במשרד החינוך לא שמעו על מהפכת מי טו

המלחמה באלימות המינית צריכה להיות בראש סדר העדיפויות של משרד החינוך, ועליו לקחת אחריות על התלמידים והתלמידות, ולא לזנוח אותם • שרת החינוך מתעסקת בחיסונים בבתי הספר, בזמן שתלמידים ותלמידות מותקפים ונאנסים – איפה את?

שרת החינוך יפעת שאשא-ביטון / צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת
שרת החינוך יפעת שאשא-ביטון / צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת

משרד החינוך מתעסק בקורונה ומגבש תוכניות למלחמה בנגיף ולהגנה על בריאות התלמידים/ות. נדמה שרק עברה הסערה סביב חיסונים בבתי הספר, וכבר עברנו לדיון בבדיקות המהירות ובמכת הבידודים.

הדאגה לבריאות התלמידים והתלמידות היא מצג שווא. אונס קבוצתי בילדה בת 14, ילד בן 8 שמנוצל מינית, סרטונים של בנות 15 מופצים ברשת, וילדה בת 13 שחזרה להרטיב במיטה. ילדים וילדות הם קבוצת הסיכון העיקרית למגפת האלימות המינית שמשתוללות במוסדות החינוך. משרד החינוך כמעט ולא מתעסק במלחמה באלימות מינית, ומזניח את הבריאות הפיזית והנפשית של הילדים/ות. יש לא מעט ילדות/ים שיושבים בכיתה, עוטים מסכה, ולצד הילקוט והקלמר - מחזיקים בסוד גדול וכבד. אסור לנו לעצום עיניים ולהמשיך להשאיר אותם לבד.

לפי מחקר שנערך באוניברסיטת חיפה, מגפת האלימות המינית פוגעת ב-18.7% מהתלמידים/ות. הערכה היא שמספר הפגיעות גבוה יותר, אבל התלמידים/ות מתקשים לזהות שמדובר בפגיעה מינית, חווים רגשות אשמה ונוטים שלא לדווח לאחר פגיעה מינית. ילדים וילדות הם קבוצת הסיכון העיקרית לפגיעה מאלימות מינית ונמצאים בסיכון גבוה להיפגע שוב. הפגיעה המינית בילדות/ים יוצרת תופעות לוואי קשות וארוכת טווח אשר ילוו אותם שנים ארוכות. בין תופעות ארוכות הטווח ניתן למצוא הפרעות שינה, מצבי חרדה, ושינויים מתמידים בערנות ודריכות הגוף. כמו כן, קשיי ריכוז, קשיים בלימודים, הפרעות אכילה, קשיים חברתיים, דיכאון קליני, שימוש בסמים והשלכות שונות של התפתחות פוסט טראומה מורכבת.

ברחבי העולם המערבי, בארצות הברית, באירופה ובאוסטרליה, מטפלים בצורה ממוקדת במגפת האלימות המינית בבתי הספר. ממשלות התחילו לחייב את הצוותיים החינוכיים לעבור הכשרות, ולקיים שיעורים והדרכות במוגנות מינית לתלמידים ולתלמידות. לפי המחקרים בתחום, תוכניות למוגנות מינית יעילות, ויש להן השפעה מוכחת על יכולתם של תלמידות ותלמידים לזהות פגיעה בהם ולדווח על כך. תוכניות אלו יכולות להגן על התלמידים והתלמידות, ולצמצם את תופעות ארוכות הטווח. המשאבים אשר יושקעו במערכת החינוך, יחסכו משאבים רבים עתידיים אשר מושקעים בטיפול בנזקים ארוכי הטווח של מגפת האלימות המינית.

במדינת ישראל אין חובת הכשרות והדרכות במוגנות מינית בבתי הספר. דו"ח המבקר בשנת 2020 הצביע על כשלים רבים בהתמודדות מערכת החינוך עם תופעות האלימות המינית בקרב תלמידים ותלמידות, ועל כך שיש עבודה רבה לעשות. צעדים כדוגמת חובת הדרכות והכשרות יכולים לצמצם את התופעה, טיפול מוקדם יכול להציל חיים. לפי הדוח, מדינת ישראל צריכה להכשיר בצורה מקיפה, ולתת לתלמידים/ות כלים להתמודד עם הפגיעות.

מערכת החינוך חייבת להדביק את הפער הגדל בינה לבין העולם המערבי, ולהתחיל לפעול בנחישות בנושא. משרד החינוך צריך לגבש כבר היום תוכנית למלחמה במגפת האלימות המינית שמשתוללת בבתי ספר. אנחנו צריכים להבין שמדובר במגפה, הילדים והילדות הם קבוצת הסיכון העיקרית לפגיעה, וחובה לתת את תשומת הלב והמשאבים המספקים להגנה על שלומם. אסור לנו כחברה להזניח את ילדינו, ואנחנו חייבים לדרוש מהממשלה טיפול אינטנסיבי, מקיף, מבוסס נתונים, שקוף ומיידי במגפת האלימות המינית. המלחמה באלימות המינית צריך להיות בראש סדר העדיפויות של משרד החינוך, ועליו לקחת אחריות על התלמידים והתלמידות, ולא לזנוח אותם. שרת החינוך יפעת שאשא-ביטון מתעסקת בחיסונים בבתי הספר, בזמן שתלמידים ותלמידות מותקפים ונאנסים - איפה את?

הכותבת היא היועצת המשפטית של הלובי למלחמה באלימות מינית

צרו איתנו קשר *5988