התעשייה הביטחונית נגד הממשלה: חוסמים את הסחר עם האמירויות

לעומת הציפייה הגדולה שהסכמי אברהם יביאו להיקפי מכירות גדולים בתחום הביטחוני, החברות הביטחוניות הגדולות בישראל טוענות כי בפועל נחתמו אפס עסקאות עם איחוד האמירויות ובחריין, ומאשימים את משרד הביטחון

שר הביטחון בני גנץ / צילום: יוסי זמיר
שר הביטחון בני גנץ / צילום: יוסי זמיר

שנה בדיוק עברה מאז נחתמו הסכמי אברהם, הסכמי השלום והנורמליזציה בין ישראל לאיחוד האמירויות ובחריין ובהמשך עם מרוקו וסודאן - שההיבט הכלכלי מסחרי בהם נחשב עוגן מרכזי. אחד מהתחומים שבו היה צפי ודאי להיקפי מכירות גדולים במיוחד היה התחום הביטחוני. עסקת מכירת הנשק האמריקנית לאמירויות ובראשה מטוסי ה-F35 שנלוותה להסכמים, העידה על הכוונות של הנהגת האמירויות ועל רקע האיום הגובר מצד איראן והחות'ים שנתמכים על ידם בתימן, הקרקע ממש שיוועה לעסקאות כאלה. ההערכות להיקפי המסחר בתחום הביטחוני הרקיעו שחקים והגיעו לעשרות מיליארדי שקלים בטווח של השנים הקרובות.

אלא שכשבודקים כמה עסקאות כאלה אכן נחתמו בפועל במהלך השנה הזו, עסקאות חדשות של מכירות מוצרים צבאיים וביטחוניים לאמירויות או לבחריין, התשובה שהתקבלה מרוב החברות הישראליות הייתה מפתיעה במיוחד - אפס. אין מדובר בכל החברות - היו עסקאות של כמה חברות בעיקר בתחומי הסייבר.

בתגובת משרד הביטחון נאמר כי מאז הסכמי אברהם נחתמו עסקאות ביטחוניות רבות עם המפרציות, בהיקף של מאות מיליוני דולרים, אך לא נמסר פירוט לעסקאות אלה בנימוק שמדובר במידע מסווג. תא"ל יאיר קולס, ראש סיב"ט - האגף ליצוא ביטחוני במשרד הביטחון גילה במסיבת עיתונאים בחודש יוני כי נרשמו מכירות ביטחוניות בהיקף של 800 מיליון דולר בשנת 2020, לעומת ממוצע של 200 מיליון בשנים שקדמו לה. הוא ייחס לפחות חלק מהגידול להסכמי אברהם ואמר כי פוטנציאל הייצוא למדינות המפרץ גדול מאוד.

בחברות הגדולות לא מתרשמים

לדברי בכירים בכמה מהחברות הביטחוניות הגדולות ביותר בישראל, העליה הזו ברובה קרתה לפני החתימה על הסכמי אברהם ונבעה מעבודה של שנים קודם. בשיחות הביעו כולם, מי יותר מי פחות, תסכול מהתנהלות משרד הביטחון בתחום החשוב הזה, ובכמה מישורים.

האחד הטכני - משרד הביטחון באמצעות סיב"ט - האגף ליצוא ביטחוני והגוף המפקח אפ"י - האגף לפיקוח יצוא ביטחוני, הוא הרגולטור עם היד על השאלטר. הכללים וההגבלות מרובים ונרחבים הרבה יותר מכל מדינה אחרת, והחברות צריכות לעבור שלל בדיקות ומהלכים כדי לקבל אישור יצוא עבור מוצריהן. הדבר נדרש מכמה סיבות והעיקרית שבהן, מניעת זליגת נשק המיוצר בישראל לגופים או מדינות עוינות.

הגבלות אחרות נוגעות למכירת טכנולוגיות מתקדמות או כלי נשק שעשויים לנטרל את היתרון של צה"ל בשדה הקרב, וכן הגבלות למכירה למדינות או ארגונים בעייתיים. "באפ"י לא הפנימו שחתמנו על הסכמי שלום עם האמירויות בחריין ומרוקו, ושהם בנות ברית אסטרטגיות שלנו במרחב. אחרת אי אפשר להבין מדוע נאסרה מכירה של מוצרים שנמכרים למדינות אחרות, במזרח הרחוק, באמריקה הלטינית ובמרכז אסיה". חפרנו קצת ומצאנו בין השאר מוצרים כמו מל"טים (או בשמם העדכני כטב"מים) מדגמים שונים ולמטרות שונות כמו תצפית, השמדת אויב הגנה אווירית ועוד, שנמכרו למדינות אחרות ואף השתתפו בלחימה, כמו ה"אורביטר" של אירונאוטיקס, "הרמס" של אלביט, "הארופ" של התעשיה האווירית ואחרים.

כאשר נאסרת מכירה של אלה, אין ואקום בשוק, והקניינים פונים לספקים אחרים. בין המרוויחים מכך - הטורקים שמל"טים שהם מייצרים כמו ה-Bayraktar, ודומיו, (שחלקם מבוססים על מל"טים ישראלים שנמכרו להם) וכן הסינים שגם להם פסי יצור גדולים של המוצרים הללו.

עוד סוג מוצרים שהדרישה להם במפרץ גדולה הוא אמצעי הגנה מפני מתקפות טילים, רחפנים וכתב"מים מתאבדים. מתקפות כאלה מגיעות חדשות לבקרים מצד החות'ים כלפי סעודיה. והבולטת שבהן הייתה מתקפת הטילים האיראנית על מתקני הנפט של עראמקו בספטמבר 2019, מתקפה שהשביתה לזמן מה חלק ניכר מתעשיית הנפט של המדינה.

עסקה אחת קטנה בתחום נחתמה בין אלתא של התעשיה האווירית ליצרנית הנשק הלאומית של האמירויות, חברת EGDE. אבל מדובר בהסכם פיתוח שאלתא היא רק אחת מהשותפות בו.

בתעשיות הביטחוניות הציגו ל"גלובס" אוסף של עסקאות שנפסלו או שהטיפול בהן מתארך מאוד והיקפן מגיע ליותר מעשרה מיליארד דולר בעשור הקרוב. בין התחומים שנמנו: כטב"מים, מכ"מ, חלל, מערכות יירוט טילים ועוד.

במשרד הביטחון דחו את הטענות לפיהן הם מנעו עסקה בהיקף של 10 מיליארד דולר, "מן הטעם הפשוט כי אין כזאת".

ישראל מאחרת לפעול בחצר האחורית של איראן

"לא הכל צריך להיות אולטרא מסווג", אמר אחד מבכירי התעשיות לגלובס, אבל אולי באמת יש בעיה אם הנשק הזה יזלוג לגורמים עוינים.

יש לכך כמה תשובות. האחת, מוצרים אלה אם חלילה יופנו נגדנו, התעשיות המקומיות שייצרו אותם ידעו בקלות יתר איך לנטרל אותם. בנוסף החשש שמדינות אלה יעבירו נשק לגורמים עוינים פחות מהחשש הדומה בקרב מדינות שכבר רכשו מערכות דומות מישראל. והסיבה השלישית שמדינות כמו האמירויות ובחריין הן שותפות אסטרטגיות חיוניות לישראל, וחיזוקן הוא אינטרס ישראלי, בוודאי בחצר האחורית של איראן.

על הנקודה הזו נתעכב מעט, ונזכיר בתוך כך את ה-F35. כזכור, מכירת מטוסי החמקן מארה"ב לאמירויות במקביל להסכמי אברהם עוררה ביקורת על ההסכמה של ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו לכך. גורם ביטחוני בכיר ביותר שהיה מעורב בעיסקה אמר אז ל"גלובס" כי המהלך מיישם את הברית האסטרטגית משנת המציאות במזה"ת שיצרו ההסכמים.

לדבריו, כאשר טייסת של חמקנים יושבת בבסיס חיל האוויר האמירתי, עשרות קילומטרים בלבד מאיראן שמעבר למפרץ, זו משוואה אסטרטגית חדשה. "תחשוב על האפשרויות הגלומות לנו בבסיס ידידותי כזה במפרץ, עם המטוסים המתקדמים בעולם" אמר. וההסכמה הישראלית של נתניהו אישררה לאמירתיים את הרצינות הישראלית בשותפות האסטרטגית. כלומר - מכירת נשק מתקדם לאמירויות מחזקת את הברית הזו ומהווה אינטרס אסטרטגי של ישראל. לכן המדיניות המגבילה יותר של מכירות לאמירויות ולבחריין - נזכיר, השער למכירות למדינה האם סעודיה - אינה מובנת.

והיא אינה מובנת גם שם. על חוסר שביעות הרצון הזה שמעתי בביקור באמירויות לפני כחודש, וגם בימים האחרונים. עד לבחירות והקמת הממשלה הנוכחית ייחסו האמירתיים את העיכובים וההגבלות לכאוס הפוליטי בישראל. וכך בפברואר לא השתתפה ישראל כמעט בכלל בתערוכת התעשיות הביטחוניות הבינלאומית IDEX שהתקיימה בדובאי. הנימוק הרשמי היה החשש מהפצת הקורונה על ידי המשתתפים שיחזרו משם. אבל ברקע הדברים היה העימות הפוליטי של לפני בחירות בין ראש הממשלה נתניהו שסירב לאפשר לשר הביטחון גנץ לצאת לתערוכה, בעוד יציאתו שלו לשם נדחתה.

תגובת משרד הביטחון: "אכן היתה תוכנית להגיע לתערוכה בחודש פברואר, אבל ממשלת ישראל החליטה בזמנו לבטל את הנסיעה כדי למנוע כניסת וריאנטים של נגיף הקורונה לישראל. ההיעדרות מהתערוכה לא פגעה ביחסים עם האמירויות".

האמירתיים הבליגו, וחיכו להקמת ממשלה. אבל גורם מהאמירויות אומר לגלובס כי גם לאחר הקמתה התמונה לא השתנתה מהותית. הוא נתן כדוגמא עיכובים שנבעו לדבריו מדחיות של מנכ"ל משרד הביטחון אמיר אשל לפגישות עם נציגים אמירתיים שביקשו לקדם רכש ביטחוני. "ראינו כבר התנהלות ישראלית שלא מבינה את הנוהגים, התרבות והניואנסים שלנו, ושני הצדדים לומדים האחד את השני, אבל במקרה הזה, לא הצלחנו להבין את הדחיות החוזרות ונשנות".

תגובת משרד הביטחון לטענה: |מנכ"ל משרד הביטחון אמיר אשל נפגש מספר רב של פעמים, בארץ ובחו"ל, עם בכירים מהמפרציות על מנת לקדם את שיתוף הפעולה ואת הייצוא הביטחוני".

יש עסקה גדולה בדרך

אחרי כל זה חובה לומר. לפחות אחת מהתעשיות הביטחוניות הגדולות נמצאת במגעים מתקדמים לעסקה ביטחונית גדולה ומקיפה שקיבלה את האישורים ממשרד הביטחון. בכיר באחת החברות האחרות מוסיף כי בשבועות האחרונים ניכרת תזוזה במשרד הביטחון, "נפל שם האסימון" ויש התקדמות ושינוי גישה מסוים. בחברות הביטחוניות מציינים עוד כי תחום אחד שהוגבל הרבה פחות מהיתר הוא הסייבר - הגנתי בעיקר אבל גם התקפי. כלומר עסקאות להקמת מערכות הגנה מפני תקיפות רשת מדינתיות, או למתקנים רגישים. עיסקה כזו נחתמה ביולי עם מרוקו. ראש מערך הסייבר הישראלי יגאל אונא חתם על ההסכם ברבאט עם עמיתו המרוקני גנרל מוצטפא אל-רביעי.

אבל בשורה התחתונה, סכומי המכירות למדינות המפרץ גם לאחר הדיווחים על עלייה בשנה שעברה, נמצאים עדיין הרחק מתחת ליעדים ולהערכות, והטענות על עיכובים ואי מתן אישורים צריכות להדהד בקומות העליונות של משרד הביטחון. התעשיות הביטחוניות הן ענף יצוא רווחי במיוחד למדינה, מספקות עשרות אלפי מקומות עבודה בשכר גבוה, שומרות על העליונות הטכנולוגית שלנו מול האויבות באיזור, ומביאות לקידום טכנולוגי גם במוצרים אזרחיים. החסמים הביורוקרטיים והאחרים עוצרים את פוטנציאל הגידול המהיר במכירות ואת חיזוק מעמדה האסטרטגי של ישראל.

צרו איתנו קשר *5988