קל להציב יעדים, קשה להגיע אליהם: רגע האמת הגיע והמנהיגים מאכזבים

בעוד שהוועידה בגלזגו עדיין נמשכת, רה"מ בנט, שכבר חזר לירושלים, ניצל אותה בעיקר לשיחות היכרות עם מנהיגים שונים, כשהנושא האקלימי נותר בצד • מחוץ לישראל המצב גם לא מזהיר. אף סיכום משמעותי לא הושג והמדינות משאירות את הבעיות הגדולות ללא פתרונות

רה”מ נפתלי בנט עם ג’ון קרי, השליח הנשיאותי המיוחד לענייני אקלים של ארה”ב בגלזגו, שלישי / צילום: Reuters, Kevin Lamarque
רה”מ נפתלי בנט עם ג’ון קרי, השליח הנשיאותי המיוחד לענייני אקלים של ארה”ב בגלזגו, שלישי / צילום: Reuters, Kevin Lamarque

ביום שלישי בערב, המריא בנט בחזרה הביתה. "ביקור מוצלח", מכנים את כנס האקלים בגלזגו בלשכתו, לאחר שורה ארוכה של פגישות אישיות עם מנהיגי עולם - מבוריס ג'ונסון ועמנואל מקרון, ליורש העצר של בחריין, סלמאן בן חמד אאל ח'ליפה, לנרנדרה מודי ראש ממשלת הודו, נשיא הונדורס חואן אורלנדו ארננדס, וסקוט מוריסון, ראש ממשלת אוסטרליה.

פגישות של חודשים ארוכים נדחסו ליומיים צפופים בוועידה, הנחשבת לגורלית. אך האקלים נותר בפגישות כנושא צדדי בלבד. השיחות נסובו סביב איראן וחיזבאללה, לצד הצהרות על חשיבות נושא הוועידה. מול ראשי המדינות, השיחות בנושא האקלים הסתכמו בהנהון והצהרה בנוסח "האצילות מחייבת". שום "עסקה אקלימית" לא נסגרה, אף שיתוף פעולה חדש בתחום לא הושק בחגיגיות. הציר האקלימי היה רק משני לנושאים הקבועים שמעסיקים את ראשי הממשלה בישראל מאז ומתמיד.

"החיים עצמם" בצד הדרך

גם ההבטחות אותן ניפק בנט ב"כרטיס כניסה" לוועידה נותרו כעת בעלטה. ישראל הצטרפה לשורה ארוכה של מדינות מפותחות ומתפתחות, והכריזה כי תאפס את פליטותיה עד שנת 2050. כעת, כשיחזור בנט הביתה, יצטרך להסביר כיצד. בנמצא, אין תוכנית לכך, בעוד שיעדיה של ישראל לעשור הנוכחי הם נמוכים - וגם הם נטולי תוכניות ממשיות בשלבי ביצוע.

בפסגה, בנט העדיף "לעשות פיבוט" ולשווק לעולם את ישראל כמדינת סטארט-אפ שתצליח להמציא דרכים חדשות ללכידת פחמן ולהתמודדות עם האיום האקלימי. במסגרת הוועידה, נפגש בנט עם היזם והמיליארדר ביל גייטס, והשניים סיכמו על הקמת קבוצת עבודה משותפת בתחום האקלים. "ישראל הופכת להיות שחקן עולמי בעיקר בעניין החדשנות", אמר גורם מדיני בלשכת ראש הממשלה. גם המשרד להגנת הסביבה הצטרף לחגיגה, והשרה תמר זנדברג קראה לחברות סטארט-אפ ישראליות לבחון כיצד הטכנולוגיות שלהן יכולות לתרום להתמודדות עם משבר האקלים.

אך בצל הדיבורים הרבים על טכנולוגיה ושנת 2050, נראה ש"החיים עצמם" נותרו בצד הדרך. השיווק הטכנולוגי של ישראל הותיר בעיות ליבה איתן כבר מתמודדים אזרחיה בשל משבר האקלים, ללא מוצא. כשדוח מבקר המדינה עדיין מהדהד ברקע, נושאים שנמצאים באחריותה הישירה של הממשלה רחוקים מפתרונות: מערכות החיים שלנו לא תואמות את האתגרים איתם מתמודדים התושבים כבר עכשיו - מסכנת שריפות והצפות, לטמפרטורה מטפסת שגוררת עמה השלכות רבות בשלל תחומי חיים - מכלכלה לבריאות וביטחון.

בנט גם יצטרך להסביר את עמדתו בסוגיות שהוא דומם לגביהן מאז התיישב על כס ראש הממשלה: עסקת קצא"א לשינוע הנפט מאיחוד האמירויות והשאיפה של משרד האנרגיה לפתוח את הים לקידוחי גז נוספים. שתי הסוגיות הללו עומדות בסתירה למדיניות האקלימית אותה מקדמת הממשלה בהצהרותיה.

שנים של כישלונות

ראשי המדינות התכנסו בגלזגו לדון בסוגיות כבדות משקל, אבל הדחיפות אינה מורגשת במסדרונות הוועידה - בין הקוקטיילים ל"ספיד דייטינג" של פגישות זה עם זה, המנהיגים המחויכים מותירים את צוותי המשא ומתן לעבוד בעוד שהם מסתפקים לעת עתה בהצהרות, לאחר שנים רבות של כישלונות בניהול המשבר המשפיע על מיליארדים ברחבי העולם.

בפתח הוועידה, הזהיר בוריס ג'ונסון, ראש ממשלת בריטניה, ש"אנשים צעירים ישפטו מנהיגים במרירות וטינה, אם נאפשר למשבר האקלים לערער את העולם עוד יותר. הכעס יהיה בלתי ניתן לשליטה". אך לעת עתה, הסיכומים המשמעותיים באמת, שעוסקים במימון "חבילת אקלים" של 100 מיליארד דולר עבור המדינות העניות וכך גם מנגנוני קיזוזי הפליטות השנויים במחלוקת - ימתינו לימים הבאים, ויתכן שיסתיימו באכזבה.

ההכרזות עד כה

לעת עתה, 122 מדינות חתמו על אמנה שמטרתה להוביל לסיום בירוא היערות עד 2030. האמנה גרפה ביקורת רבה, שכן היא מותירה בעיה רותחת לסוף העשור. דרום אפריקה תקבל סיוע להפחתת פחמן מבריטניה, האיחוד האירופי, צרפת, ארה"ב ובריטניה, בשותפות חדשה של ערבות הדדית. יפן התחייבה למימון אקלים נוסף של 10 מיליארד דולר במשך חמש שנים, ו-40 מדינות ובהן ישראל התחייבו לממן טכנולוגיה נקייה בעשור הקרוב. הודו הציגה התחייבות לאפס נטו פליטות אך רק ב-2070.

ישנן גם יוזמות משמעותיות בגזרה הכלכלית - הבנקים הגדולים וקרנות הפנסיה הגדולות בעולם, המנהלות 130 מיליארד דולר (405% מהנכסים הפיננסיים בעולם), התחייבו לפליטת גזי החממה בהתאם להסכם פריז, כך שפעילותם העסקית תעמוד עם השאיפה להגביל את עליית הטמפרטורה במעלה וחצי. זוהי התחייבות של יותר מ-450 מוסדות פיננסיים ב-45 מדינות, בניצוחה של מארחת הכנס - הממשלה הבריטית. רישי סונאק, שר האוצר, הכריז שבריטניה תהפוך למרכז הפיננסי הראשון בעולם שמחוייב לאפס נטו פליטות. הגזרה הפיננסית היא המפתח לשינוי הכלכלי המסיבי הנדרש כדי להתרחק מדלקים מאובנים ולהשיג את יעדי האפס פליטות נטו, כך שניתן יהיה לנהל את הכלכלה העולמית מבלי לפגוע באקלים. סונאק אף שואף לחייב את המוסדות הפיננסיים הגדולים להציג תוכנית מפורטת לעמידה ביעדי האקלים המדינתיים לאיפוס הפליטות עד 2050. בוריס ג'ונסון אף הצליח לתפוס את ביל גייטס בשולי הוועידה, ולחלץ ממנו 400 מיליון פאונד להשקעות בטכנולוגיות אקלים. לפי ג'ונסון, התמיכה תסייע למצוא פתרונות שעדיין יקרים מדי לפיתוח עבור המגזר העסקי. "מהפכה תעשייתית ירוקה", כך הכריז ג'ונסון.

ביידן מנסה להוביל 

ארה"ב חוזרת לשולחן הדיונים ורוצה לקחת את ההובלה ואת האחריות. לפני שהוא ממריא בחזרה הביתה, ביידן תקף את היעדרותם של מנהיגי סין ורוסיה, אך התקדם עם יוזמותיו שלו. ביידן ייסד תוכנית בינלאומית לקיצוץ פליטות המתאן - הדרך הנחשבת על ידי הממשלה לאפקטיבית ביותר למלחמה במשבר האקלים בטווח הקצר.

בפורום של 90 מדינות, קבע ביידן צעדים רגולטוריים חדשים לקיצוץ פליטות המתאן - גז חממה עוצמתי פי 80 מפחמן דו חמצני, ב-30% עד סוף העשור. בארה"ב, תעשיות הנפט והגז נושאות באחריות ל-30% מפליטות המתאן לפחות, ופעולות רגולטוריות שונות כמו הסדרת איתור וטיפול בנזילות בתעשיות, שבוטלו על-ידי הנשיא הקודם דונלד טראמפ, יוחזרו על ידי ביידן כדי לעמוד בהתחייבויות, ואף יחולו על קידוחי גז חדשים. הברית של ביידן כוללת שני שלישים מהכלכלה העולמית, ו-30 מפולטות המתאן הגדולות בעולם. ואמנם, סין, הודו ורוסיה נותרו מחוץ לאמנה, המכונה Global Methane Pledge.

ארה"ב גם הצטרפה מחדש לקואליציית המדינות "בעלות השאיפות הגבוהות" שמטרתן להילחם על הגבלת הטמפרטורה למעלה וחצי בלבד, הסף הפיסקאלי הנחשב לבטוח עבור המערכת האקלימית, ושחצייתו משמעותה התמודדות עם תוצאותיו הגרועות ביותר של המשבר האקלימי. החזרה של ארה"ב לקבוצה מהווה דחיפה משמעותית לפעולה עבור המדינות האחרות המתכנסות סביב השולחן. הגבלה של עליית הטמפרטורה דורשת הפחתה דרסטית של לפחות 45% בפליטות גזי החממה עוד בעשור הנוכחי, כאשר בשלב זה המדינות אינן עומדות בשורה אחת בין הפרקטיקה ליעדים, ונדרשת עוד דרך ארוכה להשגתם.