המילה סגר צריכה להיעלם מהלקסיקון שלנו

וירוס חדש פורץ לעולמינו והופך להיות חלק משגרת חיינו.

בתחילת הדרך היינו מבוהלים, לא הכרנו את האויב, שמועות ועובדות הוצגו יחד בערבוביה. ניסינו לסגור את עצמינו בבית, ומהר מאוד למדנו שהאפקט הוא זמני והמחלה מתפרצת עם תום הסגר. למדנו גם שסגר הוא הרסני לכלכלה, לחברה ולאנושות כולה.

ניסינו לסגור את עצמינו מהעולם, וסגרנו את שערי ארצנו הקטנטונת, וגם כאן נוכחנו שזה פשוט לא עובד. הווירוס מוצא את הדרך לארץ גם ללא ויזה רשמית. הפעלנו אמצעים אלקטרוניים חודרניים תוך רמיסה של זכויות הפרט, שכללנו ושכפלנו את הבדיקות לקורונה, וגם זה לא עצר את המגפה.

ואז הגיעו החיסונים שיודעים לשכפל את הקוד הגנטי בגוף, כדי ליצר את החלבון של הווירוס שיגרום לתגובה חיסונית, המדע המולקולרי-גנטי במיטבו, עם תוצאות ראשוניות מבטיחות ביותר. חשבנו שהבסנו את הווירוס, חגגנו, התגאינו להוביל את העולם, מחאנו כפיים לעצמינו ורקדנו על במות.

אך אבוי, לא לעולם חוסן! מהר מאוד למדנו שלווירוס יש את הדרך שלו להתגבר על האינטליגנציה והגאונות האנושית דרך הכוח החזק ביותר בטבע- המוטציות והאבולוציה הוויראלית שהובילה לזן הדלתא ותוביל עוד להרבה זנים נוספים; בדיוק כמו שקורה בווירוס השפעת שלו אנו מורגלים ומתאימים את החיסון מידי שנה.

ולעובדות היבשות: מתחילת המגפה (18 חודשים) נפטרו 6668 חולים מקורונה מתוך 71,314 נפטרים באותה התקופה (לפי דוח הלמ"ס), המהווים סה"כ 9.3% ממקרי התמותה בישראל; לשם השוואה הסרטן גורם ל-25% ומחלות הלב וכלי הדם ל-20% מהתמותה הכללית. המחלות הללו שגורמות לכמעט חצי מהתמותה בישראל לא משתקות את המשק, הכלכלה והחינוך.

אסור להצר את מרחב המחיה

אנחנו לא צריכים לחיות לצד הקורונה- הקורונה תמצא את עצמה במגבלות לצידנו כמו מחלות הסרטן, והלב ואסור שהיא תצר את מרחב המחיה שלנו.

כיום, כבר ברור לכולנו שהקורונה תחייה לצדינו בעליות ובמורדות עוד שנים רבות. מטבע הדברים שיעור החיסון באוכלוסייה, הן דרך הדבקה והן דרך חיסון ילך ויעלה, ואנו אמנם נראה גלים נוספים בדומה לשפעת, אך נראה התייצבות בתנודתיות הגבוהה של המחלה. מטבע הדברים התנודתיות תקטן עם חלוף הזמן וגם השיאים יתמתנו. יקל עלינו להתמודד עם מחלה פחות תנודתית וכולנו נפנים שההנחה שהווירוס יעלם מעולמינו אינה מציאותית.

מהם אם כן הנחות היסוד שלנו שאנו צריכים להציב לפנינו כחברה שמתמודדת עם אתגרי בריאות ,חנוך, כלכלה ובטחון?

1. הקורונה תישאר אתנו ותהיה חלק יחסי מהסיבות לתחלואה ותמותה בעיקר בחולים המורכבים ובגיל המבוגר.

2. רמת החיסון באוכלוסייה תלך ותגבר, וזאת לצד זנים חדשים שימשיכו להתפתח.

3. לא ניתן להתגבר לאורך זמן על הצרכים החברתיים של האנושות, על פגישות אישיות וחברתיות וכמובן על הצורך להתפרנס ולפרנס.

4. חובה עלינו להמשיך ולחנך את הדור הצעיר.

5. ישראל היא לא אי בודד ואף פעם לא תהיה; היא תלויה כלכלית וחברתית עם העולם סביבנו ואסור להפעיל צעדים המרחיקים אותנו מהקשרים הבינלאומיים, הן בסביבתנו הקרובה והן בעולם כולו.

6. המילה סגר צריכה להיעלם מהלקסיקון שלנו. זהו כלי ארכאי, בעל יעילות זמנית שמגדילה את אי היציבות והתנודתיות, עם תופעות לוואי הרסניות, שכל תפקידו בתחילת המגפה היה להרוויח זמן להתארגנות של מערכות הבריאות.

חיזוק מערכת הבריאות

ומהם חמשת הצעדים שחובה עלינו לנקוט?

- חובה עלינו לחזק במידית את מערכת הבריאות, המחלקות הפנימיות, הטיפולים הנמרצים ואשפוזי הבית. חובתנו לדאוג להגדלה של צוותי הרפואה בישראל בטוות הקצר והארוך דרך הקצאת תקנים בשילוב של הגדלה של בתי הספר לרפואה ולסיעוד בישראל. אני מברך על ההחלטה לתמוך בתקנים ובאמצעים למערכת הבריאות, שהורעבה במשך שנים רבות. תקנים שיינתנו היום ויכנסו לבסיס התקציב הרב-שנתי יעזרו לחיזוק ארוך טווח של מערכת הבריאות. סטודנטים לרפואה שיקלטו בארץ היום יבטיחו את חוסנה של המערכת בעשורים הקרובים.

- יש לעודד וליישם התנהגות מונעת הדבקות דרך מסכות, הימנעות מחשיפה לחולים ואחריות אישית כלפי עצמינו וכלפי סובבינו.

-המדינה חייבת לתכנן אסטרטגית חיסונים רב-שנתית עם מספר כלים מגוון באמתחתנו, מעבר לחיסוני החירום שאנו רואים כיום. התכניות של סוגי החיסונים, קבוצות הסיכון באוכלוסייה והזמן בין החיסונים השונים יקבעו בהמשך בהסתמך על נתונים שיעובדו על ידי צוותי הרפואה המקצועיים בארץ ובעולם.

-עלינו לנהוג באחריות מרבית כלפי שדות התעופה ופתחי הכניסה והיציאה מארצנו, ולהימנע מצעדים הפוגעים בחופש התנועה של התושבים. בידוד מהעולם לא חוסם כניסת וריאנטים. בדיקות מהירות בתחנות הכניסה והיציאה, והתנהגות אחראית בטיסות תוך אכיפה לא פשרנית היא שם המשחק. טיסה היא לא חשיפה לקורונה אם הכללים הללו נשמרים בקפדנות לא מתפשרת.

בדיוק כמו שמחלות הסרטן והלב מלוות אותנו, כך גם וירוס הקורונה יתרגל לחיות לצדינו, יטופל בכל האמצעים המודרניים, יכנס לפרקי ההיסטוריה, ויהפוך לעוד פרק בספרי המחלות הפנימיות עבי הכרס שעליהם חונכנו. 

הכותב הוא מנהל בית החולים רמב"ם לשעבר, דיקן קודם של הפקולטה לרפואה בטכניון. פרופסור אורח באוניברסיטת ג'ונס הופקינס