התוספת לפנסיות הצבאיות: גנץ שם אקדח על השולחן, וראשי הקואליציה מצמצו ראשונים

מהחלטות הממשלה היום (א') בנושאים הקשורים לצה"ל ולמערכת הביטחון ניצח בני גנץ - הרמטכ"ל לשעבר, שר הביטחון ובעיקר בני גנץ הפוליטיקאי. הוא קיבל את כל מה שרצה ויותר, לא מעט בגלל רצונם של שני השותפים הבכירים בקואליציה -ראש הממשלה נפתלי בנט ושר החוץ יאיר לפיד - לפצותו על שהוא, הרואה עצמו ראוי מהם להיות ראש ממשלה, לא יכנס ללשכה הזו.

אם למישהו היה אינטרס להפיץ מחדש את סיפור הפניה של נתניהו אליו בעת הזו וההבטחה כי יהיה ראש ממשלה מלא מלא, הרי זה לגנץ עצמו.

גנץ, משרד הביטחון וצה"ל ספגו ביקורת קשה וחריפה על התוספות התקציביות לאנשי הקבע הפורשים והמספרים המוצגים הבאים עומדים בבסיס הביקורת. בממוצע מקבל איש קבע שפורש מצה"ל בסביבת גיל 45, 8 מיליון שקל לאורך חייו, או כ-17 אלף שקל בחודש.

לעומתו כל פורש מהשירות הציבורי במדינה מקבל 7-8 אלפי שקל בחודש אלא שהוא פורש מאוחר בהרבה - באמצע שנות ה-60 לחייו - ויקבל לכן בסך הכל כשני מיליון שקל.

בשיחה עם בכיר בצה"ל לפני כמה חודשים הוא הסביר לי כי את ההשוואה צריכים לעשות לא עם איש השירות הציבורי אלא עם שכרו של איש הייטק או מנהל בכיר בחברה פרטית. לדבריו, "קצין ב-8200 יכול לקבל בחוץ שכר חודשי שעולה פי כמה על השכר הצבאי, וגם כשמביאים בחשבון את הפרישה המוקדמת מצה"ל השוק הפרטי מנצח".

אולי, אלא שהתוספות הללו לא ניתנות למשרות התחרותיות הללו בלבד, וגם לא רק לקציני ונגדי השירות הקרבי, שלהם זה באמת הכי מגיע.

כמה זה באמת עולה לנו - יש רק הערכות שכן לא ברור עדיין כמה קצינים ונגדים יהיו כלולים בהסדר הזה, אבל העלות השנתית משוערת היא בין 1.1 מיליארד שקל ל-1.5 מיליארד שקל, והחישוב האקטוארי מראה כי הסכום יעלה בשלושת העשורים הקרובים.

ההסדר החדש מוריד את הממוצע של התוספות האחוזיות לפורשי הקבע מ-9% לפחות מ-8%, והמודל הדיפרנציאלי מעניק יותר לקרביים ועוד יותר לבעלי תארים אקדמיים. ההסדר חוסך למדינה בין 70 ל-100 מיליון שקל בשנה בשל הגבלת התוספות, אבל מכשיר אותו.

כמה עולה ביטחון?

בצה"ל יש לומר קצת נדהמו מהביקורת הקשה עליהם ואולי אפילו נעלבו קצת. אי אפשר לקנות ביטחון בזול אומרים שם, והמאבק שלנו בתמונת המצב של שוק העבודה הנוכחי על האנשים הטובים והמוכשרים, הולך ונהיה מסובך.

לקציני ומשרתי הקבע אין ועד עובדים, אין הקצאת שעות נוספות והם זמינים 24/7 כל ימות השנה. הדברים נכונים ברובם, לפחות לגבי רבים מהמשרתים אבל בצה"ל אומרים כי לא ניתן באמת לעשות אבחנה מוגזמת בין המקצועות השונים אלא לתת עדיפות בלבד לקרביים ולמקצועות הנדרשים ביותר ובעיקר הטכנולוגיים.

באגרת של הרמטכ"ל אביב כוכבי לאחר ההצבעה בממשלה הוא הסביר זאת במילותיו: "האתגרים הביטחוניים עצומים, וכדי להתמודד עימם בהצלחה, תרומתכם חשובה ביותר, ואנחנו צריכים את הטובים ביותר בקרבנו, הטובים והמסורים ראויים להערכה ולתגמול".

והנה עוד טוויסט אחד - חלקו של תקציב הביטחון מתקציב המדינה ומהתל"ג דווקא יורד באופן יחסי. כלומר מדינת ישראל יכולה להרשות לעצמה לשלם לצבא ולקציניו, הבעיה היא בפערים הנוצרים מול חלקים אחרים באוכלוסיה, וגם עניין מראית העין.

הממשלה קיבלה את עמדת הרמטכ"ל גם ביחס לביטול הקיצור בשירות לגברים מ-32 ל-30 חודשים. יש לומר כי ההסמכה לכך מלכתחילה הייתה מוזרה שכן הכשרה של לוחם או איש סדיר טכנולוגי לוקחת חודשים ארוכים וכשהיא מסתיימת צה"ל "נהנה" הרבה פחות זמן מהחייל המוכשר.

אבל הדרישה של הרמטכ"ל לביטול הקיצור מאירה בעיה גוברת והולכת של נתוני הגיוס. יותר ויותר צעירים בגיל הגיוס מבקשים ומקבלים פטור משירות בסעיף נפשי - והנתונים מתחילים להיות יותר ממדאיגים.

הוויתור על גיוס חרדים

בסוגיית חוק הגיוס המדינה החליטה דווקא להעדיף את הכלכלה ולא את הביטחון או השוויון בנטל. כאשר היא מאפשרת לצעירים חרדיים לקבל פטור כבר בגיל 21 ולצאת לעבוד, המשמעות היא כי השירות בצבא יהיה פחות אטרקטיבי לצעירים אלה, ומשמעות ההחלטה לציבור הלא חרדי היא שבעצם המדינה ויתרה לא רק דה פקטו אלא גם הצהרתית על השוויון בנטל.

מה שמחזיר אותנו לפוליטיקה, ההסכמות התגבשו בפורום מצומצם של ראשי הסיעות המהותיות: כחול לבן, יש עתיד, ימינה ותקווה חדשה. הן מבשרות על יחסי הכוחות בקואליציה הזו, ועל הפשרות שהיא עושה כדי לשרוד. לשרוד לפחות את העברת התקציב ולאחריו היא יציבה הרבה יותר.

בני גנץ בונה את מעמדו הפוליטי להמשך לעמדת זינוק טובה יותר לראשות הממשלה, ובשלב הזה לפחות, שותפיו ראשי המפלגות האחרות לא מפריעים לו. לא בטוח שהתמונה הזו תימשך גם לאחר אישור התקציב.

ועוד שתי נקודות חשובות: האחת מה שהכי מפחיד את האוצר, השלכות הרוחב. כשהייתי יו"ר אגודת העיתונאים וניהלתי את המו"מ מול אגף שכר, זה היה התירוץ העיקרי לסירוב לדרישות שלי שחרגו מהנורמה, גם אם היו הכי מוצדקות שיש. הסדר הפנסיות של צה"ל עורר את תיאבונם של כל הגופים הציבוריים, ואלה יגישו וחלקם כבר הגישו דרישות להצמדת זכויות. בראשם ארגוני הביטחון השונים כמו המשטרה, שב"ס, כבאות, שב"כ, מוסד וכו'. ואחריהם עוד גופים בשירות הציבורי, למען האמת אני מופתע מזה שטרם ראינו דמעות וגלגולי עיניים מצד נגיד יו"ר הסתדרות המורים למשל.

נקודה שנייה חשובה יותר לטעמי וערכית יותר. משרתי הסדיר, חיילי החובה שמקבלים שכר שאינו אלא דמי כיס, מאות שקלים בלבד, את אלה היה צריך לצ'פר מזמן, בהעלאת שכר ובשיפור תנאים מהותי, עם דגש חזק על השחרור וההכנה לאזרחות. הם נותרו בחוץ למעט מס שפתיים של "אנחנו בודקים איך ניתן לטפל בזה", בישיבת הממשלה. כשבצה"ל מודאגים מהשיעור הגדל והולך של מבקשי פטורים נפשיים ואחרים מגיוס, שיסתכלו על הנקודה הזו ויבינו איפה צריך להתחיל השינוי.