בלי לשנות את התמריצים לרשויות המקומיות, משבר הדיור לא ייפתר

משבר הדיור מחייב את המדינה לשחרר תקציבים, להסיר חסמים ולהבין שהרשויות המקומיות הן הדרך המהירה ביותר לפתרון הבעיה

מחירי הדירות / צילום: Shutterstock
מחירי הדירות / צילום: Shutterstock

העלייה במחירי הדיור, שטיפסו ב-12 החודשים האחרונים ב-9.2%, והפערים בין ההיצע לביקושים מרחיקים את חלום הדירה מעשרות אלפי צעירים. הדבר משליך על מחירי השכירות שמאמירים ופוגעים בעיקר בשכבות הביניים והחלשות, שאחוז גבוה מהכנסותיהן מופנה לצורכי דיור.

כדי לפתור את מצוקת הדיור צריך לבנות דירות ומהר. כמה פשוט - ככה מורכב. אלא שכאן טמונה עיקר הבעיה. דיור אינו עומד בפני עצמו. תוספת דירות משמעותה תוספת תושבים והיא דורשת התאמת תשתיות, יצירת מוסדות חינוך, הקמת מוסדות ציבור, מרכזי תרבות וקהילה, פארקים, סלילת כבישים, יצירת חניות ועוד שירותים עבור האוכלוסייה הגדלה. כדי לייצר את אלו נדרשים תקציבים, ולא רק להקמה אלא גם לתפעול השוטף.

ארנונה לא מכסה עלויות

ארנונה למגורים לא מכסה עלויות תפעול של סל שירותים איכותי אותו חייבים להעניק לתושבים וכדי לכסות את הפער נדרשים שטחי מסחר.

כדי ליצור איזון שכזה נדרשת מעורבות המדינה. בשלב גיבוש התוכניות, המדינה חייבת לאפשר לרשויות לשלב בכל תוכנית מגורים גם שטחי מסחר ותעסוקה וכך לייצר איזון תקציבי עתידי ובמקביל, כדי לפצות על ההפסד, עד לקבלת הארנונה מהעוגנים הכלכליים שאינם מגורים, יש לבנות מתווה פיצוי הולם ומיידי שירד בצורה הדרגתית עם שלבי השיווק של מתחמי המסחר והתעסוקה. זו הדרך המהירה לפתרון והיא תעלה למדינה פחות מכל תוכנית אחרת.

כשחתמתי לפני ארבע שנים על הסכם הגג מול הממשלה הקודמת, עמדו לנגד עיני שתי מטרות. הגדלת מלאי הדירות עבור הדור הצעיר במחיר מסובסד מצד אחד, ויצירת מקורות הכנסה, מצד שני, שיאפשרו מתן שירותים איכותיים לתושבים.

שליטה על תקציבי פיתוח


ואכן בזכות הסכם הגג התאפשרה הקמת שתי שכונות חדשות בעיר, שמוסיפות לנו עוד כ-5,500 יחידות דיור, הראשונות שבהן החלו להתאכלס לאחרונה. אלו זמני שיא שנבעו בעיקר משליטה מלאה שלנו כרשות מקומית על תקציבי הפיתוח. בהיעדר תקציבי ממשלה מסודרים, הייתי צריכה לסבסד חלק מעלויות הבינוי של מוסדות הציבור ואפילו הכניסה לשכונה שאמורה הייתה להיפתח בטרם האכלוס מתעכבת (לא בוצעה על ידי העירייה). אלמלא תקציב הפיתוח היו בידי העירייה באופן מלא, לא היינו מצליחים לאכלס את השכונה במהירות הזו.

כמובן שלצד שכונות אלו אנו מקימים מתחם עסקים ובילויים, שיהווה את העוגן הכלכלי של העיר לעשורים הבאים.

הסכם גג מסוג זה לא יכול לצערי להיחתם בכל רשות מקומית במדינת ישראל, אבל במקומות שאפשר לא ברור לי מדוע המדינה והרשויות לא פועלת במלוא המרץ. אחת מהתוכניות העומדות כמעט במקום הינה תוכנית תל השומר. השטח של הבסיס נמצא כמעט בהקפאה ולמרות ההחלטה לחלק אותו בין הרשויות הסמוכות ולפעול לפינויו של הבסיס התופס שטח חיוני ואטרקטיבי לבינוי, ההחלטה על יישום הסיפוח עומדת במקום זה מספר שנים.


נכון, המדינה תצטרך לשלם ארנונה בזמן זה, אבל זה יקל על ההפסד שיהיה בעתיד מהבינוי של יחידות המגורים. אם המדינה כאמור, רוצה להזיז דברים, היא חייבת להבין שהרשויות המקומיות פועלות על מנת העניק לתושבים שלהן את הטוב ביותר ולאורך זמן.
במקביל בזמן הפינוי של הבסיס המדינה צריכה לפעול למציאת פתרונות תחבורתיים שיושלמו בטרם אכלוס השכונה וכך ייכנסו התושבים החדשים לשכונות חדשות ללא עיכובים מיותרים, מה שגם יחסוך למדינה כסף רב.

כשנגיף מסתורי תקף לפני כשנה וחצי את מדינת ישראל והעולם, שאלת התקציב והמהירות לא היוו מגבלה, ובצדק. ארנקי האוצר נפתחו, התקציבים הוגדלו והכסף זרם במהירות. כך גם צריכה לנהוג המדינה בכל הנוגע למשבר הדיור, כדי שלא נתעורר בעוד עשור ונגלה שלמיליוני ישראלים אין בית לחזור אליו ורק לעשירים יש אפשרות לקנות דירה.

הכותבת היא ראש עיריית אור יהודה