ארגוני הפשע בחברה הערבית שולטים, ולאף אחד לא אכפת

העבריינים השתדרגו והפכו למתוחכמים ושולטים במרחב הציבורי • כל עוד לא נכיר בכך שהפשיעה משתלמת, לא נצליח לטפל בבעיה

הפגנות בחברה הערבית במחאה על האלימות ומחדלי הממשלה בטיפול בה / צילום: דוברות הרשימה המשותפת
הפגנות בחברה הערבית במחאה על האלימות ומחדלי הממשלה בטיפול בה / צילום: דוברות הרשימה המשותפת

3,000 שקל עולה ירייה באוויר, 7,000 שקל עלות ירייה לעבר מכונית, 10,000 שקל עלות ירייה על בית ופגיעה ברכוש, בין 20 אלף שקל עד 100 אלף שקל עולה לך לירות באדם ולרצוח אותו, במידה ולא איבד את חייו תקבל חזרה מחצית מהסכום. חשוב לדייק, המחירון משתנה לפי חשיבות האדם שמבקשים לרצוח ותפקידו.

לצערי, גם כאן נשים לא שוות ערך לגברים, אפשר לרצוח בחינם, או לפחות בעלות מינימלית בהפעלת מתחילים בארגון או שליטה עצמית של המזמין.

כן, זה בחברה הערבית, מחירון בארגוני הפשיעה, הזמנה לפי ייעוד - אפשר לנהל משא ומתן, תשלום המקדמה ניתנת מראש ולא מוחזרת במקרה שמבטלים את ההזמנה.

אי-אפשר לתבוע אף אחד, ואי-אפשר לפנות למשטרה, לעולם הפשע כללים וחוקים משלו - לכן לא חלה עליו חוקי מדינת ישראל - עובדה שפוגעים ומפקיעים את בסיסי החקיקה בכל שני וחמישי.

חזקים יותר מהמשטרה

נכון, הם חזקים, חזקים יותר מהמשטרה, שקופים למשטרה, וזה מה שעושה אותם חזקים. 87 בני אדם מהחברה הערבית נרצחו מתחילת השנה, המגמה העולה נשמרת לצערנו ואנו עוד לקראת השליש האחרון בשנה כך שאין מנוס ומספר הנרצחים והנרצחות עוד יגדל.

מספר הקורבנות בלבד הוא לא הבעיה, המספר והסיפור הם חלק בלתי נפרד ממציאות מעוותת, מורכבת ומדכאת.

11 מתוך ה־87 הן נשים, יש הבדל בין הנרצחות לנרצחים. נשים נרצחות בגלל שהן נשים, מוחלשות, מודרות ועם עוול מצטבר שמסתיים במקרים רבים בלשים קץ לחייה של האישה. ואם אנחנו כבר במספרים אז קחו נתון מעניין; בעשור האחרון 50% מהנשים שנרצחו דווחו למשטרה על איומים, התלוננו וידעו ובכל זאת נרצחו. גם למערכת הן עוד נשים וגם ערבים.

"האלימות בחברה הערבית גואה" - את מכבסת המילים הזו בטח שמעתם הרבה, לצערי עברנו את השלב הזה, ואנחנו במדרגה גבוהה יותר של ארגוני פשיעה עם משרדים, עניבות, מכוניות פאר ומשרדי ענק שמנהלים את העולם הזה, חלקם בקשרים טובים עם המשטרה.

הפחד להתפתח כלכלית

כמעט כל עסק/אדם בחברה הערבית יודע שבנוסף לגזירת קופונים למסים יש עוד שותף סמוי־ גלוי שחייבים לתת לו דמי חסות, כל העסקים יודעים זאת וחלקם הגדול משלם כי זה עדיף על האופציה השנייה - כמו כל החלטה אחרת בעל העסק מחשב עלות מול תועלת, והבחירה היא בין לחלוק איתם את הרווח לבין לירות בעסק/לשדוד/לירות באדם שמוביל את העסק. בהחלטות הממשלה נרשם היעד לייבוש המקורות הכלכליים של ארגוני הפשיעה, אולי בגלל זה אין תמיכה בעסקים בחברה הערבית. להתפתחות כלכלית יש מחיר כבד מאוד בחברה הערבית.

ככל שאנחנו צוללים עמוק אל תוך עולם הפשיעה בחברה הערבית, וככל שהבעיה מחמירה, נפתחות עוד יחידות משטרתיות (לאחרונה יחידת סי"ף במשטרה שאמורה לטפל באופן שונה בפשיעה בחברה הערבית). עוד העסקה למשטרה קהילתית, עוד שוטרים, יחידות וגופים שחכמים לאחר מעשה - וגם בזה יש ספק.

כמו כל מחלה, הטיפול בתסמינים שלה אינו טיפול במחלה, אלא הכחשת המחלה וטיוח המקרה תוך כדי שמטאטאים אותו מתחת לשטיח.

כלכלת עולם הפשיעה משתלמת לפושעים ואולי גם למשטרה - ומהצד השני יש את הקורבנות, האזרחים ואלה הם שני צידי המתרס.

הכותבת היא חברת כנסת לשעבר במפלגת תע"ל ופעילה חברתית