצעים סבסוד צולב של עלויות העמדת האשראי ללקוחותיהם • את המחיר משלמים בעלי העסקים הקטנים והבינוניים שלא מקבלים תמונת מצב מלאה

הגיע הזמן לספק לציבור בעלי העסקים אפשרויות מימון הוגנות וריאליות / צילום: Shutterstock, fizkes
הגיע הזמן לספק לציבור בעלי העסקים אפשרויות מימון הוגנות וריאליות / צילום: Shutterstock, fizkes

נפתח בחידה: מנכ"ל חברה תעשייתית שמגלגלת מחזור של 120 מיליון שקל בשנה ומעסיקה 22 עובדים, רוצה לקחת הלוואה של 6 מיליון שקל כדי לממן רכישה אסטרטגית שאמורה לייצר לו יתרון תחרותי משמעותי. היכן הוא יקבל ריבית אטרקטיבית יותר? בבנק או בחברת אשראי חוץ-בנקאי? אני מניח שרוב האנשים יבחרו בבנק. אבל האמת העצובה היא שאין שום דרך אובייקטיבית לבדוק את השאלה הזו.

מדוע? משום שבשונה מנותני אשראי אחרים, הבנקים קשורים עם הלקוח בפעילויות נוספות: הלקוח מנהל בבנק חשבון עו"ש, חשבון מט"ח, חשבון ניירות ערך ושלל פעילויות שנותני אשראי אחרים אינם יכולים לבצע. את כל זה, מנצלים הבנקים לטובתם באופן מאוד פשוט - כדי להתחרות בגופים החוץ-בנקאיים המפוקחים, יוזיל הבנק את עלויות הריבית בעת העמדת האשראי העסקי, אולם יסבסד את פעילותו זו, באמצעות גביית עמלות גבוהות יותר בקשר עם שאר הפעילויות של הלקוח (עמלת ערבות בנקאית, עמלת משמרת, עמלת קנייה ומכירה של ניירות ערך ועוד).

עוד נחזור לעניין סבסוד הריביות בהמשך, אבל לפני כן כדאי להכניס את הדברים למסגרת הראויה: אחרי כמעט 3 שנים ללא תקציב, שנת קורונה, בור תקציבי ואינספור אתגרים, יש ממשלה ויש שר אוצר, אפשר להתחיל לעבוד. אם באוצר מעוניינים להניע את מנוע הצמיחה האפקטיבי מכולם - בעלי העסקים הקטנים והבינוניים - הרי שכדאי שייתנו את הדעת על עידוד תחרות אמיתית בשוק האשראי, שנשלט ברובו עדיין על ידי המונופול הבנקאי.

תעשיית האשראי החוץ-בנקאי מעמידה אשראי של כ-25 מיליארד שקל

תמונת המראה של הבנקים - חברות האשראי החוץ-בנקאי - ביצעו זינוק מטורף בעשור האחרון. הן מבחינה רגולטורית, הן בפן הטכנולוגי והן מבחינת היקף ההון. אם לפני עשור הייתה בענף חברה ציבורית אחת, היום יש 13 חברות ציבוריות, חזקות, איתנות ושקופות עם תיקי אשראי גדולים שכבר חצו בחלקם את רף מיליארד השקלים. בכל רגע נתון, תעשיית האשראי החוץ-בנקאי מעמידה אשראי של למעלה מ-25 מיליארד שקל.

עכשיו בואו ננסה להבין מדוע לא ניתן לענות על החידה שהצגנו בפתיח.

ההיגיון אומר שיש ליצור סט כללים אחיד בין כלל המלווים בשוק, גם על ידי קביעת תקרת ריבית שוויונית ואחידה לכל הגופים שמעמידים אשראי, באופן כזה שיאפשר לגופים החוץ מוסדיים להתחרות באופן יעיל בבנקים. לשם כך, הבנקים שעד כה הוחרגו מהחוק, נכנסו פנימה בתיקון האחרון לחוק אשראי הוגן שנכנס לתוקף לפני קצת יותר משנתיים.

עד כאן נשמע מצוין. ואכן, חוק אשראי הוגן היווה קפיצת מדרגה של ממש בשוויון המהותי שנדרש בין הבנקים לבין הגופים החוץ-בנקאיים, אלא שבמציאות, החוק רחוק מאוד מהשגת המטרות שלשמן נחקק. בפועל, הלווה עדיין לא מסוגל להבין באופן אמיתי מה הריבית האמיתית אותה גובה ממנו הבנק. המנכ"ל מהפתיח לעולם לא יידע אם הוא משלם לבנק 1% או 5%, משום שהבנק מטשטש את מכלול העמלות.

יש כאן כשל מערכתי

אז איפה המדינה? והפיקוח על הבנקים? ומה עם יישום מסקנות ועדת שטרום ורפורמת בכר שבאו לעולם רק לשם "הגברת התחרות למערכת הבנקאית"? יש כאן כשל מערכתי ארוך שנים של המדינה ומוסדותיה, שבאופן שיטתי אפשרו ומאפשרים למונופול הבנקאי לפעול ללא הפרעה ולדרוס כל יוזמה לתחרות.

בינתיים, את המחיר משלמים האזרחים ובעלי העסקים, שאפילו לא יכולים לערוך השוואת מחירים נורמלית כדי לבחור באופן הוגן בין גופים חוץ -בנקאיים לבנקים. בעל עסק שיבקש להשוות תפוחים לתפוחים, יגלה שהתפוח נופל רחוק מאוד מהעץ הבנקאי, עליו צומחים גם פירות אחרים.

על מנת להבטיח שוויון מהותי בין חברות האשראי לבין הבנקים, אך לא פחות חשוב מכך, להגן על ציבור הלווים, יש לקבוע כי על הבנקים ייאסר לבצע סבסוד צולב של עלויות העמדת אשראי באופן המפר ביודעין את האיזון התחרותי. פתרון אפשרי נוסף: חיוב הבנקים לסווג את לקוחותיהם בהתאם למדרגות של עלות אפקטיבית הנגבית מהם בקשר לכלל פעילויותיהם בבנק - לרבות אשראי. כך יוכל הלקוח לערוך השוואה הוגנת ויעילה בקשר לעלויות האשראי אותו הוא מבקש, בהתאם לעלות האפקטיבית שקבע עבורו הבנק.

הגיע הזמן לייצר "דיסרפשן" אמיתי למערכת הבנקאית, לספק לציבור בעלי העסקים אפשרויות מימון הוגנות וריאליות ולאסור על הבנקים באמצעות חקיקה לבצע סבסוד צולב של עלויות העמדת אשראי, באופן המפר ביודעין את האיזון התחרותי.

הכותב הוא מייסד ומנכ"ל קבוצת פנינסולה ויו"ר איגוד חברות האשראי בישראל