מבקר המדינה בדוח חריף: ההתמודדות של ישראל עם משבר האקלים "נעה בטווח שבין ב'פיגור' לאפס"

יעדים לא שאפתניים בהשוואה עולמית, כישלון בהשגתם, אי מימוש החלטות ממשלה, מחסור בתקציבים, תוכניות שנותרו על הנייר ופעילות ללא בסיס ידע מדעי או מושכל • אלו רק חלק מהממצאים בדוח חמור של מבקר המדינה שמציג חידלון ממשלתי של יותר מעשור בנוגע להתמודדות עם משבר האקלים

השריפה בהרי ירושלים, מוקדם יותר השנה. לפי המבקר, התגברותם והחמרתם של אירועי קיצון אקלימיים לצד שינויים בדפוסי האקלים, עלולים לגרום לנזק ניכר לכלכלת ישראל וטומנים בחובם ''סיכון לביטחון הלאומי'' / צילום: בוריס קריפק, רשות הטבע והגנים
השריפה בהרי ירושלים, מוקדם יותר השנה. לפי המבקר, התגברותם והחמרתם של אירועי קיצון אקלימיים לצד שינויים בדפוסי האקלים, עלולים לגרום לנזק ניכר לכלכלת ישראל וטומנים בחובם ''סיכון לביטחון הלאומי'' / צילום: בוריס קריפק, רשות הטבע והגנים

דוח חמור של מבקר המדינה המתפרסם היום (ג'), מצביע על כשלים מהותיים ואי יישום של שורה ארוכה של תוכניות להתמודדות עם משבר האקלים ומעבר לאנרגיות מתחדשות בישראל. זאת, ימים בודדים לפני טיסתו של ראש הממשלה, נפתלי בנט, לוועידת האקלים של האו"ם בגלאזגו, סקוטלנד, שם יצטרך להציג בפני העולם את פעילותה של ישראל ליישום הסכם פריז.

התגברותם והחמרתם של אירועי קיצון אקלימיים לצד שינויים בדפוסי האקלים, עלולים לגרום לנזק ניכר לכלכלה וטומנים בחובם "סיכון לביטחון הלאומי של ישראל במגוון תחומים", כך לפי המבקר. אך בניגוד לנדרש בהחלטות ממשלה מ-2009 ו-2018, לישראל אין תוכנית פעולה לאומית מתוקצבת ובת ביצוע להיערכות לשינויי אקלים.

ל-84% מהגופים הציבוריים שבדק המבקר אין כלל תוכנית להתמודדות עם משבר האקלים והם לא תיקצבו פעולות הנחוצות לכך. 89% מהגופים לא פעלו מול משרד האוצר כדי לקדם תוכניות בנושא, ו-77% מהם לא ביצעו מיפוי סיכונים והשפעות של שינויי האקלים על פעילותם.

"הנתונים בדוח מהווים נורת אזהרה"

ישראל, המצויה באזור בסיכון מוגבר, חשופה להשפעות משמעותיות של שינויי האקלים, אך הנושא זוכה בה לאורך שנים כמעט להתעלמות מוחלטת. על פני 700 עמודים הסוקרים מגוון נושאים הנוגעים לעשרות משרדי ממשלה וגופים ממשלתיים וציבוריים ובהם מעבר לאנרגיה מתחדשת, פעולות להפחתת גזי חממה, הסתגלות לתוצאותיו הבלתי נמנעות של משבר האקלים, מתאר מבקר המדינה את חוסר ההיערכות של ישראל, ואת אי מימוש או תקצוב תוכניות העבר הרבות עליהן הכריזו ממשלות קודמות. לדברי המבקר, מתניהו אנגלמן, "הנתונים בדוח מהווים נורת אזהרה", שכן ישראל לא ערוכה למשבר האקלים וטרם חל שינוי במדיניות הממשלתית בנושא.

למרות שישנו חשש של ממש לפגיעה בתשתיות הלאומיות של ישראל בשל שינויי אקלים (בין היתר למתקני התפלה ולמערכות של הסעות המונים), עד היום הוא לא הוכר כאיום אסטרטגי לאומי, ורשות חירום לאומית (רח"ל) טרם כללה את נושא שינויי האקלים במפת האיומים הלאומית, כך שהנושא אינו כלול בתרחיש הייחוס הלאומי המצרפי.

בנימין נתניהו / צילום: יניב נדב - דוברות הכנסת
 בנימין נתניהו / צילום: יניב נדב - דוברות הכנסת

בעוד שברוב מדינות העולם מבוצעות מזה שני עשורים תוכניות היערכות לאומיות-אסטרטגיות ברמת סקטורים ספציפיים להיערכות למשבר, ישראל היא אחת מכ-20 מדינות שאין להן תוכנית פעולה לאומית מתוקצבת ובת ביצוע שהן פועלות לפיה. וכוח אדם? רק ארבעה עובדי מדינה יעודיים (מתוך 83 אלף), עוסקים בשינויי אקלים.

מנהלת ההיערכות לשינויי האקלים משותקת

בישראל הוקמה מנהלת היערכות לשינויי אקלים בשנת 2018 במטרה לנהל גיבוש, תיאום, הטמעה והוצאה לפועל של המדיניות הלאומית בתחום. אך לא ניתנו לה סמכויות לצורך ביצוע תפקידיה, והיא פועלת ללא תקציב וללא כוח אדם ייעודי. ללא תקציב, לא קודמו פעולות מחקריות שהן קריטיות להיערכות אפקטיבית, כמו ניתוח סיכונים או בדיקות בהקשר הכלכלי. מתוך 278 משימות שנכללו בהחלטת הממשלה להיערכות לשינויי האקלים, רק 16% נכללות בתוכניות העבודה המשרדיות, לרבות לוחות זמנים ומועד אחרון לביצוע.

למרות שהעבודה המדעית שקדמה להקמתה וכך גם החלטות הממשלה קבעו שיש צורך בוועדה מדעית מייעצת כלל משרדית ומרכז מדע וידע מומחה להערכות סיכונים, המנהלת פועלת בלי שקמו גופים כאלו, וללא הידע המדעי והלאומי ההכרחי לקידום עבודתה.

אף על פי שידע אקלימי דוגמת צפי שטפונות באזורים נקודתיים ורחבים הוא הכרחי לשם קבלת החלטות, בהיעדר תקציב עד היום לא הוקם מרכז חישובים לאומי לסימולציות אקלימיות בשירות המטאורולוגי, למרות החלטת הממשלה ב-2018. ללא שיפור היכולות הטכנולוגיות של השירות, הגופים הציבוריים בישראל יתקשו להעריך את מגמות האקלים העתידיות הנוגעות להם, והפעילות הממשלתית לא תדביק את השפעתו בפועל של משבר האקלים ואירועי הקיצון על סקטורים במשק או אוכלוסיות באזורים שונים בארץ.

מבקר המדינה מרכז שורה ארוכה של המלצות למשרדים השונים ולממשלה. ואמנם, בשבוע שבו הממשלה הכריזה על תוכנית 100 הנקודות שלה - ברובן כבר תוכניות שהוכרזו ואף תוקצבו בעבר, ללא תאריך יעד או מפת דרכים לביצוע, נשאלת השאלה מה יכול להיות הפעם אחרת.

מתניהו אנגלמן, מבקר המדינה / צילום: יוסי זמיר
 מתניהו אנגלמן, מבקר המדינה / צילום: יוסי זמיר

אנגלמן מדגיש כי שינויי האקלים דורשים רפורמות מבניות יסודיות בקצב גובר, ולכן בלתי אפשרי שהמורכבות הזו תנוהל במשרד חלקית, נוסף על תפקיד אחר של עובדים במשרד להגנת הסביבה. "מומלץ כי הממשלה תייעד את הטיפול בנושא זה ואת ניהולו השוטף בידי גוף ייעודי קבוע, בעל סמכויות ביצועיות ויכולת הכרעה", קובע המבקר, ומציע להקים מטה ביצועי קבוע - מנהלת או קבינט אקלים ביצועיים, עם "יכולת קביעת מדיניות והוצאה לפועל, יכולות תכלול על ממשלתיות, וריכוז עבודת הממשלה, שמדיניותו והחלטותיו יחייבו את משרדי הממשלה". המבקר מציע שאותו גוף לא יהיה כפוף למשרד ממשלתי מסוים, ופעולתו תגובה בתקציב.

ישראל לא השיגה את היעדים שקבעה במסגרת הסכם פריז

למרות גודלה הקטן של ישראל, אוכלוסייתה הגדולה, המונה כ-9.3 מיליון איש, מובילה לכך שהיא פולטת גזי חממה בהיקף דומה למדינה בגודל בינוני. למרות שמגמת הפליטות לנפש מצויה בירידה, מבין מדינות ה-OECD, ישראל מדורגת בשליש העליון של המדינות בעלות הפליטות הגבוהות ביותר לנפש. למרות זאת, המדינה קבעה לעצמה יעדים לא שאפתניים להפחתת פליטות ביחס לעולם, ובמשך שנים כלל לא נקטה פעולות שנדרשו להגעה אליהם.

בניגוד למדינות המפותחות ומדינות ה-OECD, ישראל קבעה יעד הפחתת פליטות גזי חממה לנפש בלבד, ולא יעדים אבסולוטיים, כך שתוכל להמשיך להעלות את הפליטות הכוללות שלה ככל שהאוכלוסיה גדלה. וכך, בשנים 2015-2020 נרשמה עלייה בפליטות האבסולוטיות של ישראל. היעד שקבעה היה צפוי להוביל לעלייה אבסולוטית של 103% בפליטות ביחס לשנת 1990 ושל 12% ביחס לשנת 2005, ואילו יעדי יתר המדינות שנסקרו (שווייץ, האיחוד האירופי, קנדה, ארצות הברית, מקסיקו ודרום קוריאה) היו צפויים להוביל אצלן לירידה ממוצעת של כ-32%.

ישראל לא השיגה את היעדים שקבעה במסגרת הסכם פריז, כאשר "ההתקדמות בהשגת כל היעדים הסקטוריאליים נעה בטווח שבין ב'פיגור' לאפס", כך לדברי המבקר. הנחיות שנקבעו בהחלטות ממשלה מ-2015 ו-2016 בתחומים כמו מיסוי ירוק, התייעלות אנרגטית, עידוד תחבורה ציבורית והסרת חסמים לאנרגיות מתחדשות, לא בוצעו מאז קבלת ההחלטות. וכך, יעד צמצום הנסועה הפרטית ב-20% הסתכם בכך שהנסועה עלתה ב-12 מיליארד ק"מ ב-2019 לעומת 2015, וכי כלל לא קיימת תוכנית פרטנית לצמצום הנסועה, כפי שנקבע שתהיה בהחלטת ממשלה מ-2016.

יובל שטייניץ, שר האנרגיה לשעבר / צילום: איל יצהר
 יובל שטייניץ, שר האנרגיה לשעבר / צילום: איל יצהר

ישראל נכשלה גם בתחום האנרגיה. יעד התייעלות של 20%, שנקבע עוד ב-2008, הסתכם בפועל בהשגה של 62% מהיעד. מתוך 800 מיליון שקל שהוקצו בהחלטת ממשלה לטובת העניין, רק 300 מיליון נוצלו. המדינה לא עמדה ביעד של 10% שקבעה לעצמה בשנת 2009 לשנת 2020 והגיעה נכון לסוף שנת 2020 ל-6.1% בלבד. ישראל גם לא השקיעה בתשתיות אנרגיה מתחדשת כפי שעשו מדינות אחרות כדי לעמוד ביעדיהן. לפי ה-OECD, משנת 1997 בקירוב, ההשקעה בתשתיות בישראל הייתה נמוכה מההשקעה הממוצעת במדינות ה-OECD. בשנת 2016, ההשקעה בתשתיות בישראל מוערכת בכ-2% מהתמ"ג, כ-75% פחות מאשר ממוצע מדינות ה-OECD.

משבר האקלים נדחק לאורך השנים, וגם היעדים החדשים לא מספקים

המבקר מצא כי ריבוי סמכויות חקיקה ומינהל, קונפליקט בין יעדים של משרדי ממשלה ופער מובנה בין אחריות וסמכות יוצרים קושי מובנה בקידום הפחתת פליטות גזי חממה, כאשר המשרדים מתעדפים את קידום היעדים שמצויים בליבת אחריותם המיניסטריאלית על פני הפחתת פליטות (למעט במשרד להגנת הסביבה). התוצאה היא דחיקה לאורך השנים של משבר האקלים ושל יעדי הפחתת הפליטות בסדר העדיפויות המיניסטריאלי לטובת יעדים אחרים - בשלב גיבוש היעדים, בעת תקצובם ובדרך להשגתם.

גם היעדים החדשים שהציבה לעצמה ישראל לשנת 2030 נמוכים. לפי החלטת הממשלה, בשנת 2030 ייצרו 30% מהחשמל באמצעים נקיים. זאת, לעומת יעדים שנעים בין 40% ל-100% במדינות ה-OECD ומדינות נוספות שנסקרו. היעד של ישראל, הוא הנמוך ביותר מבין מדינות ה-OECD.

האם היעד שקבעה ישראל הוא המקסימום האפשרי? לפי המבקר, בדיקת רשות החשמל הוגבלה להיתכנות שיעור של 30% אנרגיות מתחדשות; היא לא בחנה את הפוטנציאל המלא להפחתת גזי חממה לשנת 2030. זאת ועוד, ההחלטה לקבוע יעד של 30% התבצעה על ידי משרד האנרגיה ורשות החשמל, ללא שיתוף גורמים נוספים המהותיים לנושא.

מאבק למען אוויר נקי ביד אחת, קידום הפקת דלקים פוסיליים באחרת

משרד האנרגיה לא קבע עד היום יעד מתחדשות לשנת 2050, והמבקר קובע: "השארת תמהיל של 70% אנרגיית גז טבעי לאחר שנת 2030 ללא קביעת יעדי אנרגיות מתחדשות לשנת 2050 מניחה בסיס לתכנון, פיתוח והשקעות להמשך הפיתוח של משק הגז בישראל, ועלולה לפגוע במעבר עתידי לכלכלה דלת-פחמן. קידום הפקת דלקים פוסיליים אינו מתיישב עם המדיניות המוצהרת של הממשלה, זה יותר מעשור, לצמצם פליטות גזי חממה ומזהמי אוויר. בעוד הממשלה מקדמת מאבק בשינויי האקלים ולמען אוויר נקי, היא גם מקדמת מדיניות של 'מיצוי פוטנציאל' משאבים שנדרש להתאימו למאמץ הלאומי להפחתת פליטות גזי חממה".

אסדת קידוח גז לויתן / צילום: אלבטרוס
 אסדת קידוח גז לויתן / צילום: אלבטרוס

משרד האנרגיה העדיף שלא לקבוע יעדי אנרגיות מתחדשות ולהמתין להתפתחויות טכנולוגיות שיאפשרו ללכוד פחמן מהאוויר. ואמנם, לפי המבקר, אומדן עלויות שבוצע העלה כי בכל אחת מהשנים 2030, 2040, 2050 התרחיש מוטה הטכנולוגיות שאינן סולאריות (כמו תפיסת פחמן) הוא היקר ביותר, ואילו התרחיש מוטה אנרגיה סולארית בשנת 2050 - שנת היעד הרלוונטית לאסטרטגית מעבר לכלכלה דלת פחמן - הוא בעל העלויות הנמוכות ביותר מבין כל התרחישים ומוערך בכ-49.2 מיליארד שקל, בהשוואה לתרחיש מוטה הטכנולוגיות שאינן סולאריות שמוערך בכ-56.9 מיליארד שקל. אך משרד האנרגיה לא בחן מחדש את התרחישים, ולא הציג את אומדני יישום התרחישים במפת הדרכים שפרסם לציבור.

בדוח צוין לחיוב כי משנת 2012 עד שנת 2018 חלה ירידה בשימוש בפחם לייצור חשמל בשיעור של 29%, ובשנים 2018 עד 2020 הייתה ירידה של עוד 4%. הדבר הביא לירידה בפליטות מזהמים לאוויר ולירידה מסוימת בפליטות פחמן. הפחתה זו היא הגורם העיקרי להפחתת פליטות פחמן לנפש, למרות שהפליטות האבסולוטיות של ישראל גדלו. המשך יישום מדיניות זו תוביל להפחתה מוערכת של כ-9 מיליון טונות גזי חממה עד לשנת 2025 ושל כ-17 מיליון טונות גזי חממה עד לשנת 2030.

המעבר לכלכלה דלת פחמן יוכל להביא לעלייה בתוצר 

ניתוחים כלכליים שנסקרו מראים כי אם ישראל לא תנקוט צעדים להאטת שינויי האקלים, הנזק הכלכלי משינויי האקלים יהיה גבוה יותר מהעלות למשק של תהליך הפחתת הפליטות. למדיניות של הפחתת גזי חממה יש תועלות מובהקות, והמשק הישראלי יכול להגיע לירידה ניכרת בפליטות בלי לפגוע ביעדי צמיחה ארוכי טווח, ובניתוח עלות-תועלת כוללני המעבר לכלכלה דלת פחמן יוכל להביא לעלייה בתוצר וברווחה החברתית.

אך עד עתה, אף גוף ממשלתי כלכלי או גורם האמון על תחזיות מאקרו-כלכליות בישראל לא ביצע הערכה לאומית בנוגע לנזקים ולהשפעות של נזקי שינויי האקלים למשק תחת התרחישים השונים. בנוסף, משרד הכלכלה ומשרד העבודה והרווחה לא בחנו את השלכות משבר האקלים והשינויים הצפויים כתוצאה מהמעבר לכלכלה דלת פחמן על שוק התעסוקה.

גם כאשר קיים ידע רלוונטי, הממשלה מתעלמת ממנו. אף שבשנת 2009 החליטה הממשלה כי יש לקדם פעולות היערכות על בסיס בחינה של היבטים כלכליים ותקציביים הנובעים מיישום אמצעי ההיערכות הדבר טרם בוצע. במדינת ישראל, אין בסיס ידע לאומי שכולל הערכה מאקרו-כלכלית לקידום ההיערכות לשינויי אקלים, ולמנהלת האקלים אין תוכנית להשלמת פערי הידע והיא לא גיבשה מתודולוגיה לקבלת החלטות המבוססת על ניהול סיכונים.

בהיעדר הערכות כלכליות, המועצה הלאומית לכלכלה לא פעלה לקידום הנושא בסדר העדיפויות הממשלתי ומשרד האוצר לא נענה לבקשות, לרבות של המינהלת במשרד להגנת הסביבה להקצות משאבים. זאת, למרות שכלכלה דלה או מאופסת פחמן היא התרחיש בעל ההשפעה הפחותה ביותר על התוצר, וכאשר ישראל מצויה בפיגור מאחורי מדינות ה-OECD בנושא.

הסקטור הפיננסי אף הוא מזניח את הנושא. למרות שמשבר האקלים יוצר סיכונים פיננסיים למדינות, חברות ופרטים, ההנחיות הרגולטוריות הפיננסיות כיום בישראל אינן נותנות ביטוי לסיכוני אקלים. במשך עשור, הפיקוח על הבנקים לא עסק כמעט בסיכוני סביבה ואקלים ולא עדכן את הנחיותיו בהתאם להתפתחויות המקצועיות בעולם, ותיק היתרות של בנק ישראל לא מושקע בהשקעות אחראיות (ESG). עם זאת, מאז שנת 2020 גברה פעילותו בנושא של המפקח הנוכחי על הבנקים, יאיר אבידן.

רשות ני"ע כלל לא עסקה בנושא עד לעריכת הביקורת, ורשות שוק ההון אף היא מתעלמת מהנושא ולא ביצעה ביקורות יעודיות הנוגעות להנחיות הקיימות והמיושנות בנושא סיכוני אקלים. גם הפיקוח על הבנקים, ביצע 0 ביקורות סביבתיות יעודיות משנת 2009, מתוך 300 ביקורות.

במשרד התחבורה, הפחתת פליטות נותרה בגדר המלצה בלבד 

למרות שמכוניות ששורפות דלקים מאובנים מזיקות פעמיים: לסביבה ולבריאות האדם, נכון לשנת 2020 שיעור הרכבים החשמליים בישראל הוא 0.05% מכלל הרכבים, והפעולות להגדלת שיעורם נמצאות בראשיתן. בעקבות מגפת הקורונה, החליט משרד האנרגיה לדחות את איסור היבוא של רכבים עם מנוע בעירה פנימי מ-2030 ל-2035, למרות שמדינות אחרות לא פעלו כך. כך או כך, החלטת ממשלה בנושא, לא קיימת.

משרד התחבורה לא פעל להפחתת גזי חממה בסקטור התחבורה. חלקים משמעותיים מהתוכנית להפחתת פליטות, נותרו בגדר המלצות או הצעות, מבלי שמשרד התחבורה גיבש מתווה מפורט. דוגמאות להמלצות שטרם אומצו: הגדלת התשתיות לתחבורה הציבורית והסעת המונים, תמחור נסיעה בכביש לפי סוג הרכב, סגירת רחובות לתנועת מכוניות ועידוד הליכותיות, תוכנית לאומית לעידוד עבודה, לימודים וקניות מרחוק. מנגד, חסמים הדורשים מעורבות של מספר משרדים וגורמים, נותרו בלא מענה. כך חסמים הגורמים להיעדר תשתיות טעינה יעילה לרכבים חשמליים, והיעדר תוכנית לעידוד השימוש בתחבורה ציבורית.

אין יעדים חדשים בסקטור המבנים והפסולת

מבנים צורכים את מרבית החשמל, אך בניגוד למרבית המדינות שסקר המבקר וקבעו כי מבני מגורים יחויבו באיפוס אנרגטי עד 2020, בישראל חובה כזו צפויה לחול משנת 2025 ובאופן מזערי. כך למשל מבנים גבוהים יותר מחמש קומות, אשר שיעורם צפוי להיות כ-80% מהמבנים למגורים, ומבני תעשייה כלל אינם כלולים בחובת איפוס אנרגטי. התוכנית אינה כוללת יעדים חדשים לשנת 2050, למעט מבני מסחר. כמו כן טרם גובשו תוכנית ליישום היעדים לאיפוס האנרגיה והפחתת פליטות גזי חממה מסקטור מבנים והמנגנון שיפעל להשגתם, ולא נקבעו יעדים לחיוב התייעלות אנרגטית במבנים קיימים אשר בשנת 2050 (לפי משרד האנרגיה) צפויים להיות כ-50% מכלל המבנים.

כ-80% מהפסולת בישראל נשלחת להטמנה. הפסולת המוטמנת גורמת לפליטות משמעותיות של גזי חממה, אך המשרד להגנת הסביבה לא קבע יעדי הפחתת פליטות גזי חממה לסקטור הפסולת בהמשך להסכם פריז, ואף שהטיפול בנוגע לצמצום היקפי הפסולת ואופן הטיפול המיטבי בה נמצאו, לפי מסמך האסטרטגיה בנושא של המשרד להג"ס, חסרים.

משבר האקלים הוא גם משבר בריאותי. 2.1 מיליארד בני אדם נפגעו מאירועי אקלים במשך תשע שנים מאז שנת 2000, ו-1.2 מיליון מהם מצאו את מותם. ישראל היא "אזור מועד לפגיעה מוגברת", כך שהיא חשופה לתפוצה מוגברת של התפרצות מחלות, בשל התפשטות וקטורים, יחד עם ערעור האיזונים בטבע והרס בתי הגידול. דוגמה אחת לכך, היא התפשטות העכברת בישראל בשנת 2018.

לצד כך, זיהומי סביבה כגון זיהום אוויר גורמים לתמותת כ-2,500 ישראלים בשנה. אך התוכנית הלאומית לבריאות וסביבה, שעליה הוחלט בהחלטת ממשלה במרץ 2016, לא הועברה לאישור הממשלה וכתיבתה הופסקה בשנת 2018. משרד הבריאות בחן פעולות מסוימות בהקשרי בריאות וסביבה, אך הבחינה לא הניעה צעדי מדיניות שיקטינו את הסיכון הבריאותי, כשם שנדרש בהחלטת ממשלה משנת 2016, שמטרתה הייתה קידום צעדים לשם שיפור איכות החיים של תושבי מדינת ישראל והדורות הבאים ולשם השמירה על בריאותם.

סטארט-אפ ניישן? לא בתחום הקליימט-טק

ראש הממשלה, נפתלי בנט, נפגש לאחרונה עם נשיא ארה"ב, ג'ו ביידן. בפגישתם, שעסקה גם בנושאי אקלים, התגאה בנט בתעשיית הקלינטק והפודטק הישראלית, והציג את ישראל כסטארט-אפ ניישן של אקלים. אך לפי דוח המבקר, המציאות מספרת סיפור אחר. בשנת 2018 שיעור ההשקעה הציבורית של רשות החדשנות בתחומי האנרגיה, המים, הסביבה והקיימות היה 4%, השיעור השלישי הנמוך ביותר מבין התחומים שנסקרו.

כמו כן, נתונים השוואתיים בנוגע למדינות OECD אחרות מלמדים כי בתחום הטכנולוגיות הקשורות באקלים, ישראל מדורגת בתחתית סולם הדירוג עם שלוש מדינות נוספות (דרום אפריקה, לטביה ואירלנד).

תגובת המשרד להגנת הסביבה: "המשרד הוביל לכך שיעדי המדינה יועמקו, וכעת הם מגלמים הפחתה בפליטות ב-2030 ושינוי מגמה. המשרד סבור כי פוטנציאל ההפחתה שמדינת ישראל יכולה לבצע הוא אף גדול יותר. מסקנות והמלצות הדוח מקבלות מענה נרחב בתוכנית היישום הלאומית להתמודדות עם משבר האקלים, תוכנית 100 הצעדים, שמוביל המשרד בימים אלו".

תגובת משרד האנרגיה: "מקור האנרגיה מתחדשת היחיד בישראל הוא אנרגיית השמש, ואנו חיים במדינה דלה בשטחים, צפופה שהיא אי אנרגטי ואין בה, כמו במדינות OECD אחרות, אנרגיות מתחדשות נוספות - הידרו, רוח וכיו"ב. ככל שמשרד האנרגיה ושותפיו יצלחו להאיץ את המעבר לאנרגיה מתחדשת תוכל ישראל להעמיק את יעדי המתחדשות שלה לשנת 2030. המשרד יפעל השנה לקביעת יעדי מתחדשות ארוכי טווח. יעדי הפחתת הפליטות לשנת 2050 לא יאפשרו דה פאקטו, הרחבה ושימוש משמעותי יותר בגז טבעי, ללא טיפול בפליטות. משרד האנרגיה היה הראשון להציב יעדים ברורים לכניסת כלי רכב חשמליים לישראל".

צרו איתנו קשר *5988